אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן נז

סימן נו

ב"ה יום ד' ו' מנח"א תרל"ב לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי ידין ויורה כדת של תורה. וביראת ד' טהורה כש"ת מוה' יוסף בנימן רייך נ"י האבד"ק ריבאטיץ יע"א:

מכתב שאלתו הגיעני. באחד שמו ר' משה שהי' לו (ח"ב) טו

פלאטץ ארוך אחורי ביתו. ערך שלשים אמות נמשך מצפון לדרום באורך עד שלילת המים ושכינו ר' זאב מצד מזרח הי' לו ג"כ בית אצל בית ר' משה הנ"ל והי' לו ג"כ פלאטץ כנ"ל ושני המקומות פנויים הי' סמוכים במצר. וכאשר נמשך הפלאטץ אחורי ביתם בערך עשרה אמות באורך הולך דרך הרבים ברוחב ד"א ממזרח למערב ועל מותר הפלאטץ בערך ט"ז אמות באורך לשלילת המים סמוך לדרך הרבים העמיד ר' משה בית השורף. ור' יוסקא קנה אח"כ הפלאטץ מר' זאב הנ"ל שהוא ג"כ בערך ט"ז אמות סמוך לדרך הרבים עד שלילת המים כמו הפלאץ של ר' משה. והעמיד ר' יוסקא על הפלאטץ שלו ג"כ בית השורף אבל לא בנה כל אורך הפלאטץ רק הניח בצד צפון ודרום פנוי איזה אמות ועשה לעצמו פתחים בצד צפון ובצד דרום אבל ברוחב בנה הכל ולא הניח שום פלאטץ פנוי והפתחים מצד מערב המה על מיצר ר' משה. ואעפ"כ הדלתות נפתחים לצד פנים בית השורף ולא על הפלאטץ של ר' משה. ואצל שלילות המים ממש ג"כ יש דרך הרבים ממזרח למערב ובין בית השורף של ר' יוסקא לבית השורף של ר' משה יש מקום פנוי כי ר' משה לא העמיד בית השורף שלו סמוך למיצר אלא כנס לתוך שלו ובאותו המקום פנוי העבירו משאות בין ר' משה ובין ר' יוסקא בעגלות בכל אורך הפלאטץ מה שהיו צריכים להוביל שחת ותבואה ועצים. ונסע ר' יוסקא הנ"ל באותו פלאטץ של ר' משה כמה שנים יותר משני חזקה גם הבהמות של ר' יוסקא הלכו על הדרך הזה לרפת בקר של ר"י וכשנפטר ר' יוסקא החזיק ר' זעליג בנו ג"כ באותו המקום פנוי. וכמה שנים אחר פטירת ר' יוסקא נחרב בית השורף של ר' משה וגדר ר"מ את הפלאטץ שלו להיות לו לגינה ואעפ"כ הניח את המקום פנוי הנ"ל ולא עשה ממנו גינה. וגם אחרי כן אשר נחרב ג"כ בית השורף של ר' זעליג נסע ג"כ בימי הקציר עם עגלה גדולה כמה פעמים על המקום פנוי הנ"ל. ואחר פטירת ר"מ קנה ר' חיים אהרן את הפלאטץ הנ"ל מיורשי ר' משה ועכשיו באו ר' זעליג ורח"א לד"ת ר' זעליג טוען שיוכל לברר שאביו החזיק יותר משלשה שנים והוא אחריו בנסיעות ובהבאת משאות על הכתף ובהליכה ויציאה דרך הפתחים כדרך הנ"ל והגם שגוף הדרך של ר"מ הוא כי ר"מ הניח לעצמו את הדרך הנ"ל מגבולו לבד. מ"מ הוא ירש מאביו ר' יוסקא את הזכות ליסע בדרך הזה והבא מחמת ירושה א"צ טענה. ומחמת זה מוחה ר' זעליג את ר' חיים אהרן מלגדור את המקום פנוי הנ"ל לעשותו גינה כי ר"ז טוען שאין לרח"א רשות לגדור עד המיצר ומחויב להניח לו פלאטץ פנוי כדי שיוכל ליסע בעגלה רחבה עם עמרים תבואה כמו שהי' מקדם. ורח"א הנ"ל משיב מה שהניח ר' משה פלאטץ פנוי זה עשה ר"מ לצורכו כי גם הוא הי' נוסע דרך שם בעגלות לבית השורף שלו עוד קודם שנבנה בית השורף של ר' יוסקא. ומה שלא מיחה ר' משה בר"י ובר' זעליג בנו מליסע על הדרך הזה. זה הי' מאהבת שכינים זה לזה. וגם שר"מ הי' גיסו של ר' יוסקא ודודו של ר' זעליג. וגם לשאר בני אדם שהי' נוסעים על הדרך הזה הי' נוסעים בלי מוחה מר' משה כי ר"מ לא הי' חסר בזה כלום כי מסתמא כאשר הי' מזדמן הדבר אשר הי' מזיק לר"מ במה שנוסעים בודאי הי' מוחה אפי' לר' יוסקא ובנו ר' זעליג. וכן כשהי' ר"מ צריך את המקום פנוי לצרכו הי' ג"כ מוחה בהם. ומה שהניח את המקום פנוי בשעה שעשה את הגינה הוא מפני שר"מ הי' צריך שיהי' שם המקום פנוי כי הי' מוביל עצים בעגלות דרך שם. וגם הלך דרך שם אל שלילות הנהר וב"ב הלכו שם לכבס. וגם מה שהרחיב ר' זעליג את הדלת ולא מיחה בידו ע"ז השיב רח"א דבשעה שהרחיב היו יורשי ר"מ קטנים. ומעכ"ת שאל לר"ז למשל אם ירצה רח"א לעשות לו מרתף מתחת הפלאטץ או לבנות ברום גובה נגד אותו המקום אם ימחה ביד רח"א והשיב ר"ז ר"ז בזה"ל אין לו שום זכות רק הנסיעה אבל ודאי גוף המקום הוא של ר' משה ויכול רח"א הבא מכחו לבנות בגובה ובתחת עד התהום ובלבד שלא יקלקל לו מקום לנסוע. עוד טוען רח"א שיש לו עדים שר"מ מיחה בר' יוסקא שלא יניח על אותו המקום קורות ור"מ הניח שם קורות שלו בעת הצורך זהו תורף הטענות:

והנה מעכ"ת עורר בזה לומר דבספק פלוגתא בזה פשיטא שרח"א נקרא מוחזק מחמת שגוף הקרקע שלו וקרקע בחזקת בעלי' עומדת. ולפענ"ד אין זה פשוט כל כך. דהרי הסמ"ע בסי' קנ"ג ס"ק ל"ב האריך לבאר בהא דהביא בש"ע כ"פ מחלוקת הרמב"ם והרא"ש אי בעינן בחזקת תשמיש ג"ש ובמקצת מקומות הכריע הרמ"א כהרמב"ם דאין צריך ג"ש ובקצת מקומות הביא שני הדיעות ולא הכריע. וכתב הסמ"ע לתרץ דהרמ"א ספוקי מספקא לי' בזה אם הלכה כהרמב"ם או כהרא"ש ומש"ה בדיני הרחקה כמו בהרחקת סולם מהשובך וגפת מהכותל דהמזיק עושה בתוך שלו וא"כ בודאי הוא נקרא מוחזק מש"ה הכריע בזה כהרמב"ם דלאלתר הוי חזקה דיכול המזיק לומר קים לי כהרמב"ם כיון דהוא עושה בתוך שלו והוי מוחזק. משא"כ בחזקת זיז או מזחילה או שהעמיד סולם בחצר חבירו דבא להשתמש בשל חבירו בזה הי' מהראוי שהניזק יהי' נקרא מוחזק אלא מפני שלא שייך בתשמישין אלו מוציא מחברו כמו ששייך איפכא כשבא להרחיק את זה משלו לכן נסתפק הרמ"א בזה ולא הכריע ע"ש. הרי מפורש יוצא מפי כהן גדול הסמ"ע ז"ל דהרמ"א נסתפק במי שהחזיק להשתמש בשל חבירו מי נקרא מוחזק. והטעם בזה דכמו שבעל הקרקע מוחזק בקרקע כמו כן החזיק חבירו בהתשמיש. ואף דהט"ז סי' קנ"ה סעי' ל"ה חולק על הסמ"ע לא נחלק עליו רק בביאור דברי הרמ"א דלשיטת הט"ז הכריע הרמ"א לגמרי כדעת הרמב"ם דלא בעי ג"ש ונטר הרמ"א עד לבסוף וכתב הכרעתו ע"ש אבל לא נחלק עליו בסברא זו מי נקרא מוחזק. ועי' בתה"ד בכתביו סי' קל"ז כתב להדיא דבספק פלוגתא בזה על הניזק להביא ראי'. ובכנה"ג בהגהות הטור בסי' קנ"ג אות כ"א ביאר דבריו דאף בעושה בתוך של חבירו והמחזיק בה תשמיש הוא נקרא מוחזק. וע"ש היטב שהביא ג"כ חבל נביאים מגדולי המחברים דס"ל דהניזק נקרא מוחזק וסיים שם דהוי ספיקא דדינא מי נקרא מוחזק ואין אחד מהם יכול לומר קים לי רק אזלינן בזה אחר דעת רוב הפוסקים ע"ש:

ומעתה ניחזי אנן לפי קוצר דעתינו לעיין בזה. ולכאורה נלפענ"ד דנ"ד תלוי במחלוקת הסמ"ע והט"ז הנ"ל דבאמת טענת ר' זעליג הוא חזקה שאין עמה טענה שהרי מודה הוא שלא קנה מעולם מר' משה או מיורשיו והרי זה דומה לאותה ששנינו מה אתה עושה בתוך שלי והוא אמר לו שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה. שמכרת לי אביך מכרה לי הרי זו חזקה וכאן בנ"ד לא בא ר"ז בטענת מכירה ומה שאמר ר"ז שהוא יורש והבא מחמת ירושה אין צריך טענה ליתא דהתם טעמא משום דטוענין ליורש כדאמרו בגמ' דף כ"ג דאף דלא טען איהו שלקחה אביו אנן טענינן לי' הכי משא"כ בנ"ד דהדבר נודע בברור שהפלאץ הוא של ר' משה ולא מכרה מעולם כמ"ש מעכ"ת דכל אנשי העיר יודעים מזה וגם נתברר ע"י הטאבאלאציע שהוא של ר"מ. וכ"כ המהרי"ט ח"ש חו"מ סי' ל"א. וגם אין להאמין לר"ז במגו דאי בעי הי' טוען שהוא או אביו לקח הפלאץ מר"מ כיון שהוא נגד הקול וכדאמרינן בגמ' דף ל"ג לקוחה בידי לא מצית אמרת דהא איכא עלי' קלא דארעא דיתמי הוא וגם כאן בנ"ד לא מצי לטעון לקוח מה"ט. וגם בלא"ה לא שייך מיגו בנ"ד כיון דר' זעליג לא טעין מידי ולא שייך להאמינו במיגו. באופן דזה הוי חזקה שאין עמה טענה אלא דלדעת הרמב"ם וסיעתו דבחזקת תשמישין לא בעי' ג"ש ה"ה דלא בעי טענה אלא דשתיקת בעל הקרקע חשיב מחילה ולדעת הרא"ש דבעי' ג"ש בעי' גם כן שיטעון טענת לקוח כמבואר כל זה להדיא בסי' קנ"ג סעי' ב' וסעי' ו' ובכ"ד. וא"כ לשיטת הט"ז דהרמ"א הכריע לגמרי כהרמב"ם דלא בעי' ג"ש וטענה. יש להעמיד את ר"ז בחזקתו אף שאין עמה טענה. ולשיטת הסמ"ע דבמשתמש בשל חבירו לא הכריע הרמ"א הוי בנ"ד ספיקא דדינא. ומטעם זה הי' נרא' קצת להעמיד את ר' זעליג בחזקתו דהרי יש כאן ס"ס שמא כהט"ז ואף לפי דברי הסמ"ע עכ"פ ספיקא מיהא הוי כיון דלשיטתו לא הכריע הרמ"א בזה וכבר נודע מ"ש הקדמונים דס"ס הוי כמו רובא וכבר כתבתי בשם הכנה"ג דבנ"ד דלא ידעינן מי נקרא מוחזק יש להלוך אחר דעת רוב הפוסקים. גם מ"ש מעכ"ת דלדעת הרא"ש בסי' קנ"ד סעי' ט"ז דהיכא דבשעת פתיחת החלון ליכא היזק ראי' א"י לעכב עליו בטענה שהיום או למחר יבנה הוא המקום ההוא ויהי' היזק ראי' דכיון שעכשיו אינו מזיקו א"י לעכב עליו דהוי זה נהנה וזה אינו חסר וכיון שא"י לעכב עליו ממילא לא הוי חזקה. וא"כ גם בנ"ד בעת שנסעו העגלות עד עתה על המקום לא הי' שום היזק בזה לר' משה וממילא לא הי' יכול למחות בו מטעם זה נהנה וזה אינו חסר וכיון שלא הי' ר"מ יכול למחות לא הוי חזקת ר' יוסקא ובנו ר"ז חזקה. במחכ"ת אין הנושאים שוין דהנ' בהא דפליגי אמוראי בב"ק דף כ' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר אם צריך להעלות לו שכר הקשו הקדמונים הא קיי"ל בב"ב דכופין על מדת סדום וא"כ יכול הוא לדור בחצר זה בע"כ של המשכיר בלא שכר כיון דלא קיימא לאגרא ואין זה חסר כלום ותירץ בנימוקי יוסף דלא אמרינן כופין על מדת סדום רק אם משתמש בשלו אלא שחבירו יכול לעכב עליו שלא לעשותו כגון הבונה נגד חלוניו של חבירו וכו' אבל להשתמש בשל חבירו ל"א בזה כופין על מדת סדום ומש"ה א"י לדור בחצר חבירו שלא מדעתו אף דלא קיימא לאגרא ול"ש בזה כופין על מדת סדום ואם כבר דר פליגי בגמ' אם צריך להעלות לו שכר ע"ש בנימוק"י שהביא כן בשם הרא"ש והריטב"א ועי' בתוס' ב"ק שם דף כ' ע"ב ד"ה הא ודוק. ולפ"ז בהך דהרא"ש בסי' קנ"ד שם בפותח חלונו ברשותו במקום שאינו מזיק לחבירו בזה שפיר י"ל כופין על מדת סדום כמ"ש בנמוק"י ואין חבירו יכול לעכב עליו וכל היכא דאין בעל הקרקע יכול לעכב אין חזקתו חזקה משא"כ בנ"ד שר' יוסקא ובנו נסעו בעגלות והעבירו משאות והוליכו בהמות ברשותו של ר"מ דהיינו באותו המקום פנוי ובמשתמש ברשות חבירו לא שייך כופין על מדות סדום כמ"ש בנימוק"י ושפיר הי' ר"מ יכול לעכב בזה ומדלא מיחה שוב הוי חזקת ר"י ובנו חזקה. גם מ"ש מעכ"ת דאין מחזיקין בחורבה. לא נהירא דהא בנ"ד החזיק ר' יוסקא באותו הדרך כמה שנים קודם שנחרב בית השורף. גם מ"ש מעכ"ת דדוקא בחלון שעושין רק פעם אחת בזה שייך לומר דהי' לו למחות באותו הפעם ומדלא מיחה הוי חזקה משא"כ בנסיעת העגלות וכי הי' יכול ר"מ לעמוד על המשמר כל היום וכל הלילה שלא יסעו עגלות על הדרך ולא הי' ר"מ יכול למחות ומש"ה לא הוי חזקה זה תורף דבריו. ובמחכ"ת זה דבר בטל דהא במעמיד בהמה בחצר חבירו ג"ש הוי חזק' ול"א דלא הי' יכול לעמוד כל היום ולמחות שמא תבא הבהמה לחצרו. דהרי לא הי' צריך למחות רק פעם אחת ואם היו לו עידי מחאה לא הי' חבירו יכול להחזיק וא"כ גם בנ"ד שייך לומר כן. גם מ"ש מעכ"ת ע"פ דברי הרמ"א בסי' ק"מ סעי' י"ג דאם המערער הי' דר בחדר הפנימי לא הוי חזקה וא"כ גם בנ"ד כיון שגם ר"מ הי' משתמש באותו המקום פנוי לא הוי חזקת ר"י ובנו חזקה דברים תמוהים הם דהרמ"א מיירי שהמחזיק רוצה להחזיק בבית החיצון בטענת לקוח וכיון שהחזיק ג"ש לא נזהר בשטרו ולזה שפיר כתב הרמ"א דכיון שגם המערער נשתמש קצת בבית החיצון שהלך דרך שם לבית הפנימי והפנימי אין זה חזקה גמורה והי' לו למחזיק להזהר בשטרו. ועי' ברשב"ם ובתוס' ב"ב דף כ"ט ע"ב. משא"כ בנ"ד (דאנו דנין מחמת חזקת תשמישו בלא טענה ולדעת הרמב"ם וכמ"ש לעיל. והרי בכל חזקת תשמיש גם המערער משתמש שם כמו בחזקת זיז ומזחילה והנחת קורות אף דגם המערער משתמש שם באותן דברים מ"מ אמרינן מדשתק ולא מיחה בחבירו מחל לו ונתן לו רשות שגה הוא ישתמש שם. אמנם מ"ש מעכ"ת ע"פ דברי הב"ח בתשו' סי' ז' יפה כוון דלדעת הב"ח ומהרשד"ם ומהרי"ט לא מהני חזקה בזה כיון דבגוף אותו מקום שנשתמש המחזיק דהיינו בנסיעת עגלות והולכת משאות גם המערער נשתמש באותו מקום עצמו בתשמישין אלו ולא דמי לזיז ומזחילה דבמקום הנחת הזיז והקורות לא נשתמש רק המחזיק ולא המערער וכמו שביאר דבריהם בנתה"מ סי' ק"מ. גם מ"ש מעכ"ת דזה הוי דבר שאין מקפידין עליו ודרך ב"א להניח לשכנו ליסע במקום פנוי וגרע טפי מחצר שכתב הרשב"א שיש חזקה ליציאה וביאה. ג"כ הדין עמו. אשר ע"כ נלפענ"ד דיפה דן ויפה הורה מעכ"ת שאין לר"ז חזקה באותו המקום פנוי ויכול ר"מ לגדור את המקום פנוי ולעשותו גינה רק יניח שביל קצר כרוחב אמה סמוך לפתחים באורך עד השלילות וכל מ"ש מעכ"ת בזה הוא כהלכה:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה