אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן נו

סימן נה

ב"ה יום ה' כ"ו תמוז תרל"ב לפ"ק:

עתרת שלום וברכה וכל טוב. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המפורסים. ערוגת הבושם. יקר רוח איש תבונה. קנה חכמה קנה בינה. כש"ת מוה' יעקב שור נ"י מק' מראמפאלא יע"א:

מכתבו בצירוף סך עשרה רייניש מעות א"י הגיעני לנכון. ובכן ראיתי חידושי תורתו אשר ביקש ממני לשום מעיני במו. ואחר עד עתה כי הייתי מוטרד בשו"ת נחוצות למעשה ואבא היום אל העיון במה שהקשה בחוו"ד סי' ק"א על מה דמבואר בש"ע שם דדבר שלם אינו ראוי להתכבד ובטל מהא דאמרינן בש"ס פסחים דף פ"ח פ"ב חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן וכו' ופטורין מלעשות פסח שני וכו' ל"ש אלא שנתערב לאחר זריקה אבל לפני זריקה חייבין כיון דבשעת זריקה לא חזו לאכילה ואמאי לא חזי לאכילה הא נתבטל ברוב. וע"כ דגם דבר שלם הוי ראוי להתכבד. ומעכ"ת הביא בשם חכם אחד דהוי נראה ונדחה כיון דחותכין יבלת במקדש וא"כ קודם שחיטה הוי נראה כיון דראוי לחתוך היבלת וכשנשחטו נדחו מהקרבה ושוב אינו חוזר ונראה. וע"ז כתב מעכת"ה דלא הועיל כלום דבש"ס בכורות דף מ"ב מסיק דיבלת דקרא היינו שיש בו עצם דהוי מום קבוע ואין לו רפואה ובאין בו עצם הוי תלתול בעלמא ומש"ה מפרש הרמב"ם הא דתנן דחותכין יבלת במקדש היינו בכהן דבעור הקרבן לא משכחת לה דאם יש בו עצם אין לו רפואה ולא מתני חתיכה ואם אין בו עצם לא הוי מום כלל אלא תלתול בעלמא ומש"ה מוקי לה בכסן ובאין בו עצם דאף תלתול בעלמא פסול ואשב בפסחים דנמצא יבלת בעור הקרבן וע"כ ביש בו עצם דאל"כ לא הוי מום אלא תלתול וכיון דיש בו עצם לא מהני חתיכה דמום קבוע אין לו רפואה והוי דיחוי מעיקרו וחוזר ונראה זה תורף דבריו ולפענ"ד כי במחס"ת שניכם לא ירדתם לעומק כוונת החויו דודאי אין כוונת החו"ד להקשות כיון דהפסח הבע"מ בטל ברוב א"כ הרי יצאו כולם ידי פסח. דהא בורכא. דהרי בשעת שחיטה עדיין לא נתערבו א"כ מי שנשחט עליו הבע"מ לא יצא יוי פסח ומה מועיל לנו מה שנתערב אח"כ ומותר באפלה דאטו מצות פסח באכילה לחודה תלוי הא בעינן שישחט לשם בעלים ובשעת שחיטה לא תל עליו שם פסח כיון דהוא בע"מ אלא ודאי דאותן הבעלים שהבע"מ הי' שלהם בודאי בא יצאו ידי פסח מיהו מ"מ פטור הוא מפסח שני כיון דהאחרים כבר יצאו וא"א להביא פ"ש ולהתנות מספק כמבאמ בסוגיין שם. וקושית החו"ד הוא על מימרא דאביי דאמר רבנתפרבו לפני זריקה חייבין לעשות ס"ש משום דכולם לא יצאו עדיין ידי שסח בראסק דאף אותן הארבעה בעלים שעי' להם פה תם וע"מ כיח דכשעת זריקה לא חזי לנסלה לא יאה גבי פסח וע"ז שפיל שמשם הפווזר אמי למצמד אותן הארה שהי' שהי' להם פסח תם דהא ראוי כל אחד לאכילה מטעם ביטול ברוב. ומעתה לא ידעתי מה שייך כאן לומר נראה ונדחה. הרי אנו דנין על אותן הארבעה שלא היו בע"מ והמה לא נדחו מעולם. ואם נאמר דהפסח הבע"מ בלבד הוא שנראה ונדחה תו הדרא קושית החוות דעת דליבטל האי שנראה ונדחה ברובא דהיינו האחרים שלא נדחו מעולם. וכיון דהאחרים יצאו ידי פסח אמאי חייבין לעשות פ"ש דדוקא אם כולם לא יצאו ידי פסח אמר אביי דחייבין בפ"ש וכאן הרי לא נראה ונדחה רק אחד מהם דהיינו הבע"מ כנלפענ"ד ברור. ומ"ש מעכ"ת דבנמצא יבלת בעור ע"כ מיירי ביש בו עצם והוי מום קבוע דאין לו רפואה ולא מהני חתיכה והוי דיחוי מעיקרו. זה תלוי בשני תירוצים בתוס' בכורות דף ל"ח ע"ב ד"ה וסימנך דלתירוץ השני שם כל שאינו מתרפא מאליו רק ע"י מעשה חשוב מום קבוע ע"ש היטב. ואם כן אפשר דגם ביש בו עצם מועיל חתיכה ואפ"ה מיקרי מום קבוע ושפיר הוי נראה ונדחה. גם מ"ש מעכ"ת דמש"ה מוקי הרמב"ם הך מתני' דחותכין יבלת במקדש דהיינו בכהן משום דבקרבן לא משכחת לה דביש בו עצם הוי מום קבוע ולא מועיל לו חתיכה ורפואה ובאין בו עצם הוי תלתול בעלמא. דברים תמוהים הם דלדבריו מה יענה הרמב"ם למתני' בריש אלו דברים דתנן בהדיא חתיכת יבלת בקרבן ולסברת התוס' דמום קבוע לא מהני חתיכה עכצ"ל דמיירי ביבלת בעינו ואין בו עצם ולא שער והוי מום עובר ואין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה כמ"ש בתוס' בכורות שם. וא"כ גם הך דחותכין יבלת במקדש אפשר לאוקמי בקרבן ובכה"ג ולא הוי צריך הרמב"ם לאוקמי בכהן. אמנם מה שכתב הרמב"ם לאוקמי מתני' דחותכין יבלת במקדש בכהן נראה שלמד כן מהירושלמי דעירובין שם שמתרץ דמש"ה מותר לחתוך היבלת בשבת משום קלקול פייסות והן שהפיסו. ופי' בפ"מ דמסתמא הכהן שבא להקריב התמיד כבר זכה בפייס ואם נמצא בו יבלת אחר שהפיסו עליו אם לא נתיר לחותכו ולא יהי' כשר לעבודה יצטרך לעשות פייס אחר ע"ש ופי' הק"ע דחוק מאד. ומזה הוכיח הרמב"ם דמתני' מיירי בכהן דבקרבן אם נמצא בו מום יוכל ליקח כבש אחר אותו הכהן עצמו שכבר זכה בפייס ולא יהי' קלקול פייסות:

ובגוף קושית הח"ד לסברתו דשייך כאן בפסח דין חהר"ל אלא שהקשה דכבש שלם לא הוי ראוי להתכבד. יש ליישב בפשיטות דודאי ניהו דכבש שלם אינו רל"ה משום דמחוסר מעשה הפשט שאין דרך לכבד בו כשהוא שלם. אבל הריאה והכבד שבתוכו אינו מחוסר הפשט ועי' בפלתי סי' ק"י סק"ו וא"כ לדעת הט"ז בסי' ק"י ס"ק ה' גם כל הכבש אסור אף שאינו ראוי להתכבד מטעם דאי אפשר דחצי בהמה יהי מותר ומקצתו אסו' ומה דאמרי' בסי' ק"א דכבש שלא הופשט בטל ע"כ מיירי כשכבר הוציאו הבני מעיים קודם שנתערב משא"כ בפסח שצריך להיות מקולס ואסור לחתוך ממנו אבר קודם צלי' אם כן מש"ה לא בטל כיון דנתערבו גם הכבד וכדומה דיש עליהם דין חהר"ל א"כ גם כל הכבשים אסורים כנ"ל. ומה שתמה מעכ"ת על החו"ד דבפסח לא שייך חהר"ל מאחר שאינו נאכל אלא למנויו וכמ"ש התוס' והר"ן לענין חטאת טמאה עי' בפלתי סי' ק"א ס"ק א' שכתב דגבי פסח מודו התוס' והר"ן דמתקרי חהר"ל:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה