אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן נד

סימן נג

ב"ה יום ד' כ"ד אייר תרמ"ז לפ"ק לבוב:

ברכת שמים מעל לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראת ה' טהורה מוה' צבי אלימלך פארקאש נ"י:

מכתב שאלתו הגיעני בדבר האקציען באנק אם יש בו חשש איסור רבית. כבר נודע מה שהאריכו הפוסקים ביו"ד סי' ק"ס סעיף ט"ז בהג"ה בדין רבית על ידי שליח. ולפענ"ד נראה דגם הפוסקים האוסרים מודו בנ"ד. דהרי ליכא כאן שום ענין שליחות לא מהמלוה ולא מהלוה דהרי מעולם לא דיבר המלוה עם הדירעקטור שום דיבור מהלואה. כי האקציענערע נותנין המעות להקאסירער נגד השיין אשר הוא נותן להם והעושה הלואה הוא הדירעקטור ואח"כ מקבל הלוה המעות מהקאסירער. וראיית הט"ז סי' ק"ס ס"ק י"א שם ממודר הנאה. ובנקה"כ שם דחה דמודר הנאה חמור דאסור בהנאה ע"ש. ובגוונא דנ"ד הרי גם במודר הנאה מותר כיון דלא משוי לי' אידך שליח בהדיא כמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ו ע"ב ד"ה ה"נ ועי' בגמ' כתובות דף ע' ע"ב. ועוד דהא משנה שלימה שנינו בנדרים דף מ"א ע"א ובגמ' שם מה תקנתן יכתבו חלקן לנשיא וכו' וכן הוא בש"ע סי' רכ"ד. והרי בנ"ד כל ההלואות נעשו ע"ש הבאנק ואם הלוה אינו רוצה לשלם אין להמלוה עלי' שום טענה כי אם הבאנק תובעת אותו בד"י או בדא"ה והמעות שייך להבאנק ועדיף טפי מכותב חלקו לנשיא דשם הוא קצת דרך הערמה כמש"כ הר"ן שם משא"כ בנ"ד. ומתוך זה הי' נראה דאף דבד"מ ביו"ד סי' ק"ס שם כתב דלכתחילה אין לעשות מעשה כדברי רש"י. וכן ברמ"א שם אף שהסכים לדעת רש"י וסיעתו מ"מ פקפק פקפק מאד בהיתר זה מ"מ בנ"ד ליכא שום חשש ומותר לכתחילה. דהנה הא דגם הפוסקים המתירין גמגמו בזה נלענ"ד הטעם כיון דעיקר טעמו של רש"י הוא משום דאין שלד"ע ובגמ' קדושין דף מ"ג ע"א אמרינן דאף דאין שלד"ע מ"מ מיחייב בדיני שמים ועי' בח"מ סי' ל"ב ס"א ובש"ך שם. וזה לא שייך בנ"ד דהא דאין כאן תורת שליחות לא משום דאין שלד"ע רק דמעולם לא נעשה שלוחו כלל. וגם מ"ש הט"ז שם דכיון דאין בזה תורת שליחות א"כ השליח נעשה לוה נגד המשלח ונותן לו רבית וגם הוא מלוה נגד הלוה ומקבל ממנו רבית ע"ש. כ"ז לא שייך בנ"ד דידוע דאין שום אחריות דנפשי' על הדירעקטאר ולא על הקאסירער כי אם מחלק את המעות הנמצא בהבאנק כפי הפנקסאות הן רב הן מעט ומעולם לא נעשה אחד מהם לא מלוה ולא לוה כי אם הבאנק מקבלת המעות ועושה בהם מו"מ ע"פ עצת מנהיגי הבאנק. ומטעם זה נראה דגם מה שהקשה הט"ז מן זוזי דיתמי ומן אפוטרופוס ג"כ לא שייך בנ"ד דהתם הלוה הוא חייב להיתומים ואם הלוה לא ישלם אז לכשיגדלו היתומים יעמדו לדין עם הלוה לתובעו. מה שאין כן כאן דאין להמלוה שום טענה ותביעה נגד הלוה כ"א נגד הבאנק. ועי' בסי' קס"ט סוף סעיף ט' דאם המשכון שוה נגד מעותיו מותר מאחר דאין להמלוה עסק עם הלוה כי אם נגד המשכון וה"ה בנ"ד דאין להמלוה שום עסק עם הלוה מותר ולפ"ז נר' דאף דמבואר בש"ך סי' ק"ס ס"ק כ"ב דדוקא בשליח ישראל מותר מטעם דאין שלד"ע אבל בשליח עכו"ם אסור לדעת הסוברים דיש שליחות לעכו"ם לחומרא. מ"מ בנ"ד מותר גם אם הדירעקטור והקאסירער הם עכו"ם משום דאין כאן תורת שליחות כלל מטעם שכתבתי לעיל. ואדרבה אפשר דעכו"ם עדיף טפי משום דעכ"פ גם לדעת החולקים על הרמ"א בסי' ק"ס שם יצאנו מחשש איסור תורה. וגם כיון דנהגו דמלבד השכירות אשר מקבלים מנהיגי הבאנק לשנה מקבלים עוד טאנטיעמס דהיינו חלק מהריווח י"ל נכרי אדעתי' דנפשי' קא עביד וכמבואר בכ"ד. מיהו לפי האמת נלענ"ד דבין אם מנהיגי הבאנק נכרים או ישראלים בכל גווני מותר לכתחילה וכמ"ש. דברי ידידו הדוש"ת בלב ונפש חפיצה:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה