מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן נג
ב"ה יום ה' מ"ב למב"י תרמ"א לפ"ק לבוב:
אורך ימים ושנות חיים לכבוד הרב הגדול החריף ובקי מוה' שמואל יוסף נ"י האבד"ק טשערקאס נ"י ולהרבנים מוה' משה יעקב נ"י ומוה' ברוך נ"י דיינים ומו"ץ בק"ק הנ"ל:
מכתב שאלתו הגיעני בנידון אלימלך בן יצחק שנטבע בנהר דניעפער וכו'. הנה בנ"ד שהעידו כמה אנשים שנטבע במשאל"ס וחפשו אותו יותר מג' שעות יצאה האשה מאיסור א"א מה"ת לכל הדיעות. ואין כאן רק איסור דרבנן כדין נטבע במשאל"ס וא"כ יש לנו לדון על ההכרה ומאחר שהעידו כי הי' תפוח מאד ולא הכירו בפניו אין כאן הכרה דאנן בעינן פרצוף פנים. והכרה בשערות ראשו ובזקנו אינו כלום ועי' בשו"ת צ"צ סי' מ"ה. מיהו לדעת ר"ת שהביא בש"ע סעיף כ"ה דאם כל גופו שלף יכולין להכיר בטב"ע אף בלא פרצוף ופדחת וחוטם א"כ הי' מקום להתיר בנ"ד. ואף דלא קיימ"ל כר"ת מ"מ הרי כתב הב"ש שם ס"ק ע"ז והח"מ והט"ז שם דמצטרפין דעת ר"ת לשאר אומדנות והוכחות ומכ"ש בנ"ד דהותרה בודאי מה"ת כמ"ש. מיהו בדעת ר"ת גופא יש מחלוקת הפוסקים אי סגי בטב"ע לחוד או בטי' ג"כ צירוף סימנים שאינם מובהקים כמ"ש הב"ש שם וא"כ אין לסמוך על טב"ע לחוד בלא פ"ס גם לדעת הר"ת וכדי לברר הדברים מוכרח אנכי להאריך קצת. דהנה הר"ת חידש לנו שני דינים במשנתינו דתנן אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם וכו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים. וע"ז חידש הר"ת דבין רישא ובין סיפא מיירי באין כל גופו שלם אבל אם כל גופו שלם מעידין אף אי ליכא ס"פ וחוטם וכן מעידין גם לאחר ג' ימים אם כל גופו שלם. ומדברי הב"ש ס"ק ע"ז יש ללמוד דהני שני דינים תלוי' זה בזה ואם פסקינן בחדא כר"ת גם באידך יש לפסוק כן. שהרי כתב שם על מ"ש ר"ת דבכל גופו שלם מעידין גם בליכא פ"פ וחוטם דאם יש אומדנות והוכחות להתיר יש לסמוך על דברי ר"ת והביא ראי' ממ"ש מהרשד"ם דבספק ג"י צירף דעת ר"ת להתיר והרי מהרשד"ם שם כיון לאידך דר"ת דבכל גופו שלם מעידין לאחר ג"י וע"ז כתב מהרשד"ם דיש לסמוך על דבריו בספק ג"י ע"ש. וע"כ דס"ל להב"ש דדא ודא חד הוא. וגם מדברי ר"ת גופא מוכח כן דע"כ משנתינו רישא וסיפא בחד גוונא מיירי וכיון דלדעת ר"ת מיירי באין גופו שלם כל המשנה בכה"ג מתוקמי וזה פשוט. והנה הרשב"א והנמוקי יוסף והריב"ש סי' שע"ח תמהו על ר"ת מהא דפשיט בגמ' דף קכ"א דריב"ב לקולא פליג מההיא גברא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגשרא דשביסתנא ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא לבתר ה' יומי ע"ש. ומה ראי' היא דלמא מיירי בגופו שלם דמעידין גם לאחר ג"י ועי' בשו"ת חתם סופר סי' נ"א שהביא בשם ספר הישר לר"ת שגם ר"ת בעצמו הקשה קושיא זו ע"ש מה שתירץ. ומעתה מוכח להדיא כדעת הסוברים דלר"ת סגי בגופו שלם להעיד בטב"ע לחוד בלא צירוף סימנים שאינם מובהקים דאל"כ מה כל הרעש הזה על שיטת ר"ת דלמא הך עובדא דדיגלת מיירי בלא צירוף סימנים דבזה גם לר"ת אין מעידין אף אם גופו שלם ושפיר מוכיח בגמ' דריב"ב לקולא פליג. ועוד שהדבר מוכרח דעובדא דדיגלת מיירי דליכא סימנים בגופו גם סי' שאינם מובהקים. דהרי בבעיא דע"א במלחמה מהו בעי הגמרא למיפשט מעובדא דאבא יוסי בן סימאי ודחי דמיירי דחזינהו לאלתר וקאמרו סימנים וכתבו בתוס' שם לתירוץ השני דהיינו סי' שאינם מובהקים ומועיל בצירוף הטב"ע ע"ש דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי וכ"כ הב"ש בס"ק פ"ד. והנה הרי"ף כתב דבעיא דע"א במלחמה אע"ג דלא איפשטא בדוכתא מ"מ איפשיטא מהך דדיגלת ע"ש היטב. ואם נאמר דבהך עובדא דדיגלת הי' סימנים שאינם מובהקים היכא מוכח הרי"ף משם דע"א במלחמה נאמן הא כי היכי דדחי בגמרא דליכא להוכיח מדאבא יוסי בן סימאי משום דמיירי דקאמרי סימנים דלאו עלייהו קא סמכינן רק אסימנים הכא נמי איכא לדחויי ראיות הרי"ף מדיגלת וע"כ דעובדא דדיגלת מיירי דליכא גם סי' שאינם מובהקין. וא"כ מה הקשו הקדמונים על ר"ת דלמא מיירי הך דדיגלת בכל גופו שלם דלדעת הפרישה לא התיר ר"ת רק בצירוף סי' שאינם מובהקים. ומוכח מזה כשיטת הב"ח לדעת ר"ת דבכל גופו שלם לחוד מעידין לדעת ר"ת וזה נכון מאד בס"ד:
והנה הב"ש ס"ק קמ"ג הקשה על הרי"ף במ"ש דבעיא דע"א במלחמה איפשטא מעובדא דדיגלת דלמא מיירי התם בדאיכא סימנים וכמו דדחי בגמ' מדאבא יוסי בן סימאי. ולפענ"ד דהנה עיקר המחלוקת בין הפרישה והב"ח בכוונת דעת ר"ת הוא תליא בחילוף גרסאות ברא"ש וטור דלפנינו בתוס' ורא"ש איתא דאם אין פדחת וחוטם מכירין אם כל גופו שלם ע"י טב"ע דגוף ע"י סי' שהי' לו בגופו ומזה מוכח קצת דתרוויי' בעינן טב"ע וגם סי'. אבל הטור בסי' י"ז הביא בשם ר"ת דאם כל גופו שלם יכולין להכיר בטב"ע או ע"י סימנים מובהקים מבואר להדיא דלדעת ר"ת בחדא סגי טב"ע לחוד או סימן בגוף לחוד. ונראה ברור דמ"ש הטור או ע"י סימנים מובהקים היינו סי' אמצעי וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז מנחלות סי' מובהקים בגופו וכונתו לסי' אמצעי וכמו שהאריך הב"י בסי' י"ז שם. וידוע דכל הקדמונים כשכתבו סי' מובהק כוונו לסי' אמצעי וסי' המועיל מה"ת לכ"ע קראו סי' מובהק ביותר. והדבר מוכרח דאי בסי' מובהק ביותר מועיל גם בפנים אף אם נשחת לגמרי וליכא הכרה כלל מ"מ מעידין עליו ע"י הסי' מובהק ביותר ולמה דייק הטור וכתב פ"י ס"מ שיש להם בגופו אלא ע"כ הטור מיירי בסי' אמצעי דאין מעידין עליו ומ"מ אם הגוף שלם מעידין ע"י הטב"ע שבגוף או ע"י הסימנים. ומעתה י"ל דהרי"ף סובר כדעת ר"ת וכפי שפירשו הב"י והב"ח דבתרא סגי או בכל גופו שלם או בסי' אמצעי ולפ"ז קשה בהא דפשטינן בגמ' דריב"ב לקולא פליג. ונהי דמה שהקשו הרשב"א וסייעתו דלמא מיירי בכל גופו שלם כמ"ש לעיל כבר תירץ ע"ז ר"ת בספר הישר דהתם אכלוהו כוורי ואין כל גופו שלם. וכמו שהביא בשו"ת ח"ס שם בשם ר"ת אבל עכ"פ א"א לומר דהך דדיגלת מיירי שיש סי' אמצעי בגוף דא"כ לא מוכח מידי דריב"ב לקולא פליג. דבדאיכא סי' אמצעי מעידין גם לאחר ג"י לדעת ר"ת וכיון דע"כ מיירי דליכא סי' בגוף שפיר כתב הרי"ף דבעיא דע"א במלחמה אפשטא מעובדא דדיגלת ומיושב היטב קושית הב"ש ודו"ק. ומעתה הי' מקום להתיר בנ"ד ע"פ שיטת ר"ת הנ"ל וכאן לא שייך חשש בדדמי כיון דכשהביאו את הנטבע להעיר הכירוהו כמה אנשים ובתרי לא שייך בדדמי כמו שהכריעו רוב הפוסקים וכפסק הרמ"א בסעיף נ' ואף דאשתה' מותר לדעת ר"ת כמ"ש הב"ש ס"ק פ"ו והיכא דאיכא אומדנות והוכחות סמכינן על דעת ר"ת. וכבר כתבתי דנ"ד עדיף משאר אומדנות כיון דכבר יצאה האשה מה"ת מחזקת א"א. ובאמת שבנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דמאחר שר' יוסף צבי העיד על הסי' הרושם שברגלו השמאלי בצמצום מקום הוי סי' מובהק ביותר כמ"ש הט"ז ס"ק ל"א והב"ש ס"ק ע"ד. ולכן נראה לענ"ד שאשת ר' אלימלך הנ"ל מותרת להנשא: