אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן נב

סימן נא

ב"ה יום ג' טו"ב למב"י תר"מ לפ"ק לבוב:

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי. משנתו קב ונקי. המופלג בתורה ויראה כש"ת מוה'. בניסן זאב נ"י האבד"ק קרעמניץ יע"א:

מכתב שאלתו הגיעני באברך אחד דלא מיתדר לי' עם אשתו כי היא אשה רעה מאד ואין רצונה לגמור עמו זה כמה שנים. ומרוב הלחץ זה הדחק הלך הבעל להעיר הקרובה להב"ד דשם ואמר שרוצה לשלוח גט לאשתו היושבת בכפר הסמוך. והב"ד סידרו לו הגט ועשה שליח להולכה ושכר שני עדים כשרים ונסעו עם השליח למקום האשה ואמרו לה כי יש בידם מכתב ליתן לאמה והשיבה האשה כי אמה איננה בביתה וקיבלה היא את המכתב שהיה מונח בקאווערט. וזה הי' הגט ובשעת קבלתה אמר לה השליח הר"ז גיטך והתקבלי גיטך ובו תהי' מגורשת ומותרת לכל אדם ובפ"נ ובפני נחתם. ואח"כ נבהלה האשה ואעפ"כ היתה מחזקת בהגט ואמר לה השליח האם הבנת מה שאמרתי. ואמר לה בלשון הלע"ז ביאור הדברים ואמרה האשה אם זה גט יהי' גט. והניחה הגט תחת הזרוע ואח"כ לקח השליח מידה הגט בחזרה מחמת חוק הקיר"ה כן העידו שני עדים באליו"ע ומעכ"ת פלפל בזה להתיר להבעל לישא אשה אחרת:

והנה בש"ע סי' קי"ט סעיף ד' כתב אשה רעה בדעותי' וכו' מצוה לגרשה. ועי' בח"מ וב"ש שם. ומעתה לפמ"ש הב"ש סי' ע"ז סק"ו וסי' ע"ט סק"ד דחרגמ"ה בזה"ז אינו חמור מזיווג ראשון לדינא דגמ' וכל היכא דמותר לגרש בזיווג ראשון ליכא חדרגמ"ה בזה"ז. א"כ בנ"ד עשה הבעל כדין שגרשה בלא דעתה מאחר שלא רצתה לדור עמו והיא בעלת מריבה ואיכא ביטול פ"ו. ואף דאנן קיי"ל לחוש לדעת הסוברים דר"ג גזר גם במקום מצוה. מ"מ הועלנו בזה לענין מ"ש המהר"מ מינץ והכנה"ג לפסול גט בע"כ מטעם שרגמ"ה החרים גס את הסופר והעדים והוי כגט בלא עדים משום שהעדים פסולים להעיד ע"ש. ולפמ"ש י"ל דמאחר דהרבה פוסקים סוברים דבמקום מצוה לא גזר רגמ"ה א"כ הרי זה דומה למה דמבואר בחו"מ סי' ל"ד סעיף ד' לענין קוברי המת בי"ט ראשון דלא נפסלו לעדות משום דקסברי דעבדי מצוה ועי' ברע"א שם וא"כ גם בנ"ד יכולים העדים לומר דחברי דמצוה קא עבדי ולא גזר רגמ"ה במקום מצוה. וגם בלא"ה יש לדון בזה ע''כ מ"ש הפרמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח פ"ד דלא נפסל מחמת פסול דרבנן באיסור שלוקין עליו מכות מרדות ובנ"ד ליכא רק איסור דרבנן ועי' בב"ש ס' א ס"ק כ"א

וראיתי בב"ש סי' קי"ט ס"ק י"ב שכתב דאם חדר"ג דומה לתקנת חז"ל א"כ לדעת הסוברים דבאינה יודעת לשמור עצמה גם בדיעבד אינה מגורשת משום שעבר, על תקנת חז"ל שלא יגרשנה משום חשש גרירה וא"כ גם אם, עבר על חר"ג וגירש בע"כ אינה מגורשת ע"ש. ועי' בש"ך יו"ד ס"ס ר"ל שכתב בשם הרא"ש דהא דאמר רבא אי עביד לא מהני זה דוקא באיסור שא"א לבטלו. ועי' בנו"ב מהד"ת ח' אהע"ז סי' קכ"ט בהיתר ג' והיפר ד'. ולפ"ז לא דמי לגרירה דהתם מחמת תקנת חז"ל א"א לגרשה כלל בשום פנים משא"כ בחדר"ג שאפשר לגרשה מדעתה. והמעיין היטב. בדברי הנו"ב שם ימצא שדברי נכונים בעז"ה. וגם בלא"ה מבואר בג"פ סי' קי"ט ס"ק כ"ד ובנו"ב שם שלא כדברי הב"ש וכן מורים בכל בתי דינים דבדיעבד אם עבר וגירש בע"כ בזה"ז אחר חר"ג הגט כשר. וגם באיסור גרירה אף לדעת הפוסקים דאינה מגורשת מ"מ אם נשאת ל"ת כמבואר בנמוקו יוסף פ' חרש בשם הריטב"א. ובזה מיושב מה שהקשה בס' בית מאיר על הב"ש מהא שכתב הרמ"א דאם נשאת שוב אין האיש נקרא עבריין ע"ש ודו"ק ועוד כיון דגם בגרירה הוא מחלוקת הפוסקים דלדעת רוב הקדמונים והמחבר מכללם אם עבר וגרשה מגורשת א"כ לגבי' דידי' דליכא רק משום ב' נשים דהוא דרבנן מהראוי למיזל להקל כמ"ש הב"ש סי' א' ס"ק כ"א

אמנם מה שיש לדון בזה הוא במה שהגט הי' ע"י שליח וכבר נודע מה שחידש הגאון בנו"ב דמחמת אשלד"ע בטל גוף המעשה. וגם לדין הש"ס א"א לגרש בע"כ ע"י שליח משום דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ע"ש ועי' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קי"ו שנסתפק בזה. ולכן לדינא נלפענ"ד דמותר לו להבעל לישא אשה אחרת דבנ"ד יש כמה צדדים להקל וכמ"ש. ומצינן למיסמך ע"ז לגבי דידי' אבל לגבה דידה מחמת חומר א"א אסורה להנשא עד שיגרשה הבעל שנית מרצונה כדת ויתן הבעל חיובים על עצמו אשר בעת שתתרצה לקבל גט מרצונה יחזור ויגרשנה. ועי' בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ג':

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה