מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן מז
ב"ה יום ו' עש"ק ז' אייר תרל"ז לפ"ק לבוב:
שלום וברכה וכל טוב. לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ויראה. חכם וסופר אשכול הכופר. כש"ת מוה' יעקב שור נ"י:
מכתב שאלתו הגיעני באחד שמכר חמצו כדת ובשעת המכירה אמר לעכו"ם הקונה כל החמוצים אשר שכחתי למכור אני נותן לך במתנה ובחוה"מ נודע לו ששכח למכור חצי קארץ מאלץ העומד בהחדר שמכר לעכו"ם. והביא מעכ"ת דברי הפמ"ג באו"ח ס"ס תמ"ח שיכתב להתיר בזה. ומעכ"ת עורר עליו וביקש ממני להודיעו דעתי העני' בזה. מה שהקשה על הפרמ"ג דהא הוי דבר שאינו מסויים כבר כתב כן הגאון בעל מקור חיים סי' תמ"ח בחדושים סק"ח וביאורים ס"ק ט' וגם אנכי הארכתי בזה בתשובה למדינת רוסיא. וכתבתי שם ליישב הא דבסי' ר"ט גבי מכירה סתם המחבר דאם אין מינו ידוע לא קנה. ובסי' רמ"א גב' ממנה הביא המחבר שני דיעות בזה. ואין לומר דבסי' רמ"א כיון דאמר קרקע מנכסי נתונה לך זה הוי כמינו ידוע כיון דהמקבל יודע שקונה קרקע דהרי המחבר כתב כשם שהמוכר צריך לסיים הממכר כך הנותן אלמא דהמכר פשיטא דלא קני ואם מינו ידוע גם במכר מועיל כמבואר בסי' ר"ט. אלא ע"כ דאף שהודיעו שהוא קרקע לא מיקרי מינו ידוע דכמו דבאומר כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך סתם המחבר בסי' ר"ט דלא קני משום דאין הלוקח יודע אם הוא תבן או זהב. הרי דאף דיודע שהוא מטלטלין כיון דלא בירר איזה מין מטלטלין אם הוא תבן או זהב לא קנה א"כ הכי נמי אף שהודיעו שהוא קרקע כיון שלא בירר אם הוא כרם או זיתים או שזה מרעה וכדומה הוי אין מינו ידוע. ובזה קשה ג"כ על הט"ז דהכריע בסי' רמ"א כהיש חולקין דמועיל במקנה דבר שאינו מסויים ובסי' ר"ט לא כתב כלום על דברי המחבר לחלוק עליו. וראיתי למעכ"ת שהביא בשם הסמ"ע סי' רמ"א ס"ק י"ג דבאין מינו ידוע לדברי הכל לא קנה גם במתנה. ובאמת משטחת לשון הסמ"ע משמע לכאורה כדברי מעכ"ת. אבל א"א לומר כן דלדבריו דבאין מינו ידוע לד"ה לא קנה א"כ ע"כ הני שני דיעות דבסי' רמ"א סעי' ד' מיירי במינו ידוע וא"כ היאך כתב המחבר לדיעה הראשונה דבמכר לא קני הרי בסי' ר"ט כתב דבמינו ידוע מועיל במכר. ועוד קשה דהרי מחלוקת שני הדיעות שהביא המחבר בסי' רמ"א ס"ד טעמם הוא ע"פ חילוק פירושם בגמ' גיטין דף ט' בהא דאר"ש לעולם הוא בן חורין דדעת הרמב"ם דלא קני הוא ע"פ פירוש הרי"ף והר"י מיגש דאם לא סיים הקרקע לא קנה שום קרקע משום דהוי דבר שאינן מסויים וכזה פליגי ת"ק ור"ש אי פלגינן דיבורא או לא דת"ק דסובר דלא פלגינן דיבורא הואיל ולא קני בנכסים משום דהוי דבר שאינו מסויים גם עצמו לא קני משום דל"פ דיבורא ולא יצא לחרות ור"ש סובר פלגינן דיבורא ומש"ה יצא לחירות אבל. בין לת"ק בין לר"ש לא קני נכסים ומזה הוכיח הרמב"ם דדבר שאינו מסויים לא קני. והראב"ד והתוס' והרשב"א והרא"ש יש להם פירוש אחר בסוגיא דמיירי באין לו רק אותה קרקע ששייר ומש"ה לא קנה העבד שום קרקע וממילא לא מוכח משם דדבר שאינו מסויים לא קני. ע"ש בגיטין בש"ס ובקדמונים ובהה"מ פ"ג מזכי' ותראה כדברי. וא"כ מוכח בהדיא דלדעת החולקים על הרי"ף והרמב"ם וס"ל דבדבר שאינו מסויים מועיל קנין אף אם אין מינו ידוע גם כן מועיל. דהרי הרשב"ם ב"ב דף ק"נ ע"א פירש דמש"ה ס"ל לר"א אליבא דת"ק דעשו מטלטלין שיור אצל עבד משום דעבדא זימנין כמטלטלי דמי זמנין כמקרקעי דמי. ולהכי אם שייר האדון קרקע כ"ש אמרינן דשייר העבד דעבדא כמקרקעי דמי ואם שייר מטלטלין כ"ש אמרינן ג"כ דילמא שייר העבד משום דעבדא כמטלטלי דמי ע"ש ועי' ברא"ש בגיטין שם. וא"כ ע"כ דמיירי הרשב"ם דמה ששייר לא הי' מינו ידוע. דאם בירר האדון בהשחרור המין ששייר כמו כסא וספסל א"א לומר דשייר העבד דעבדא כמטלטלי דמי דהרי פירש להדיא מה ששייר. וע"כ מיירי שנכתב בהשחרור סתם חוץ מטלטלין כ"ש. ואם נאמר דהיכא דאין מינו ידוע לכ"ע מקרי דבר שאינו מסויים ולא קני ל"ל להרשב"ם לדחוק ולומר דשמא שייר העבד דהוא בכלל מטלטלין הא כיון שלא בירר מין המטלטלין ששייר א"כ הוי דבר שאינו מסויים ולא קנה העבד שום מטלטלין דבכה"ג דאין מינו מסויים לכ"ע לא קני. וכיון דת"ק ס"ל לא פלגינן דיבורא מש"ה גם עצמו לא קנה ולא יצא לחרות. אלא ע"כ דלדעת החולקים על הרמב"ם גם אם אין מינו ידוע אפ"ה קנה ומש"ה הוצרך הרשב"ם לפרש דלהכי לא יצא לחרות משום דמה ששייר המטלטלין המטלטלין כוונתו על העבד:
ולכן נלפענ"ד ברור דכל זה שגגה גדולה הוא. ורד לא דמי כלל להך דסי' רמ"א. ובנ"ד לכ"ע קנה וכמו שאבאר. דאם מקנה אדם לחבירו כל מה שיש בבית זה לכ"ע קנה. דהרי מבואר בסי' רמ"ח סעי' ו' וסעי' י"א דאם מקנה לחבירו כל המטלטלין או כל הנכסים שיש לו קנה הכל. ולא ידעתי שום חילוק בין אם מקנה לו המטלטלין שיש לו בכל העולם או אם מקנה לו מה שיש לו בבית הזה דא ודא חד הוא ובזה לא נחלק אדם מעולם דמועיל הקנין. אלא דבמכירה דעת הרמב"ם דכיון דאין הלוקח יודע מה שיש בבית לא סמכא דעתי' דאפשר שנותן דמי זהב עבור תבן. וכמ"ש הרמב"ם והמחבר בסי' ר"ט סעי' ב' דהרי אין הלוקח יודע אם הוא תבן או זהב ולא סמכא דעתי' דלוקח ופשיטא דלא שייך טעם זה במתנה דניחא לי' למקבל מתנה בכל מה שיתנו לו. ולכן אם אמר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מקנה לך במכירה לא קנה כמבואר בסי' ר"ט סעי' ב' ובמתנה קנה. וגם זה מוסכם מבלי חולק. ומש"ה סתם המחבר סי' ר"ט וגם הט"ז לא נחלק שם ולא נחלקו רבותינו הקדמונים אלא במקנה מקצת ומשייר מקצת כגון קרקע אחת או מטלטל אחת מנכסי אני מקנה לך ואין שום חילוק בזה בין מינו ידוע לאין מינו ידוע דגם אם אמר ספסל אחד מספסלי ג"כ נחלקו דלדעת הרמב"ם וסייעתו זה מיקרי דבר שאינו מסויים ובין במכר בין במתנה לא קנה. ולדעת הראב"ד וסייעתו מועיל קנין בדבר שאינו מסויים ובזה הכריע הט"ז כדעת הראב"ד ומעתה שפיר קאמר הסמ"ע דהדין המוזכר בסי' ר"ט באומר כל שיש בבית זה אני מוכר לך אינו ענין כלל לסי' רמ"א דשם מיירי באין מינו ידוע דיכול להיות דאין שם אלא תבן. וכוונת הסמ"ע בזה דכיון דאין מינו ידוע וא"כ במכירה לכ"ע לא קנה משום דלא סמכא דעתי' דלוקח ולא מטעם דבר שאינו מסויים. וא"כ לא דמי כלל לסי' רמ"א במקנה מקצת ומשייר מקצת דאיכא בזה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד מטעם דבר שאינו מסויים. וטעם הדבר לחלק בין כל מה שיש בבית זה וכל הנכסים שיש לי בעולם דמועיל הקנין ובין אם מקנה מקצת ומשייר מקצת הוא פשוט דאם אמר כל מה שיש בבית זה הדבר הנקנה הוא מסויים בעצמותו דיכולין לילך ולראות מה שיש בבית. וכן במקנה כל נכסיו הדבר יכול להתברר ע"י עדים כל מה שיש לו רק דהמזכה והזוכה אין יודעים בשעת הקנין סכום הדבר הנקנה. ולכן לא מיקרי זה דבר שאינו מסויים דהרי גוף הדבר בעצמותו מסויים הוא. וגם להרמב"ם וסייעתו מועיל הקנין ואין על זה דין מקנה דבר שאינו מסויים. אבל אם אומר קרקע מקרקעותי אני מקנה לך או כל נכסי נתונים לך חוץ ממקצתם דבזה לעולם לא יוכל להתברר גוף הדבר הנקנה בכה"ג דין מקנה דבר שאינו מסויים עליו שנחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד. ומעתה דינו של הפרמ"ג בנותן במתנה לעכו"ם כל מה שיש בבית זה לד"ה קנה דזה לא מיקרי דבר שאינו מסויים. וכן בנ"ד דמיירי במתנה מועיל ג"כ הקנין. והגאון בעל מקור חיים דמיירי במכירה יפה כתב דלא קנה וגם זה מוסכם לדברי הכל ולא מטעם דבר שאינו מסויים דכה"ג מיקרי דבר המסויים כיון דגוף הדבר בעצמותו מסויים הוא וכמ"ש. ורק דכיון דלא סיים הדבר הנמכר לא סמכא דעתי' דלוקח אם הוא חטין או סובין ומש"ה לא קנה כמ"ש המחבר סי' ר"ט ס"ב ובמתנה לא שייך לא סמכא דעתי' כמ"ש לעיל ומש"ה בנ"ד לכ"ע קנה וכמ"ש בפרמ"ג וכל זה ברור ואמת בס"ד: