אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן מו

סימן מה

ב"ה יום ה' ער"ח אייר תרל"ז לפ"ק לבוב יצו ד' את הברכה לכבוד ידידי הרב הג' החריף ובקי המפורסם. ערוגת הבושם. חכם וסופר. אשכול הכופר. כקש"ת מוה' יהושע פאלק זאב נ"י האבד"ק פאלסשטן יע"א:

מכתבו הגיעני. ות"ח למעכת"ה. על העתק תשובתי אשר שלח אלי. ובדבר שאלתו כי אנשי עירו חתרו לטכס עצה לתקן תקנה כוללת לעשות טאקסא על בשר מלבד הטאקסע הנהוגה מאז תמיד עבור צרכי צבור להוסיף עוד א' רבע פראנק על כל אקו בשר לשלם כל המסים עבור כל בני העיר. וטעמם בזה כי רבו מאד העניים והבע"ב אשר דחיקא להו שעתא. ונתרוקנו כל בתיהם מן החבילות והמשכונות שנמכרו ע"י שוטרי המס בחצי ושליש דמיהן. ובראשונה מנו לזה את עשירי העיר לתקן הדבר הזה. ושהו שלשה שנים ולא עשו בזה דבר ולכן קמו בני העיר ומינו אחרים תחתם מן הבע"ב הבינונים ועבדו בעבודה הזאת ערך חצי שנה וגמרוהו בכי טוב אצל הערכאות ונתחזקה התקנה באסיפה רבה רוב בני העיר ובמעמד מעכת"ה והכריזו איסור על הבשר בלי טאקסע בחרם וכל שוחט שיבא לעיר לשחוט בלי טאקסע ועל מי שירצה להמיר את החרם. וגזרו עכ"ז בחרם ושופרות וכבוי נרות כי גדול צערן של אנשי העיר מחמת כוכב המס ובאותו היום נדמה להם כאלו יצאו לחרות עולם. ועתה קמו העשירים אשר הוסרו מן ההתמנות וסירבו בדבר ואמרו שהם לא יתנו טאקסע. וכאשר עמדו למנין נמצא מספר המוחים כשלשים איש נגד ערך אלף בע"ב אשר הסכימו על התקנה. והממאנים הביאו להם שוחט ממקום אחר ובזה מקלקלים המה את כל העסק וא"א עוד להשכיר הטאקסע ולשלם המס להשרי' וביקש מע"כ ממני להורות בזה אי יאות אינון עבדין ואם מותר לאכול משחיטת השו"ב החדש. הנה בדבר המחלוקת אשר בין ר"ת וראבי"ה אם יכולין זט"ה לכוף את הקהל במידי דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי הכריע הרמ"א בחו"מ סי' ב' לילך בזה אחר המנהג. ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ק ח' חו"מ סי' כ' שכתב דעל זט"ה להביא ראי' שהמנהג קבוע בעירם להיות ידם על העליונה בזה דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי ע"ש. ולכאורה טעמא בעי דהא כתב הרמ"א בסי' ד' דהקהל נקראים מוחזקים לגבי היחיד וכתב הסמ"ע שם ס"ק ו' דאמרינן להיחיד ברר ראיותיך כי הממע"ה ע"ש. א"כ גם כאן מחויב היחיד לברר דאין רשות ביד זט"ה לתקן במקום דאיכא פסידא להאי כדין הממע"ה ואמאי כתב בנו"ב דעל זט"ה להביא ראי'. והנ"ל בזה דכיון שאנו מסופקים אם הלכה כר"ת או כראבי"ה א"כ לפי דעת ר"ת דלהפסיד לאחרים אין רשות ביד זט"ה. ובדבר בזה הזט"ה כאנשים אחרים ואין להם יתרון על שאר אנשי העיר. א"כ ממילא לא הוי ג"כ בדבר דאיכא פסידא מוחזקים. ומש"ה כתב הנו"ב דהקהל שרוצים להוציא מן היחיד צריכין להביא ראי' שהמנהג כדבריהם כיון דהם רוצים להוציא ממון הוי הקהל הממע"ה שאין עליהם דין מוחזקים כדין קהל דהרי על זה אנו דנין אם יש לזט"ה רשות לדבר כזה ואם נאמר כדעת ר"ת דלא נבררו לזה להפסיד לאחרים הרי כאנשי דעלמא הם וגם מוחזקים לא הוי. וע"כ לא כ' הרמ"א בסי' ד' דהקהל נקראו מוחזקים רק אם יש הכחשה ביניהם לבין היחיד אם פרע המס. או דהקהל רוצים לערוך היחיד בערך מס גבוה דהשתא אין אנו מסופקין אם יש על הזט"ה תורת קהל רק דאיכא ספיקא הדין עם מי בזה אמרינן דהקהל נקראין מוחזקים. משא"כ כאן דהספק הוא אם יש על זט"ה כח לחוות דעתם בדבר הזה להפסיד למקצת יחידים לא נקראו מוחזקים לזה ומטעם שכתבתי. וראי' לזה דאל"כ אמאי לא הכריע הרמ"א בין ר"ת לראבי"ה. והרי בסי' ד' פסקו הסמ"ע והש"ך דהקהל יכולין לומר קים לי א"כ גם כאן יאמרו הזט"ה קים לי כראבי"ה דיכולין לתקן גם במידי דאיכא פסידא להאי וע"כ כמ"ש דהיכא דהספק הוא אם רשות בידם לתקן אין דינם כמוחזקים לזה. וזה נכון מאד בס"ד. ועי' בהה"מ פט"ו מא"ב הלכה כ"ו ובב"ש סי' ד' ס"ק נ"ה ובשטמ"ק סוף פ"ק דכתובות דהיכא דאיכא ספק אם הוא מוחזק כגון במע"מ דנכרי אין לו חזקת ממון אין מועיל מה שהוא מוחזק בממון ע"ש ודו"ק. ומעתה אפשר לומר דיש חילוק בין זט"ה שנבררו מרוב אנשי העיר ובין רוב העיר עמש. דבשלמא בזט"ה דאם נאמר כדעת ר"ת דאין להם כח במידי דאיכא פסידא להאי א"כ ממילא לא נבררו כלל לדבר הזה ודין אנשים דעלמא עליהם ואין להם דין מוחזקין ומש"ה בספיקא במנהגא על זט"ה להביא ראי' וכמ"ש בנו"ב. משא"כ ברוב העיר ממש אף דמוכח במרדכי פ"ק דב"ב דגם בזה נחלקו הקדמונים אי יכולין לתקן במידי דאיכא פסידא לאחריני. מ"מ בספיקא היאך הוא המנהג כיון דעכ"פ בודאי שם קהל עליהם כיון דהם רוב העיר והם הוי מוחזקים וא"כ על היחידים המוחים להביא ראי' כדין הממע"ה וגם יכולין הקהל לומר קים לי כדעת ראב"יה וכמ"ש בסמ"ע וש"ך סי' ו' ותקנתן קיימת כנלפענ"ד ואפשר דמש"ה הביא הרמ"א מחלוקת ר"ת וראבי"ה בפי' כ' לענין זט"ה. ובסי' קס"ג לענין כפיית הרוב למיעוט כתב כסתם דהולכין אחר הרוב ולא חילק אם איכא פסידא לאחרים או לא משום דברוב הקהל כיון דנקראו מוחזקין שפיר יכולין לומר קים לן כראבי"ה ולסולם יכולין לתקן אף דאיכא פסידא להאי:

וראיתי בשו"ת רמ"א סי' ע"ג שכתב דאף לדעת ר"ת דאין יכולין לתקן במידי דאיכא פסידא להאי. היינו דוקא אם מתקנין מה שהוא נגד ד"ת כגון שיפנו מס מדבר שלא נהגו ליתן מס מזה. אבל בדבר שיש להם רשות להשגיח ע"ז כגון בעניני המדות שפיר יכולין לתקן אף דאיכא בזה פסידא לאחריני. וא"כ בנ"ד שהוסיפו על טאקסע של בשר מלבד מה שהחיוב על ראשי הקהל להשגיח שיהי' בהכשר וע"פ שו"ב יראי ד' גם החוב עליהם להשגיח על הטאקסע הישנה. א"כ בכה"ג שפיר יכולין להוסיף על הטאקסע גם לדעת ר"ת. וע"ע בתשו' רמ"א סי' ע"ה שהביא בשם מהר"ם פדווא דדוקא לתקן מס על מו"מ ידוע אין כח ביד זט"ה לדעת ר"ת משום דאותן אנשים שאין להם אותו מ"מ יהנו ומפסידים אותם אנשים שיש להם המו"מ הזה. אבל אם מתקנים שבני קהלתם לא ישאו ויתנו עם אנשי הקהלה האחרת כיון שהוא תקנה כוללת לכל אנשי העיר גם ר"ת מודה דיכולין לתקן אף דאיכא פסידא ע"ש. ונ"ד דמי ממש להך דמהר"מ פדווא דגם כאן הוא תקנה על אכילת בשר שזה כולל כל אנשי העיר. ואין לומר דמקצת אנשים שיש להם משפחה גדולה צריכין יותר בשר ואיכא פסידא להם דגם בעובדא דהתם י"ל כן דמקצת אנשים סחורתם ביותר עם אנשי הקהלה האחרת ואפ"ה כיון דעכ"פ עיקר התקנה על כל אנשי העיר מודה ר"ת דיכולין לתקן. וא"כ כאן נמי עיקר התקנה על אכילת בשר הוא כוללת לכל אנשי העיר ושפיר יכולין לתקן גם לדעת ר"ת. ועי' בתשו' חתם סופר סי' קט"ז שכתב שנהגו בענינים כאלו למיזל בתר רובא ואם נמתין עד שיסכימו כולם לא יגמר שום ענין ויהי' השחתת הכלל. ומלבד כל זה נלפענ"ד דנ"ד דיש בזה מצוה גדולה לשלם מס עבור עניים ובע"ב שירדו מנכסיהם. א"כ זה דומה למה דמבואר בר"ס קס"ג דיכולין בני העיר לכוף זא"ז ליתן צדקה ולהכנסת אורחים וכדומה ואפילו המיעוט יכולין לכוף את המרובים. ומאחר שבררתי בס"ד דתקנת הקהל קיימת דין השו"ב החדש הבא לשם בשאט נפש לבטל תקנת הקהל ולא שם לבו להתראת מעכת"ה כי הוא עובר על איסור חרם בכל פעם ששוחט ומעתה דין השו"ב הזה מבואר בסי' א' סעי' י"א דשחיטתו אסורה. ואקוה כי אחב"י לא יטמאו את נפשותם במרק פיגולו. ויעשו שלום עם רוב העיר לשלם הטאקסע כפי התקנה החדשה ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום:

דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה