אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן מה

סימן מד

ב"ה יום ג' כ"ז ניסן קוה קויתי לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה וביראת ד' טהורה ותיק וחסיד סופר מהיר חרד וזהיר מוה' משה ווינמאן נ"י

מכתב שאלתו הגיעני. והאמנם לא הי' מהראוי להשיב במקום שיש רב גדול יושב כסאות למשפט. אמנם לאשר מכותלי מכתבו ניכר כי בהסכמת הרב דשם נשלח מכתבו לידי אמרתי לשום עיוני בדבר השאלה שאיש אחר שמו ר' ישראל מכר חמצו לערלית סך חמשים עמיר יי"ש ונמכר החמץ כדין עם החצר אך בהחצר לא הי' רק כ"ה (ח"ב) יג הין וכ"ה הין הנותרים היו אצל ישראל אחר שמו ר' משה ליב. ור' משה ליב מכר חמצו ג"כ להערלית הנ"ל עם החדר אשר עמדו שם הכ"ה הין יי"ש של ר' ישראל וכאשר נודע לר' ישראל ביו"ט הטעות שהי' לו אמר להקונה כי הכ"ה הין י"ש האחרים עומדים בחדר של ר' משה ליב. הנה בגוף הדבר יפה כתב מע"כ דכ"ה הין העומדים בבית ר' משה ליב לא נקנו להנכרי מחמת מכירת ר' ישראל מאחר שלא יחד לו המקום ויכול ליתן לו אחרים. א"כ אין זה חמץ של נכרי ואף דבחמץ שעה"פ דרבנן אמרינן יש ברירה, כמ"ש בשו"ת שאגת ארי' ובס' מק"ח ר"ס תמ"ח א"כ יש לומר לכאורה דכשנותן לו אחה"פ הכ"ה הין העומדים בבית ר' משה ליב הוברר הדבר למפרע שאותם הם שקנה הנכרי ולא גרע מב"ח דלאביי למפרע הוא גובה ורבא פליג מטעם הואיל דמצי לסלוקי בזוזי אישתכח דהשתא הוא דקני וכאן לא מצי לסלוקי בזוזי דהרי מכר לו י"ש א"כ כ"ע מודו דלמפרע הוא גובה כמ"ש בתוס' גיטין דף מ' ע"ב ד"ה הקדש. מ"מ לא נהירא לומר כן דמה לי אם מצי לסלוקי בזוזי או יכול ליתן לו י"ש אחר ובכה"ג לא קנה רק מכאן ולהבא והוי הי"ש ביו"ט חמץ של ישראל. אמנם יש לדון בזה מטעם מכירת ר' משה ליב מאחר דהי"ש של ר' ישראל הי' מופקד בידו ומצד הדין מחויב למוכרו עה"פ שפיר מועיל המכירה מה שמכר ר' משה ליב להערלית הנ"ל כל הדברים החמוצים העומדים בחדרו. ובאופן אם הי' לר' משה ליב י"ש שלו ומכרו בפיסוק דמים עד למדידה דאז מועיל מכירתו גם להכ"ה הין י"ש המופקדים בידו מר' ישראל. אבל אם לא הי' לר' משה ליב י"ש אחר בחדרו אם כן מסתמא לא הי' פיסוק דמים על י"ש ולא קנתה הנכרית הכ"ה הין י"ש מר' ישראל. ואם יש לר' משה ליב י"ש שלו למשל מאה עמיר ומכרם בפיסוק דמים עם סכום הי"ש ולא כתב עד למדידה ולא כלל את הכ"ה הין של ר' ישראל בסכום מדת הי"ש זה דמי ממש לפענ"ד לישראל ונכרי שהיו שותפי' בחמץ וע"ע הפסח. ואף אם לא היה נכתב בהשטר מכירה שמכר כל הדברים החמוצים. מ"מ מאחר שהי' מוטל עליו למכור קכ"ה עמיר י"ש ומכר מאה לא ידענו איזה הכלים של י"ש מכר. ואף דבש"ס קדושין דף נ"א ע"ב אמרינן דהמקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל אף שעשתה הבת לאבי' שליח משום דלא שביק אינש מצוה דרמיא עלי' ועביד מצוה דלא רמיא עלי' וא"כ גם כאן אפשר לומר דבודאי מכר ר' משה ליב החמץ שלו ולא מה שמופקד בידו שיכול למוכרו מתורת זכי' דהוא מטעם שליחות. מ"מ נלפענ"ד דלא דמי דהתם ליכא חיובא על האב לקבל קדושין עבור בתו בוגרת רק עבור הקטנה ומש"ה אין הבוגרת בכלל דהוי מצוה דלא רמיא עלי' משא"כ בנ"ד כיון דהחמץ המופקד בידו הוא באחריותו ועובר עליו בב"י כמו על חמץ שלו. א"כ כל הי"ש העומד בחדר ר' משה ליב חיובא חל עליו למוכרו קודם זמן איסורו. וכיון שלא מכר כולו הרי יש כאן תערובת יין ישראל ביין נכרי ועל ידי תערובת לא קניס ר"ש ומעולם לא עברו עליו בב"י לא ר' ישראל ולא ר' משה ליב מאחר שנתערב קודם זמן איסור בשוגג ומה"ת ברובא בטל ופשיטא דבכה"ג מותר לאחה"פ. ולא מיבעי' לפמ"ש בשו"ת שאגת אריה בישראל ונכרי שותפים בחמץ ועבר עליו הפסח שמותר כל החמץ. אלא אף לפמ"ש בס' מק"ח דאחר שחלקו אסור חלקו של ישראל. זה דוקא בשותפים בשוה דאז הוי כמו תערובת חד בחד דאפי' בדרבנן אסור כמ"ש המק"ח שם וזה לא שייך כאן ואם הי' לר' משה ליב י"ש שלו יותר מן כ"ה הין שפיר בטל ברובא אבל אם לא הי' לר' משה ליב י"ש שלו וממילא לא הי' פיסוק דמים על י"ש. תו אין מקום למ"ש להתיר מטעם מכירת ר' משה ליב:

וראיתי בשו"ת חתם סופר סי' ק"ט דאם הי' סבר שנמכר כדין וגם ביטל חמצו יש מקום להקל דעיקר הטעם הטעם של ר"י דאוסר בירושלמי משום שמא יערים. וכאן למה לו להערים ולשקר כיון שהוא סבור שנמכר כדין ע"ש:

ולפי דבריו גם בנ"ד יש להקל. אבל מעכ"ת לא ביאר יפה אימת נודע לו לר' ישראל שאם נודע לו בימים האחרונים של יו"ט יש להקל מטעם הנ"ל כיון שאז הי' אנוס ולא היה יכול לבערו. ובכה"ג שביטל חמצו וגם הי' אנוס מתיר בספר תורת השלמים ומנחת יעקב. אבל אם נודע לו בימים הראשונים של יו"ט א"כ בחוה"מ היה יכול לבערו ועבר במזיד ולא ביערו ובכה"ג ודאי אסור לאחה"פ אף שכבר ביטל כמבואר בירושלמי לר' יוחנן דקיי"ל כוותי'. מיהו עדיין יש לדון בזה דהרי באמת מכר ר' ישראל חמשים הין רק שלא ייחד המקום מן כ"ה הין א"כ כל זמן שלא נודע לו היה אנוס וביו"ט כשנודע לו הודיע תיכף להנכרי מקום החמץ ומאחר שהיה הנכרי מוחזק בהחדר מחמת שקנאו מר' משה ליב שוב אינו יכול ר' ישראל ליתן לו חמץ אחר. וא"כ אח"כ בחוה"מ תו ליכא עליו חובת ביעור. ואין זה ענין למה שנסתפק בנו"ב אם מועיל המכירה בפסח מחמת קנין הנכרי. דכאן בלא"ה פנה הנכרי כדין קודם הפסח רק דעכשיו נתברר להנכרי מקום הכ"ה עמיר. וגם אם נאמר בזה דלא קנה הנכרי רק מכאן ולהבא כיון דעד עכשיו הי' יכול ר' ישראל ליתן לו חמץ אחר וכמ"ש לעיל מ"מ מועיל דקודם שנודע לו היה אנוס ומאחר שביטלו מותר לדברי בעל מנחת יעקב וגם לאחר שנודע להישראל לא היה יכול לבערו מחמת קדושת יו"ט. ואחר שנודע להנכרי עוד קודם חוה"מ כבר קנה הנכרי הכ"ה הין בבית ר' משה ליב מכאן ולהבא עכ"פ. ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' י"ט. ומצורף לזה שיש מקילין בי"ש דזיעה בעלמא הוא. ומכ"ש בזמנינו שרוב הי"ש הוא מן תפוחי אדמה ואין בהשעורין כזית בכא"פ נראה להתיר בהנאה למוכרו לעכו"ם ובאופן שימשוך העכו"ם תחילה ואח"כ יתן דמים. ועי' ביו"ד סי' קל"ב סעי' א' וסי' קמ"ד סעיף ב' וגם טוב ליזהר למוכרו באופן שלא יחזיר עכו"ם וימכרנו לישראל ועי' באו"ח סי' תס"ז סעיף א' ובמג"א שם ס"ק ג' כנלפענ"ד. ואם גם הרב האבד"ק מסכים לזה יוכל לסמוך על דברי בהפ"מ דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה