אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן מב

סימן מא

ב"ה יום ג' כ"ח טבת תרל"ה לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי. הרב המאוה"ג החריף ובקי. צח השכל ונקי הרעיון ידין ויורה כדת של תורה כש"ת מוה' משה יונה צווייג נ"י אבד"ק פאטיק יע"א:

מכתב שאלתו הגיעני שהובא גט לפניו שסידרו הבד"ק יאס ליתן ע"י שליח לאשה הדרה בפאטיק ששמה רשא בפתח. ובגט נכתב רושא במלאפום וגופא דעובדא הכי הוי אשה זו הי' שמה מעריסה רשא ולאשר מת אבי' בקטנותה ואמה נשאת לאחר ובעלה השני לקח בתה ג"כ לביתו ושמה קראו אותה רושא ואח"כ כאשר מתה אמה והיתה מוכרחת לעזוב בית אבי חורגה לעמוד לשרת בבית אחרים חזרו וקראו אותה רשא. וכאשר נשאת האשה הזאת ונפרד בעלה ממנה ונשארה גלמודה ובדודה בחמלת אבי חורג' עלי' שם נפשו בכפו ללכת לחפש את בעל האשה לקבל ממנו גט והשיגו בעיר יאס ונתרצה ליתן גט לאשתו. והב"ד דשם כתבו שמה בגט ע"פ דברי אבי חורגה שאמר ששמה רושא לאשר כי הוא קרא אותה כן מעולם וכאשר בא עם הגט אל מעכ"ת לא רצה ליתנו להאשה כי ידע כי היא נקראת בפי כל רשא. ואבי חורגה שב שנית לחפש אחרי הבעל ליקח מידו גט אחר בשם רשא ולא מצאו ושב לביתו בפחי נפש. ואם לא נכשיר את הגט הזה תשאר האשה עגונה כל ימי חיי' וביקש מעכ"ת ממני לחוות דעתי בזה. וכבודו צלל במים אדירים כמעט לא הניח מקום להתגדר עוד העמיק הרחיב בפלפול עצום. ואנכי היום עמוס הטרדות מאד לא יכולתי לשום עיני על כל דבריו כי גאו המים. לכן אמרתי לכתוב רק את הנלפענ"ד לענין דינא להלכה ולמעשה. ובחיל ורעדה אבקש מהחונן דעת לבל אכשל בדבר הלכה ח"ו יהי ד' עמדי להורני את הדרך הישר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך:

הנה לפי מה דמבואר בסי' קכ"ט סעי' ד' דהעיקר הוא שם של מקום הנתינה ואם כתב שם מקום כתיבה ועל מ"נ דמתקרי פסול. ואף לדברי הב"ש שם בסק"ח שחולק ע"ז היינו דוקא בכותב שני השמות אלא שהקדים מ"כ ועל מ"נ כתב דמתקרי אבל אם לא כתב רק שם של מ"כ לחוד פסול לכ"ע. אמנם זה דוקא שידוע במקום כתיבה שיש לו שם אחר במקום נתינה אבל אם לא נודע בשעת כתיבת הגט שיש לו שם אחר במקום הנתינה אף שנודע אח"כ כשר לדעת הרא"ש ורש"י ור"ן וטור ע"ש שפירשו כן מימרא דרב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמא. ועי' בתשו' פני יהושע ובט"ז סק"ה ובב"ש סק"ו. אמנם הב"ש שם הביא בשם הסמ"ג וסה"ת שפירשו מימרא דר"א באופן אחר ולשיטתם אין ראי' מהגמ' לדין זה ואפשר דאף אם לא נודע במקום כתיבה שיש לו שם אחר אפ"ה פסול. ואף כי אין הדבר מוכרח דהסמ"ג וסה"ת חולקים לענין דינא על דברי הרא"ש וסייעתו ועי' בג"פ ס"ק ט"ז וכן ראיתי לאחד מן האחרונים שכתב שאין כאן מחלוקת כלל מ"מ מדברי הב"ש סק"ו שם מבואר דפליגי בזה דלשיטת הסמ"ג פסול אף אם לא נודע במקום כתיבה מהשם האחר. מ"מ הי' מקום להתיר בנ"ד. דהנה מהש"ס והפוסקים מוכח דדוקא אם במקום שניתן הגט הוחזק בשם אחר בזה אמרינן דשם של מקום נתינה עיקר נגד מ"כ. אבל אם ניתן הגט במקום אחר שאין מכירין כלל אותה ולא נתחזקה שם בשום שם בזה כשר בשם של מקום כתיבה. ולפ"ז לדידן שאין כותבין מקום דירה כלל והגט הי' ע"י שליח הי' מקום לתקן ליתן הגט לאשה זו במקום אחר שלא נודע שמה וגם יכולה להחזיק עצמה בשם רושא ובכה"ג שפיר כשר בשם של מקום כתיבה. ואף שכתבו האחרונים לפסול בזה מטעם שנכתב בפסול מ"מ בלא נודע במקום כתיבה שיש לה שם אחר הרי כדין נכתב ולא בפסול. ובזה נראה דגם לשיטת הסמ"ג וסייעתו כשר ליתן הגט במקום אחר שאינו ידוע שמה כיון שלא נודע במקום כתיבה ולא נכתב בפסול. ובאמת דגם בלח"ה רבותינו גדולי האחרונים התשו' פני יהושע והט"ז סמכו על שיטת רש"י והרא"ש הנ"ל. מ"מ אין כל זה מעלה ארוכה בנ"ד דאשה זו לא היתה מעולם בק' יאס ולא נתחזקה בשם זה ומה שמתיר הרא"ש בכתב שם של מקום כתיבה בלא נודע מהשם האחר זה דוקא שהוחזק בשם הזה במקום כתיבה והוא שם גמור שלא במקום ההוא ומה"ת כשר מאחר שבמקום הזה קורין אותו כך אלא שמתקנת ר"ג פסול משום חשש לעז ובזה י"ל דבלא נודע לא תיקן ר"ג כמ"ש הט"ז סי' קכ"ט סק"ה. משא"כ בנ"ד שמעולם לא נקראת כלל בשם רושא במקום כתיבה רק אבי חורגה אמר בטעות ששמה כך וא"ח א"י להחזיק לה שם אחר. וכן משמע להדיא מלשון הטור סי' קכ"ט שכתב שאם לא נודע במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה אף אם נודע לנו אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר שאין לנו אלא בשם שהחזיק לעצמו ע"ש. הרי שדייק וכתב שהחזיק לעצמו. ובנ"ד מעולם לא החזיקה עצמה בעיר יאס בשם רושא וכ"כ בשו"ת צמח צדק סי' פ"ג וזה פשוט וכן דייקו לשון הרא"ש והר"ן שהביא הב"י שם:

ואמנם לאשר נכמרו רחמי על העלובה הזאת להוציאה מכבלי העיגון חפשתי בחורין ובסדקין אולי יש מקום לומר דמה שקראו אותה בני משפחתה בבית אבי חורגה בשם רושא זה דמי לשם הטפל עכ"פ ואף שרוב אנשי העיר קראו אותה רשא מ"מ אפשר לדמות לרובא מרים ופורתא שרה דשם שרה הוי שם הטפל. ואף דאחר שמתה אמה ויצאה מבית א"ח שוב לא נקראת בשם רושא מ"מ הרי אנו רואין שא"ח עדיין קרא אותה רושא וגם בלא"ה נראה להוכיח מדברי התוס' והרא"ש דאף שעכשיו נקרא בשם אחר מ"מ יש על השם הראשון תורת שם הטפל מדכתבו דמומר יש לגרש בשם יהדות והביאו ראי' מתוספתא דגר שגירש בשם שהי' לו בהיותו נכרי כשר. והא דאמרינן רובא מרים ופורתא שרה דיש לכתוב שני השמות היינו לכתחילה ע"ש. הרי מפורש יוצא דאף שנקרא עכשיו בשם שני מ"מ הוי השם הראשון כשם הטפל. ואין זה דומה לשם הנשתקע כיון דאיכא מיעוט דהיינו א"ח ובני משפחתה שאין יודעין שם אחר רק שם רושא. ואף דיש לחלק דבמומר וגם בנר קודם שהמיר או שנתגייר הי' נקרא כן בפי כל העולם וגם ברובא מרים ופורתא שרה המיעוט גם עכשיו קורין לה שרה. משא"כ בנ"ד דאיכא תרתי לריעותא דמעולם לא נקראת רושא רק בפי המיעוט דהיינו א"ח ומשפחתה ואחרי שמתה אמה נעקר כמעט שם רושא לגמרי מ"מ אפשר דעדיין הוי כמו כמו שם הטפל. וא"כ יש לנו עמוד גדול וחומה נשגבה להכשיר הגט דהרמ"א כתב בס"א דאם לא כתב אלא שם הטפל לבד כשר. ואף דהב"ש בסק"ג חולק ע"ז הכריע בג"פ להכשיר בזה במקום הדחק ועיגון גדול:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה