מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן מ
ב"ה אור ליום ד' ך' טבת תרמ"ה לפ"ק לבוב:
דברי שלום ואמת לכבוד הרב החריף המפואר לתהלה מאוד נעלה. נגיד ורב תבונות איש אמונות. יקר הערך. כש"ת מוה' ישעי' מאיר הערמאן נ"י:
לדבר הזה יסלח נא כבוד יקרתו כי אחרתי מלהשיבו עד עתה כי טרדות רבות סבבוני מנוחה הדריכוני עתה באתי לעיין במה שעורר מעכ"ת ע"ד דודי הגאון מאור הגולה זצוקלל"הה בספרו שו"מ. ולפי דעתי העני' נראה דהדין עם דודי הגאון זצ"ל ויפה הקשה. דהא עיקר טעמו של ר"ע בגמ' מעילה דף ו' שם דדמה פוטר בשר חבירתה הוא משום דרצה מזה זורק רצה מזה זורק. ומש"ה בשחט בזה אח"ז בשעה ששחט הראשונה נעשית השני' מותר חטאת ותו אין דמה פוטר בשר חבירתה כמ"ש רש"י שמה דף ז' ע"א ד"ה אבל וע"ז שפיר הקשה דמהכא משמע דהשני' לא נעשית מותר חטאת עד שעת שחיטת הראשונה. וזה דלא כרבי ולא כרבנן דלדידהו תיכף שנמצא' השני' כיון דמצוה להקריב הראשונה כמ"ש הרמב"ם פ"ה מעבודת יוה"כ הט"ז מיד הוי השני' מותר חטאת ואזלא לרעי' או למיתה אליב' דרבי ורבנן ועי' בלח"מ פ"ד מק"פ ה"ו. וכדאמרו בגמ' יומא דף ס"ה ע"א דהוי כמפריש לאיבוד. ובכה"ג תו אין דמה פוטר בשר חברתה כמ"ש רש"י שהבאתי לעיל וא"כ קשה מה מועיל מה ששחט שניהם בפ"א כיון דכבר נעשית השני' מותר חטאת מחיים. וזה ברור מאוד בס"ד. וגם קושיתו השני' אפשר דדעתו הי' לפרש הא דקאמר במעילה דף ז' ע"ב הפריש שתי אשמות לאחריות היא דמתחלה הפריש אשם אחד ואח"כ אמר דהשני יהי' לאחריות דדוקא דדוקא בהא דר' אושעי' דהפריש שתי חטאות לאחריות כ' התוס' במנחות ע"א ד"ה הפריש דא"א לפרש כן משום דר' אושעי' קאמר מתכפר בא' מהן. ואם הפריש מקודם חטאת אחד ואח"כ הפריש השני לאחריות ע"כ הוא צריך להקריב הראשונה אם שתיהן עומדות והאיך קאמר ר' אושעי' מתכפר בא' מהן דמשמע באיזה מהן שירצה כמ"ש התוס' במנחות שם משא"כ בהא דמס' מעילה שם בהפריש שתי אשמות לאחריות דשם לא נאמר כלל מתכפר בא' מהן א"כ שפיר יש לפרש כפשוטו דהפריש אשם א' ואח"כ הפריש השני לאחריות. ובכה"ג ע"כ הוא צריך להתכפר בראשון כמ"ש התוס' במנחות שם. והאשם השני עומד לרעי' מחיים וכיון דנעשה מותר אשם מחיים א"כ ל"ש לומר רצה מזה זורק וכו' ולא חד גופא היא ודוק היטב כי קצרתי:
ובדבר הקושי' השני' נלפענ"ד דכוונת דודי הגאון זצלל"ה דהרי הרמב"ם פ"ט מביאת מקדש הל"ז כתב דאם הוציאו הנרות לחוץ מותר לזר להדליקו ע"ש וא"כ כוונת הרמב"ם במ"ש והוציאן לחוץ משום דזר אסור ליכנס להיכל וחייב מיתה בי"ש ע"ז ולכן כ' הרמב"ם והוציאן לחוץ וע"ז הקשה כיון דקיי"ל דהדלקה עושה מצוה ולהך מ"ד הדלקה במקומה בעינן כמבואר בש"ס שבת דף כ"ב ע"ב וכשם דבנר חנוכה פסול בהדליקה בפנים והוציאה לחוץ ה"ה בנרות המקדש יפסל בהדליקה בחוץ והכניסה לפנים משום דהדלקה במקומה בעינן כנלענ"ד. והנני ידידו מוקירו ומכבדו דו"ש בלב ונפש: