מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן לז
ב"ה יום ד' י"ב שבט תר"לט לפ"ק לבוב:
שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי משנתו קב ונקי המופלג בתורה ויראה כקש"ת מוה' אברהם יעקב איסרליש נ"י האבד"ק טורקא יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני במועדו. ולרב הטרדה אחרתי עד עתה מלהשיבו. בדבר הזוג דלא מיתדר להו שהי' ביניהם מחלוקת. וגם ראה הבעל ממנה דברים מכוערים ולכן גירש אותה בג"פ ואחר כלות ימי הבחנה נשאת לאיש אחר עני עם ילדים קטנים. ונשמע טעם הדבר שהיתה מעוברת ורצתה להסתיר עיבורה. ואחר כלות ארבעה חדשים מהנשואין ילדה בן. והזמין מעכ"ת אותם לדין ונודע הדבר שהבעל ידע מהש"ר שיצא עלי' וגם ראה שהיא מעוברת והרבה אנשים אמרו לו שלא יקח מרשעת כזאת ובפרט שנשמע שהיא מעוברת ולא פנה לדבריהם. והאשה אומרת שהיא מעוברת מבעלה הראשון ולפי חשבון אפשר שהולד הוא מבעלה הראשון וגם יכול להיות שנתעברה אחרי שנתגרשה ולא נחקר הדבר מבעלה הראשון אם הולד ממנו או לא. והנה הולד פשוט דמותר לבא בקהל דרוב בעילות אחר הבעל. וגם דאפשר שנתעברה אחר הגרושין. אמנם לענין אם מותרת לבעלה דיש חשש משום מעוברת חבירו בזה יש לעיין דהרמ"א בסי' י"ג לא התיר רק במופקרת ומשום תקנת פריצי הדור דלא ליעבדא בה אינשי איסורא. מה שא"כ בנ"ד דהיא רק דיימא ואפשר דמבעלה הראשון נתעברה א"כ היא בכלל מעוברת חבירו. אלא דלפ"ז יש לדון ע"פ דעת הר"ש הזקן שמתיר בגרושה ובלא התחילה להניק כלל הכריע המחבר סעי' י"ד להקל ועי' בשו"ת נ"ב מהד"ק סי' י"ז. ואף הט"ז שמחמיר מאד בזה מ"מ אם כבר ניסת מודה שא"צ לגרשה כמ"ש בס"ס י"ג. ומפשט דבריו נראה דגם הפרשה א"צ בזה רק דבדיעבד אם ניסת סמכינן על דעת הרשב"א דמתיר בגרושה באינו מכירה. וגם אם נחוש לומר שאחר הגרושין נתעברה מ"מ גם לדברי האוסרין במזנה הא כיון דאינה משועבדת להניק אם כן לא עדיף מגרושה. וכשם שמתירין בגרושה בלא התחילה להניק ה"ה במזנה. ואף דבשו"ת צ"צ סי' נ"ה כתב דאפשר דמזנה גרע מגרוש' דבגרוש' אפשר דהאב יחוס על בנו וישכור לו מניקת משא"כ במזנה ע"ש. מ"מ בנ"ד ג"כ אפשר דבעלה הראשון יבא ויגיד שבא עלי' קודם הגרושין ויודה שהולד ממנו וישכור לו מניקת. אבל כל זה לענין איסור מניקת חבירו מה שא"כ במעוברת חבירו דגם לדעת הר"ש הזקן אסורה גם בגרושה לפי שיטת התוס' שהביא בנו"ב מהד"ק סי' י"ח א"כ אין לנו שום שום היתר לסמוך עליו כיון שעיקר ההיתר בנ"ד להתיר באינו מכירה הוא ע"פ דעת הרשב"א שהתיר בגרושה באינו מכירה וכל זה דוקא במניקת שיש חילוק בזה בין גרושה לאלמנה ע"פ דעת הר"ש הזקן אבל במעוברת דמודה הר"ש הזקן דאסור גם בגרושה א"כ ליכא כאן שום היתר כלל. הן אמת דהנו"ב שם הביא בשם הרא"ש דלדעת הר"ש הזקן גם גרושה מעוברת מותרת ומדברי הה"מ ס"פ י"א מגרושין משמע דבמעוברת מודה הר"ש הזקן לאסור בגרושה שהביא ראי' לחלוק על הר"ש הזקן מדקתני מניקה דומיא דמעוברת כמו דמעוברת אסורה בגרושה ה"ה מניקה. ואם נאמר דהר"ש מתיר גם במעוברת אין כאן ראי' כלל ובטעם מחלוקותם נלפענ"ד דאם נאמר טעם איסור מעוברת חבירו משום דסתם מעוברת למניקה קימא. א"כ פשיטא דלא חמור מעוברת מן מניקת כיון דכל איסור מעוברת חבירו הוא משום דסופה להיות מניקת וכיון דהר"ש מתיר בגרושה איסור מניקת פשיטא דגם מעוברת מותר בגרושה משא"כ לפי הטעם במעוברת משום דחסא גם בגרושה שייך איסור זה. וא"כ לפמ"ש הרמב"ם הטעם משום דחסא וגם לפמ"ש הב"ש ס"ק כ' דכל מה דאסור משום טעמא דדחסא אסור גם להמסקנא א"כ גם גרושה מעוברת אסורה. ומעתה ליכא בנ"ד שום מקום להיתר דבין אם הולד מבעלה הראשון א"כ נשא באיסור גרושה מעוברת דקיי"ל דיוציא בגט ובזה מודה גם הר"ש לדעת הרבה פוסקים שהבאתי ואם נתעברה בזנות מ"מ כיון דאינה מופקרת רק דיימא בזה החמיר הרמ"א במניקת. וגם לפמ"ש לעיל דהרמ"א מיירי דוקא בהתחילה להניק עד שמכירה דאל"כ לא עדיף מגרושה דמתיר הרשב"א באינו מכירה מ"מ זה דוקא במניקת אבל לא במעוברת דבזה אין חילוק בין אלמנה לגרושה גם לדעת הר"ש הזקן לדעת קצת פוסקים וכמ"ש:
הן אמת שדברי רבינו הרמ"א צריכין ביאור במה שחילק בין מזנה למופקרת דהרי יסוד דברי מהר"י מינץ שהתיר במופקרת דהואיל ונכשלים בה רבים אמרינן לזה לעבור על איסור מניקת כדי שישאנה ויהא בעלה משמרה כדאמרינן חטא כדי שנזכה חבירך ע"ש במהר"י מינץ. וא"כ האי טעמא שייך גם במזנה. דהרי בגמ' אמרינן מדאפקרה נפשה לגבי האי מפקרה נמי לגבי אחרינא. וא"כ גם במזנה יש לחוש למכשול אחרים ומה חילוק יש בין מכשול רבים למכשול יחיד ובגמ' אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך גם במכשול יחיד. והנ"ל בזה דהנ' איסור מינקת הוא משום חשש סכנת הולד דילמ' מיעכר חלבה וגם לפמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ו דע"ז נאמר אל תשג גבול עולם וכו' וביאר הגאון בעל בית מאיר בתשו' דהוא משום פיסוק חיותי' דהתינוק ע"ש. וא"כ אפשר דע"כ ל"א בגמ' חטא כדי שיזכה חבירך אלא דמוטב למיעבד איסורא זוטא כדי שלא יעשה חבירו איסורא רבא. אבל לא מצינו שהתירו איסור סכנת הולד או פיסוק מזונו וחיותי' כדי להציל אחרים מאיסור ומש"ה דוקא במופקרת לזנות דנכשלים בה רבים משום פרצת הדור יש כח ביד ב"ד להתיר ולהפקיע חיותי' וסכנת הולד. משא"כ במזנה דליכא חששא כל כך אף דאפשר שתזנה עוד הפעם לא התירו בזה איסור מניקת כיון דלאו איסורא בלחוד הוא אלא איכא ג"כ חשש סכנה ופיסוק חיותי' ובזה לא אמרינן חטא כדי שיזכה חבירך וכמ"ש. ומעתה י"ל בנ"ד דכבר נולד הולד ותו ליכא איסורא משום מעוברת חבירו. ואיסור מניקת חבירו ג"כ ליכא כיון דלא התחילה להניק בזה מותר בין בגרושה בין במזנה כמ"ש לעיל וליכא בנ"ד שום איסור רק דהואיל ונשא מעוברת חבירו באיסור צריך להוציאה בגט וכיון דעכ"פ ליכא שום חשש סכנת הולד ולא פיסוק חיותי' ורק איסורא בעלמא שפיר אמרינן גם במזנה חטא כדי שיזכה חבירך וכמ"ש. וזה מלתא חדתא ונכון מאד בסברא. ולכן נלפענ"ד שאם לא התחילה להניק כלל א"צ להוציאה בגט ודי בהפרשה שיפרוש ממנה עד כלות כ"ד חודש. ומעתה שוגג פשיטא שאין להתיר בנ"ד מאחר שהיא היתה מזידה. ועי' בד"מ סי' י"ג וגם להבעל הזהירו שלא ישא אותה והוי כמזיד. ולכן נלפע"ד דצריך לפרוש ממנה עד כלות ימי הנקתה. וצר לי מאד על פרצת הדור בעוה"ר שלא ישאו פנים למעכת"ה ומתירים לעצמם איסורים חמורים ר"ל. ד' ישים בלבנו אהבתו ויראתו יאיר עינינו במאור תורתו. כעתירת ידידו הדוש"ת בלו"ח: