מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן לד
נדרשתי לחות דעתי ע"פ דתה"ק בדבר ירושת האשה שמתה בלי זש"ק חודש אחד אחר שתי שנים לנשואי'. הנה ע"פ מה דמבואר באהע"ז סי' נ"ג סעי' ד' בהג"ה גם לאחר תקנת שו"מ מ"מ אחר שנה שני' מגיע הכל לבטל. אלא שראיתי בספר פתחי תשובה שם ס"ק י"ד דבועד סלוצק עשו תקנה דעד ג' שנים צריך הבעל להחזיר הכל ע"ש ואותה תקנה לא נתפשטה במדינת גאליציע וגם במדינת אקריינא וואהלניען לא נתפשטה תקנה זאת וכל בתי דינין שבישראל מורים כתקנת שו"ם וכמו שמבואר בש"ע. אמנם גם במקום שנהגו ע"פ תקנה זו עכ"פ הי' צריך לכתוב בתנאים שמחמת עדור יתנהגו כתקנת סלוצק כמו שכותבין במדינתינו שיתנהגו ע"פ תקנת שו"ם. ואף שכתב בח"מ שם ס"ק כ"ב דאף אם לא נכתב בתנאים הוי כאילו נכתב. הרי כתב שם הטעם מאחר שכך המנהג פשוט ע"ש. וזה שייך דוקא בתקנת שו"ם שהיא תקנה פשוטה בכל המדינות וכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא. משא"כ בתקנת סלוצק לא שייך לומר כן ועי' בחו"מ ס"ס מ"ב שכתב המחבר לשון שרגילין לכתוב בשטרות וכו' אפילו לא נכתב דנין אותו כאילו נכתב ע"ש. וזה שייך דוקא בתקנת שו"ם שרגילין לכתוב בשטרות שיתנהגו כתקנת שו"ם ומש"ה שפיר כתב הח"מ שהבאתי לעיל דגם אם לא נכתב הוי כאילו נכתב מה שא"כ בתקנת סלוצק אשר מעולם לא שמעתי שיהיו רגילין לכתוב בתנאים שיתנהגו ע"פ תקנה זו ואם כן אם לא נכתב כן בהתנאים לא הוי כאילו נכתב ומלבד כל זה הרי כתב הב"ש סי' נ"ג ס"ק כ' דזה דוקא אם הבעל יודע מהמנהג ע"ש בשם הרשב"א וכ"כ הרמב"ם פט"ז מאישות הלכה ט' שאם אנו מסופקין אם ידע מהתקנה מעמידין הדבר על ד"ת ע"ש. ואם הרמב"ם כתב כן נגד תקנת הגאונים מכ"ש נגד תקנת חכמי סלוצק דאם אנו מסופקין אם ידע הבעל מעמידין הדבר על ד"ת דהיינו ירושת הבעל ועי' בש"ך חו"מ ס"ס מ"ב. וגם נראה דבדבר כזה אנן סהדי דלא ידע הבעל מתקנה זו והרבה רבנים ומורי הוראות אינם יודעים תקנת סלוצק. ומי איכא מידי דאנן לא ידעינן ואיהו ידע. וכעין זה כתב הר"ן פ"ק דקדושין בסוגיא דמקדש ח"ש וחצי ב"ח ע"ש. מכל הלין טעמי הדבר ברור לענ"ד דתקנת סלוצק אין ענין לנ"ד וכל הנכסים של האשה יורש הבעל:
מיהו כל זה בנכסים שזכה בהם הבעל בחיי האשה. אבל מה שלא בא עדיין לרשות הבעל אם כן דל מהכא תקנת שו"ם ותקנת סלוצק הא מדינא דגמ' ג"כ נחלקו בזה רש"י ור"ת בגמ' כתובות דף מ"ז אם שייך ירושת הבעל בנכסים שלא באו לידו או אמרינן אומדנא דלא פסקו הנדוניא רק ע"מ שתהנה האשה ואם מתה אפילו לאחר כמה שנים קודם שבא' הנדוניא ליד הבעל דעת ר"ת שם בתוס' ד"ה כתב דפטורים יורשי האשה מליתן הנדוניא להבעל ופסק הרמ"א בסי' נ"ג שם דמספ' לא מפקינן ממונא. ומעתה לענין תכשיטי האשה שנתנו לה במתנה אבי' ואמה. וכן כלי כסף אשר היו לה במתנה מהם וכן בגדי' כיון שכל אלו הדברים מעולם לא היו בבית הבעל וגם אחרי הנשואין נשארו בבית אבי' אף שבאו ליד האשה ונשתמשה בהם מ"מ כל שלא באו לרשות הבעל שייך בזה אומדנא ולא זכה בהם הבעל כמ"ש הב"ש סי' ע"ז סוף סק"ח. ואף דבשו"ת נו"ב מהד"ת חו"מ סי' מ"ט כתב דאם כבר זכתה בהם האשה תו לא שייך אומדנא מ"מ נראה דיורשי האשה יכולין לומר קים לי כהב"ש. וגם בספר בית מאיר סי' נ"ג נסתפ' בזה. ולכן נראה דאין הבעל יכול להוציא תכשיטי' וכלי כסף ובגדי' מיד יורשי האשה כיון שלא באו לרשות הבעל מעולם אמנם התכשיטין שנתן לה הבעל או אביו ואמו וכן אם נתנו לה מעות מזומן לקנות עבור המעות תכשיטין בין אם קנו כבר התכשיטין או עדיין המעות בעין וכן כלי כסף שנתנו אבי הבעל ואמו הכל צריכין יורשי האשה להחזיר להבעל ועי' בב"ש סי' צ"ט ס"ק ז' וסי' קי"ח ס"ק כ"ג וכל זה ברור ופשוט. ובדבר השטר אשר ביד הבעל עבור חלק ירושתה מאבי' מבואר בב"ש סי' נ"ג ס"ק י"ג בשם הט"ז דבממרני הנהוג כעת שלא נכתב בשטר שם המלוה הוא של הבעל ע"ש בט"ז מלתא בטעמא. אמנם בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ד חולק על הט"ז. וגם לדעת הט"ז אפשר דמיירי דנמכר הממרני לאחר בחיי האשה. ועי' בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קכ"א ואף דיש ס"ס שמא הלכה כרש"י וגם לדעת ר"ת שמא בשטר הוי כבא ליד הבעל כמ"ש בד"מ סי' נ"ג בשם הגהת אלפסי. מ"מ קשה להוציא ממון ע"פ ס"ס וכבר חלקו כל האחרונים על הב"ש סי' נ"ג ס"ק י"ג. ואם קנה הבעל לאחר הנשואין כלי כסף ותכשיטין הדבר פשוט דאף שהוא שהוא ביד יורשי האשה צריכין להחזיר לבעל. אמנם לענין חלק הבית שכתב אבי האשה ע"ש בתו ונכתב בהתנאים לא זכה בהם הבעל כמ"ש בשו"ת פמ"א סי' קי"ט. כ"ז נלענ"ד ברור. ואף דאין להשיב בד"מ לאחד מהצדדים מ"מ בדבר שאין בו טענות והכחשות רק לברר הדין לאמתו מותר כמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ת שם: