מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן לג
ב"ה יום ב' כ"ה מנחם אב תרמ"ז לפ"ק כפר בראטקאוויץ. יצו ה' את הברכה. לכבוד ש"ב ידיד נפשי ולבי רב חביבי. הרב הגדול החריף ובקי המופלג בתורה ויראה כש"ת מוה' מאיר בר"ם נ"י
מאד התענגתי בקראי את יקרת אמרותיו משמיע שלום מבשר טוב. גם אתנו פה הודות לד' החיים והשלום. כה לחי. ובדבר חדושי תורתו האמת אגיד כי לא הבנתי מ"ש מעכ"ת לחלק בין טפח לפחות מטפח לענין לבוד דודאי קושית הגמ' בסוכה דף י"ח למ"ד יש לבוד באמצע ממתני' דאהלות הוא בין מרישא בין מסיפא והא דמפרש רש"י רש"י הקושיא מרישא הוא משום דבכל מקום היכי דיכול לדייק מרישא פריך מרישא כמבואר בתוס' בכ"ד. וע"כ דהא דמתרץ בגמ' שם דבטומאה הילכתא גמירי לה קאי גם על הסידרא בפחות מטפח דהלכתא גמירי לה דל"מ לבוד בטומאה דאל"כ עדיין יקשה למ"ד יש לבוד באמצע מסיפא דמתניתן. וא"כ יפה הקשה התוי"ט על הכ"מ פט"ז מט"מ שהביא בשם מ"כ דל"א לבוד בטומאה והוא גמ' ערוכה. והנלע"ד בזה דהנה בגמ' סוכה שם איפלגו רב אחא ורבינא אי יש לבוד באמצע. ובגמ' שם ליכא הכרעה הלכתא כמאן אמנם כל הפוסקים פסקו דיש לבוד באמצע. והרא"ש שם כתב הטעם משום דפליגי בזה ר"א ורבינא וקיי"ל כרבינא לקולא כמבואר בגמ' חולין ופסחים. והיינו דאינהו פליגי בין לקולא בין לחומרא ועי' במג"א סי' תק"ב רק דאנן קיי"ל כרבינא לקולא דוקא והא דפריך בגמ' סוכה שם מארובה שבבית אף דהתם אם נאמר לבוד הוי חומרא משום דלמ"ד יש לבוד באמצע גם לחומרא אמרינן כמ"ש המג"א שם מה שאין כן לדידן דקיי"ל כרבינא לקולא דוקא אבל היכא דנפיק מזה חומרא אם נאמר לבוד קיי"ל ג"כ לקולא דלא אמרינן לבוד באמצע וממילא בלא"ה ל"ק מידי ממשנה דארובה בבית דמש"ה טהור משום דל"א לבוד באמצע ותו לא צריכינן לומר בטומאה דהלכתא גמירי לה ובגמ' לא קאמר דהוי הלכתא בטומאה רק כדי ליישב למ"ד יש לבוד באמצע דלדידי' גם לחומרא אמרינן לבוד באמצע וכמ"ש משא"כ לדידן דקיי"ל לקולא דוקא אמרינן לבוד באמצע אתיא מתניתין דאהלות כפשטא ולא צריכין לומר דהלכתא גמירי לה ומש"ה הוצרך הכ"מ להביא כן בשם מ"כ כנלענ"ד נכון וברור בס"ד.
מה שחידש מעכ"ת דכיון דא"א לצמצם וא"א לעמוד על הבירור הוי כאין בו דעת לישאל וספיקו ברה"י טהור. הוא הערה נפלאה. ובגוף קושית הראב"ד פכ"ד מט"מ אמאי פסק הרמב"ם כר"מ ולא כר"ש יש מקום לומר דבין מעזיבה לאויר כיון דהמעזיבה נעשית לבית ולא לאויר הי' מהראוי לומר דמע"מ הבית טמא והעומד מלמעלה טהור ועי' בתוי"ט פ"ו דאהלות מ"ד ד"ה מחצי'. והא דמטמא ר"מ את העומד מלמעלה הוא משום דא"א לצמצם וחיישינן שמא הטומאה מחצי' ולמעלה ואף דבכה"ג איכא ס"ס לטהר כמ"ש התוס' פ"א דסוכה דף ט"ו ובכ"ד שמא הטומאה מחצי' ולמטה ואת"ל מע"מ ג"כ העומד מלמעלה טהור מ"מ ברה"י לא מהני ס"ס כמבואר פ"ו דטהרות מ"ד דכיון דברה"י עשה הכתוב ספק כודאי גם ס"ס אינו מועיל ור"ש דמטהר לטעמי' אזיל דסובר דספ' טומאה ברה"י תולין עי' בגמ' נדה דף ג' ע"א וכיון דבספ' אחד ברה"י תולין ממילא בס"ס טהור לגמרי ומש"ה לדידן דקיי"ל דס"ט ברה"י טמא ודאי מש"ה פסק הרמב"ם כר"מ. עוד יש עמדי מלין להאריך בזה ולאשר תכבד עלי הכתיבה אנכי מוכרח לקצר. מ"ש מעכ"ת בדברי הש"ך ביו"ד סי' פ"ג הוא דבר נאה ומתקבל. דברי ש"ב וידידו הנאמן בברית אהבתו: