אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן לב

סימן לא

ב"ה יום ג' י"א מנח"א תרל"ג לפ"ק לבוב:

הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המפורסים. ערוגת הבושם ותיק וחסיד ירא ד' מרבים מוה' ליכא נ"י אבד"ק סקאליט יע"א:

מכתבו עם הסך ארבעה וחמשים ריינש נדבת מעכ"ת לעניי אה"ק הגיעני לנכון ובלי ספק ישיג ע"ז קבלה מערי הקדש. ובדבר חדושי תורתו לא יכולתי להשיב עד כה כי נתתי משפט הקדימה לשאלות הנחוצות למעשה עתה באתי לעיין בדבריו והאמת אגיד כי רבות יגעתי להבין דברי מע"כ ולא יכולתי להבינם כי נראה מדבריו שמחלק (ח"ב) יוד בין פרה שאכלה שומשמין או לוט ובין חמור שאכל שומשמין או לוט. ואנכי לא ידעתי שום סברא וחילוק בזה. אולי יבאר מע"כ שנית דבריו באר היטב למען אדע מה להשיבו ואשר אחזה אנכי בביאור דברי הרמב"ם, ס"ב מנזקי ממון הל"ב במ"ש משלמת דמי עמיר או דמי שעורים בזול ובש"ס ב"ק דף כ' איכא פלוגתא בזה ורבינו ערב את המחלוקת ונ"ל דודאי להך מ"ד דס"ל דאם אכלה ברה"ר משלם דמי שעורין בזול דמי שעורין הוא לאו דוקא דהיכא דאכלה שעורים משלם דמי שעורים בזול ואם אכלה דבר אחר שדרכה בכך משלם שיווי של אותו הדבר שאכלה בזול וטעמא של הך מ"ד הוא משום דאף שדרכו של המזיק להאכיל לבהמתו תבן או קש ולא שעורים וכיוצא בזה שדמיהם יקרים מ"מ אמדינן לי' לדעת בעל הבהמה דודאי ניחא לי' יותר מה שאכלה בהמתו מאכל טוב ואילו הי' מתרמי לי' מאכלים טובים כמו שעורים וכיוצא בזול דהיינו בשליש פחות משויו בודאי הי' נותן להאכיל לבהמתו ומש"ה משלם דמי שעורים וכיוצא בזו אף שדמיו יקרים יותר מדמי תבן או קש משום דניחא לי' במה שנהנית בהמתו במאכל טוב וא"כ זה דוקא אם אכלה דברים שדרכה בכך ונהנית הרבה משא"כ במאכל שאין דרך בהמה זו לאוכלו כגון פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין אף דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה וברה"ר משלם מה שנהנית כמ"ש הרמב"ם שם בהלכה ו' מ"מ בכה"ג גם רבא מודה דאינו משלם רק דמי עמיר דהיינו תבן או קש משום דבאמת דרכו של המזיק להאכיל לבהמתו תבן וכיוצא וכאן אין לומר דאמדינן לדעת המזיק לשלם יותר עבור מה שנהנית בהמתו במאכל טוב דהרי זה המאכל אין דרך בהמה זו לאכול ולא אכלתו רק ע"י הדחק ורק דמשתרשי לי' להמזיק הואיל ונתמלא כריסה ולא יצטרך להאכילה תבן או קש ומש"ה בכה"ג לכ"ע אין משלם רק דמי עמיר. ומעתה מיושבים דברי הרמב"ם דבהלכה א' שם כתב דאם אכלה דברים שדרכה לאכול ברה"ר משלם מה שנהנית ומפרש בהלכה ב' כיצד נכנסה וכו' ואכלה שומשמין או לוט וכו' ואם אכלתן ברה"ר וכו' נמצא דפתח הרמב"ם בדברים שדרכה לאכול וסיים בשומשמין או לוט שאין דרכה בכך ומש"ה כתב הרמב"ם רואין אותם כאילו הם שעורים או עמיר. וביאור דעל מה שפתח הרמב"ם בהל"א דהיינו שאכלה דברים שדרכה בכך בזה משלם דמי שעורים בזול אף שבמיהם יקרים משום דניחא לי' במה שאכלה בהמתו מאכל טוב. אבל אם אכלה שומשמין וכיוצא שאין דרכה בכך ולא נהנית הרבה רק שמשתכר המזיק דמי תבן שא"צ להאכילה עכשיו וע"ז סיים הרמב"ם שמשלם דמי עמיר ומטעם שכתבתי לעיל משא"כ בפירוש המשנה שלא כתב הרמב"ם רק בבא אחת דהיינו שאכלה דברים שדרכה בכך לא כתב הרמב"ם רק שמשלם דמי שעורים וכמ"ש ולפ"ז פסקי הר"מ הם לגמרי כרבא ומיושב קושית מעכ"ת. ועי' במה"פ בירושלמי פ"ב דב"ק הל"ד. כנלפענ"ד. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה