אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן כט

סימן כח

ב"ה יום ד' כ' אלול תרל"ד לפ"ק לבוב. שוכן שחקים. יכתוב ויחתום בספרן של צדיקים את כבוד ידידי הרב החריף ובקי המסורסים ערוגת הבושם ירא ד' כש"ת מוה' יעקב שור נ"י :

מכתבו הגיעני ושמחתי להקשיב משלומו כי טוב ובדבר שאלתו באחד שקנה מחברו מאה קאריץ תבואה כקנין גמור ונתן לו כל המעות ולא הלך לראות הסחורה לשעת המקח והלוקח נסע לקאליש ושבר עגלות לקבל לע"ע חמשי' קאריץ יקבל את החמשים קאריץ והמוכר לא הי' אז בביתו. והעתאין הלוקח רוצה לקבל מותר הסחורה וטוען שהתבוא' נתקלקלה מאד וגם מה שקיבל הי' רק שלא יפסיד שכר עגלה בחנם והלוקח מברר שהי' הקלקול גם בשעת המקח והוא לא ידע מזה. והמוכר טוען מדלא הלך לבקר ולראות את הסחורה קודם שלקח א"כ סבר וקיבל. ומע"כ רצה ללמוד הך דינא מהא דקיי"ל בסי' רל"ב ס"ג דאם אחר שנודע לו המום נשתמש במקח הרי זה מחל וא"כ גם בנ"ד כיון שקיבל הלוקח חמשים קאריץ א"כ מחל את המום. אלא דמעכ"ת נסתפק שמא דוקא שנשתמש באותו דבר עצמו אז אין הלוקח יכול לחזור משא"כ כאן דרוצה הלוקח לחזור מחמשים קאריץ הנותרים ובאותן לא נשתמש כלל זה תורף דבריו. והנה מעכ"ת לא ביאר במכתבו מה הוא הקלקול שנמצא בהתבואה דאם הסחורה הוא רע' בעצמה מתולדת' כגון חטים רזים וקלים במשקל וכדומה נלפענ"ד ברור דהמקח קיים ואין אנו צריכין בזה למה שהביא מעכ"ת מהש"ע סי' רל"ב ס"ג. דאפילו לא נשתמש כלל הלוקח בהמקח גם כן המקח קיים דכיון דלא התנה הלוקח בפירוש מסתמא דעתו הי' על כל מה שיתן לו המוכר וכעין דאמרינן חייתא דקטרי סברת וקיבלת. וראי' לזה מהא דסעי' י"ז שם דישבע הלוקח שהתנה עמו ליתן לו שמן טוב וצלול משמע דאם לא התנה הלוקח בפירוש רק לקח סתם יכול ליתן לו שמן עכור וה"ה בנ"ד אם לא התנה הלוקח בפירוש יכול המוכר ליתן לו סחורה גרועה. ואין זה דומה למה שהביא מעכ"ת מסעי' ג' דשם מיירי שהי' מום במקח כגון תורא דלית לי' ככי ושיני וכדומה דודאי לא לקח הלוקח שור כזה ורק מטעם מחילה אתינן עלה מדנשתמש הלוקח בו בודאי מחל לו ונתקיימה המכירה משא"כ בחטין גרועים דשם חטין עליהם ומקצת בני אדם עושים מסחר גם בזה בכה"ג גם בלא טעם מחילה המקח קיים מדלא התנה בפירוש. ודוקא בלקח ממנו יפות ונמצא רעות יכול הלוקח לחזור אבל בקנה סתם המקח קיים. וגם דין אונאה לא שייך אחרי ששהה כדי שיראה לתגר. וכן משמע להדיא מדברי הרמ"ח סי' רי"ד סעיף י"ב. אמנם אם יש חסרון בגוף התבואה ואין דרך כלל לסחור בתבואה עם מום כזה בזה הי' יכול הלוקח לבטל המקח מטעם מום. ורק משום שנשתמש בו הלוקח ולקח חציו בזה יש מקום לספיקו של מעכ"ת דאפשר דלח נקרא תשמיש רק אם נשתמש בגוף הדבר דבזה איכא חזקה דאם לא הי' רוצה בהמקח לא הי' משתמש בו דמיקרי גזלן מה שא"כ בסחורות חלוקות בזה ליכא חזקה ואפשר דעל המחצה השני' לא הסכים הלוקח להמקח ויכול לבטל הקנין מטעם מום במקח. מ"מ מה דפשיטא לי' למעכ"ת דבזה יכול הלוקח לקיים המקח על מקצת הקנין בלי רשות המוכר. לא ברירא לי דנלפענ"ד דלשיטת הרשב"ם שהביא הרמ"א בסי' ר' סעי' ז' דאם אמר לו המוכר כור בשלשים אני מוכר לך זה מיקרי גילוי דעת שאיני רוצה למכור רק כל הכור ביחד וכמ"ש הסמ"ע שם משום דהמוכר הי' צריך לסכום מעות כפי דמי כל המכיר כל שלא יהי' במכר כדי ל' סלעין לא ימכור כלל ע"ש. וא"כ גם כאן כל שמכר מאה קאריץ אפשר דהמוכר צריך לסכום מעות דמי המאה קאריץ ואינו רוצה למכור רק הכל ביחד ועי' בר"ן פ"ב דקדוש"ן בסוגיא דקדושין שאין מסורין לביאה שכתב דהלוקח יכול לומר כל מקחי אני רוצה ולא חציו בחצי דמיו ע"ש ואם כן גם המוכר יכול לומר כן. ואין זה דומה למה שהביא מעכ"ת בשם המח"א הלכות גזילה סי' ה' דבדבר העומד לימכר יכול ליקח שלא מדעת חבירו. דשם עומד לימכר כערך הזה מה שהוא לוקח מה שא"כ הכא דאיכא גילוי דעת המוכר שאין רצונו לימכר רק המאה קאריץ ביחד וכמו שהבאתי בשם הרמ"א סי' ר' וכיון דאם לא הי' הלוקח מנסכים רק על מקצת המכירה דהיינו חמשים קאריץ איסורא קעביד לעשות כן בלא רשות המוכר אמדינן לדעתי' דבודאי הסכים אז הלוקח על כל הקנין ודמי לנשתמש בו הלוקח ותו אין הלוקח יכול לחזור בו כנלפענ"ד ועל ועל יתר דבריו לא יכולתי לעיין בהם בימים הללו ועמו הסליחה. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה