מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן כח
ב"ה יום ד' י"ג מנ"א תרל"ג לפ"ק לבוב
יחי צלח. שלו ושמח. כבוד ידידי. הרב המאוה"ג (ח"ב) טית החריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם. צח השכל ונקי הרעיון. כש"ת מוה' אבא זאב ראטה נ"י. אבד"ק אטק. במדינת רוסיא.
מכתב יקרתו הגיעני. וטרם יהי' כל שיח אבקש סליחתו על אשר לא השבתי עד עתה. כי הייתי מוטרד בשו"ת נחוצות יותר. ובאתי היום לעיין בדבר שאלתו באיש אחד אשר תיכף אחר הנשואין נודע לו שאשתו הוא שוטה גמורה וכפי הגב"ע מאת הרב שמה הוא בגדר א"י לשמור את גיטה וא"א לו בשום פנים לדור עמה. וזה ששה שנים אשר נוסף להשטות הזה חלתה והבעל רוצה שיתירו לו לישא אשה אחרת. ומעכת"ה פתח בהתירא תחילה ופלפל בחכמה וביקש ממני לחוות דעתי העני' בזה. והנה גוף הדבר מבואר בב"ש סי' א' ס"ק כ"ג וסי' קי"ט ס"ק ח' בשם הב"ח להתיר בכה"ג לישא אחרת באופן שימסור גט ליד שליח להולכה למסור לידה לכשתשתפה ולסלק כתובתה ליד שליש וחייב לייחד לה בית וליתן לה מזונות וישמור אותה ממנהג הפקר. והגאון בעל נו"ב במהד"ק סי' ג' הוסיף שידור הבעל עד"ר מבשר ויין שיתן לה אח"כ גט אחר לכשתשתפה מחמת חשש קושית המגיה במשלמ"ל פ"ו מאישות דבהגט שמוסר עתה ליד שליח להולכה יש חשש מטעם כל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח. ומעכ"ת פקפק על דברי הנו"ב ע"פ מה דמבואר בש"ע סי' ק"מ סעי' י"א ובב"ש שם וסי' קמ"א סעיף נ"ט בהג"ה דהמומר יעשה מקודם שליח לקבלה ואח"כ שליח להולכה משום דשמא לא הוי זכות לגבה ולא מהני שליח לקבלה שלו אבל אם יעשה מקודם שליח להולכה אז אם יעשה אח"כ שליח לקבלה נתבטל גם השליח להולכה שהרי ביטל לפנינו את שליח להולכה במסירתו לקבלה. וא"כ גם כאן יש חשש זה דבמה שמחייב א"ע ליתן גט מחדש לכשתשתפה ביטל את השליח להולכה שעשה זה תורף דבריו. ובאמת אי משום הא לא אריא דהרי גם כאן אנו יכולין לעשות תקנה זו שישבע וידור עד"ר כפי נוסח הנו"ב ליתן או לשלוח לה גט חדש לכשתשתפה ואח"כ ימסור ג"כ גט שנכתב עכשיו ויתנו ביד שליח להולכה ליתנו לה לכשתשתפה דאז ליכא ביטול שליחות כלל כיון דעשה את השליח להולכה אח"כ. וזה דמי לתקנת התה"ד גבי מומר לעשות את השליח להולכה אח"כ. אמנם גוף דבריו אינם נכונים כלל לפענ"ד. דהרי הטור בסי' קמ"א הביא בשם הרמ"ה דבין אם עשתה שני שלוחי לקבלה בזאח"ז או שעשה הבעל שני שלוחי להולכה בזאח"ז בטל שליחות הראשון בעשיית השני. ואין דעת א"א ז"ל כן שכתב בתשובה אשה שמנתה שליח לקבלה וכאשר ארכו לה הימים עשתה עוד שליח לקבלה ואחר כך בא שליח ראשון והביא הגט ונסתפקת אם מנוי שליחות השני הוי ביטול שליחות הראשון והשיב הרא"ש דע כי לא נתבטל שליחות הראשון בכך ושניהם שלוחים ע"ש בטור. הרי דהטור הוכיח מדברי הרא"ש גבי שני שלוחי לקבלה בזאח"ז דה"ה בשני שלוחי להולכה בזאח"ז גם כן לא נתבטל שליחות הראשון במינוי שליחות השני. ומאחר דקיי"ל בסי' קמ"א סעי' מ"ד כדעת הרא"ש וסתם ולא הביא כלל דעת החולקין א"כ ה"ה גבי שני שלוחי להולכה ג"כ לא נתבטל שליח הראשון. וכן משמע בב"י דיכול הבעל לעשות שני שלוחי להולכה בזאח"ז ולא יתבטל שליחות הראשון ומעתה צריך להבין דברי הש"ע בשם התה"ד דאם עשה המומר מקודם שליח להולכה ואח"כ שליח לקבלה נתבטל שליחות הראשון. והרי קיי"ל כהרא"ש דבין שליח לקבלה או שליח להולכה אם עשה שנים בזאח"ז לא נתבטל שליחות הראשון. וע"כ צ"ל דבשליח לקבלה אחר ש"ה איכא קפידא טפי דאפשר דניחא לי' לבעל דתתגרש תיכף או דכיון דשם בתה"ד מיירי דהמומר חוזר ועושה אותו ש"ה בעצמו לש"ק. ובזה נראה יותר כחוזר משליחות הראשון. עוד אפשר לומר דטעמו של הרא"ש בשני שלוחי שלוחי להולכה בזאח"ז דשניהם שלוחים משום דאנן סהדי דודאי לא היתה כוונת הבעל במינוי שליח השני לבטל שליח הראשון דמסתמא לא עשה הבעל איסורא דמחמת תקנת ר"ג אסור לבטל שלא בפני השליח ועי' בסי' קמ"א סעי' ס' וא"כ במומר הוא אינו חושש לתקנת ר"ג וגם דכיון דעושה אותו שליח הולכה בעצמו לש"ק וא"כ אם נאמר דזה חשיב ביטול הרי הי' הביטול בפני השליח. ומיושב בזה דברי הש"ע בחו"מ סי' קכ"ג סעי' ג' וסמ"ע שם סק"ט דמבואר דע"י מינוי שליח השני נתבטל שליחות הראשון וזה סותר למה דקיי"ל באהע"ז סי' קמ"א סמ"ד כדעת הרא"ש. ולפמ"ש י"ל דבד"מ דליכא תקנת ר"ג שפיר יש לחוש לביטול שליחות הראשון. וא"כ מכל הלין טעמי נלפענ"ד דבנ"ד אם עושה שליח להולכה ונשבע אח"כ לגרשה בעצמו לכשתשפתה אין בזה ביטול לשליחות הראשון ודברי הנו"ב נכונים וכן עמא דבר:
וראיתי למעכת"ה שהאריך ליישב קושית המגיה במשנה למלך דמה מועיל מה שעושה הבעל ש"ה בעת שטותה הא כל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח. וע"ז כתב מעכ"ת דשוטה היא בת קדושין וגרושין ודוקא באשה שאינה בתורת קדושין כלל כגון שמינה שליח לקדש לו אשה ובשעת מינוי השליחות היתה עדיין א"א בכה"ג לא מצי משוי שליח מה שא"כ בשוטה דהיא גופה היא בת קדושין רק פומ' היא דכאיב לה דהיא חסרת דעת. דאי לא תימא הכי תיקשי לפמ"ש רש"י ביבמות דף מ"ט בהא דאמרו כש"ס הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה וכו' ופרש"י דכיון דלא פקעו קדושין דמעיקרא בע"כ גם עתה היא בת תפיסת קדושין וכ"כ התוס' שם לשטת רש"י לענין נדה. ומוכח מדברי רש"י הללו דהיכי דנתהווה באשה אחר הנשואין מלתא דאילו קדשה עכשיו לא תפסי בה קדושין אמרינן דפקעי עי"ז גם הקדושין דמעיקרא ואם כן אם נאמר דשוטה אינה בת תפיסת קדושין כלל היה מהראוי דאם נשתטית אחר הנשואין שתצא בלא גט. א"ו דשוטה מיקריא בת קדושין וגרושין ע"כ דבריו הנעימים וכל כי הני מילי מעלייתא ליתאמרו משמי'. וכאשר התבוננתי בזה לעמוד על כוונת רש"י הוספתי ביאור בזה עפמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט דאף למ"ד דגם קדושת הגוף פקעא בכדי מ"מ בהאומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי לא נפקע בלא גט משום דכל קנין שאינו עולמית קנין פירות בלחוד מיקרי ומש"ה גבי הקדש דמצינו גבי' קדושת דמים חייל ג"כ קדושת הגוף לזמן משום דעכ"פ לא גרע מקדושת דמים אבל באשה אי לא הויא אשתו לעולם לא קני בה קנין הגוף וקנין דמים באשה לא אשכחן א"כ א"א שתהי' אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה אינו קנין הגוף ע"ש בר"ן. וא"כ בנדה אם נאמר שאינה בת תפיסת קדושין וממילא אף שנתקדשה בעודה טהורה פקעי קדושי' אח"כ לכשראתה נדה לסברת רש"י הנ"ל. וא"כ לא נתקדשה רק על אותן הימים קודם שנטמאה והיכי משכחת לה קדושת דמים באשה שאינן קדושין רק לזמן וא"כ לא חלין הקדושין מעולם וע"כ דנדה תפסי בה קדושין. ובזה יש לבאר דברי הגמ' בגיטין דף מ"ב אלא מעתה יום של רבו ישא שפחה יום של עצמו ישא בת חורין ומשני איסורא לא קאמרינן. ועי' בירושלמי פ"ד דגיטין הל"ה דנראה שחולק על הש"ס שלנו דאמר שם קידש אשה ביום של רבו אין חוששין לקדושין כיום של עצמו חוששין לקדושין ע"ש הרי דגם לענין איסורא ג"כ מחלקין בין יום של רבו ליום של עצמו. ועי' במה"פ שם שעמד בזה. ולפמ"ש יש להסביר דברי הגמ' שלנו דאף אם קידש ביום של עצמו ג"כ אין חוששין לקדושין דכיון דלמחר חוזר ונעשה עבד וכיון דעבד לאו בר קדושין הוא ממילא נפקעו ג"כ קדושין הראשונים לסברת רש"י הנ"ל. וא"כ מעולם לא חלו הקדושין אף ביום של עצמו דכיון דלא חל רק על יום אחד לא הוי רק קדושת דמים ובאשה אינו מועיל קדושת דמים כמ"ש הר"ן. וע"פ האמור יש להבין דברי התוס' בגיטין דף מ"ב ע"כ בהא דאיבעיא לן אי מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה. וכתבו התוס' שם דמיירי בח"ע והב"ח. והמהרש"ל שם תמה מאד על זה דאיך יאכל החב"ח בתרומה כמו דאינו רשאי לישא שפחה. ודברי מהרש"א שם אינם מובנים כלל כאשר כבר עמד ע"ז הפנ"י שם. ולפמ"ש י"ל דכוונת התוס' דיאכל בתרומה ביום של רבו דהרי באמת בירושלמי מחלק גם לענין איסורין בין יום של רבו ליום של עצמו ורק דגמ' דידן לא ס"ל הכי וזה דוקא לענין קרועין דא"א שיחולו ביום של עצמו כיון דמפקעו למחר ביום של רבו ובאשה לא אשכחן קדושת דמים משא"כ לענין תרומה שפיר אפשר דגם גמ' דידן ס"ל לחלק דביום של רבו יהי' מותר לאכול בתרומה. ובזה אמרתי ליישב קושית התוס' במשנה שם אהא דאמרינן לישא שפחה אינו יכול לישא בת חורין אינו יכול. והקשו בתוס' וליתי עשה דפרו ורבו ולידחי לאו דלא יהי' קדש ע"ש. וע"כ כוונת התוס' בקושייתם דישא בת חורין דאם ישא שפחה אינו מקיים פ"ו כלל כמבואר ביבמות דף ס"ב דאין הולד מתייחס אחריו. ומעתה י"ל לפמ"ש התוס' בגיטין דף מ"ג ע"א ד"ה ואי דהיכא דהוא לאו בר קדושין אין בנו מתייחס אחריו. וא"כ לפמ"ש דח"ע וחב"ח גם ביום של עצמו לא מצי מקדש אשה משום דהוי קדושת דמים וממילא אין הבן מתייחס אחריו ואינו מחויב בפ"ו כלל ולא מצי עשה דפ"ו למידחי לאו דלא יהי' קדש. ומיושב ג"כ הא דנקט במשנה מצוה דלשבת יצרה ולא נקט עשה דפ"ו כמו שהקשו התוס' במשנה ד"ה לא. ולפמ"ש ניחא דכיון דגם ביום של עצמו אינו בר קדושין אין הבן מתייחס אחריו כמ"ש התוס' בדף מ"ג ואינו ראוי לקיים כלל פ"ו ודו"ק היטב בכל זה:
אמנם בגוף דברי מעכת"ה נלפענ"ד לחלק דדוקא היכא דלא תפסו בה קדושין מחמת חומר האיסור. דהיינו אם נאמר דנדה וסוטה לא תפסי בהו קדושין בזה שפיר כתב רש"י דכי היכא דלא תפסי בה קדושין עכשיו גם אם קדשה מקודם נפקעו אח"כ הקדושין לכשנעשית נדה או סוטה וכמ"ש התוס' ר"פ המגרש כשקדשה ראובן חוץ משמעון ואח"כ קדשה שמעון דכיון דנעשית אח"כ א"א מחמת קדושי שמעון יש לומר דנפקעו קדושי ראובן. וזה גם כן מהאי טעמא דמסתבר להו דכי היכי דאיסור א"א גורם דלא תפסי בה קדושין עכשיו ה"ה דנפקעו עי"ז קדושין דמעיקרא ועי' בתוס' יבמות דף ט"ז ע"א. משא"כ בשוטה דהא דלא תפסי בה קדושין לאו משום איסורא דאית בה רק משום דלית בה דעת להקנות עצמה לבעלה. וא"כ מה סברא הוא לומר בזה דע"י שנשתטית יפקעו הקדושין דמעיקרא הא בזה לא צריך קנין מחדש דכבר נקנית היא לבעלה בעת שהיתה חלומה. וע"פ דברי התוס' ביבמות דף ט"ז הנ"ל אמרתי ליישב קושית התוס' יבמות דף מ"ט ע"ב שהקשו לסברת רש"י גבי סוטה דמוכח דתפסי בה קדושין דאם לא כן ליפקעו גם כן קדושין דמעיקרא והקשו בתוס' דא"כ גם גבי נדה יש לומר כן להוכיח דתפסי קדושין בנדה מדלא פקעו קדושין דמעיקרא ול"ל להש"ס להוכיח מקרא. ולפמ"ש י"ל דהנה התוס' שם דף ט"ז מחלקין דדוקא בשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה דאין שום תקנה לעשות שתתייבם עוד דאף אם יגרשנה תהי' היבמה אחות גרושתו בזה אמרינן דע"י הקדושין נפקע' הזיקה דמעיקרא. אבל אם היבמה נתקדשה לשוק דאפשר לתקן ע"י גרושין שתתייבם עוד הילכך לא פקע זיקה ע"ש. ואם כן י"ל דזה ג"כ סברת רש"י דדוקא גבי סוטה דא"א בשום תיקון להתירה עוד לבעלה אחרי אשר הוטמאה ומש"ה אי לא תפסי קדושין בסוטה נפקעו ג"כ הקדושין דמעיקרא משא"כ בנדה דיש לה תקנה להתירה לבעלה לאחר שתטהר בזה לא נפקעו קדושין דמעיקרא כמו דלא נפקע הזיקה דמעיקרא ע"י שנתקדשה היבמה לשוק ומש"ה הוצרך הש"ס להוכיח דתפסי קדושין בנדה מקרא וזה נכון מאד בס"ד:
ועד השלשה אני בא מ"ש מעכת"ה עוד ליישב קושית המגיה במשל"מל הנ"ל ע"פ מ"ש הגאון מוהר"ח כהן בתשובה דאין אנו בקיאין בשיעור א"י לשמור את גיטה וכל שוטה הבאה לפנינו מספקינן לה שמא א"י לשמור גיטה. והנה הכ"מ פ"ז מאישות כתב לדעת הרמב"ם בקידשה לאחר שיחלוץ לך יבמך מקודשת בודאי ולא הוי דשלב"ל כיון דאילו קדשה עכשיו הוי ספק מקודשת דקיי"ל כשמואל דס"ל בעניותינו צריכה גט ומש"ה לא הוי דשלב"ל. וא"כ גם כאן כיון דאילו גרשה עכשיו היתה מגורשת מספק מה"ת דשמא היא בגדר יכולה לשמור גיטה ומש"ה יכול לעשות שליח לגרשה לאחר שמן. ודבר חכמה אמר אבל לדין יש תשובה. דכבר נודע מ"ש אא"ז התב"ש ז"ל והמשל"מל בכ"ד דבספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין. וא"כ ביבמה לשוק אם קידשה עכשיו כיון דאנו מסופקין האי לא תהי' אי ללאו היא דאתא או דלא תפסי בה קדושין היא דאתא. א"כ אף דיש לה חזקת פנוי' מ"מ בעיא גט מספק דבשביל חזקת פנוי' שלה לא ישתנה פירוש המקרא. ובזה חידש לן הכ"מ דהיכא דיכול לקדשה עכשיו מספק אם קידשה לאח"ז מקודשת בודאי ולא הוי דשלב"ל. משא"כ כאן דאנו מסופקין אם היא שוטה שא"י לשמור גיטה בכה"ג אם גירשה עכשיו מהראוי להעמידה בחזקת ח"א כיון דהיא ספק במעשה אם נשתטית כל כך או לא. ואם גרשה עכשיו הגט בטל והבא עלי' בחטאת קאי וממילא א"י לעשות שליח לגרשה לאח"ז. גם בלא"ה רוב הפוסקים חולקין על סברא זו ולדעת הה"מ גם הרמב"ם אינו סובר כן והכי קיי"ל בסי' מ' סעיף ו'. ועי' בתוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב ד"ה איסור שכתבו בשם ריב"ן דהך דלאחר שאשתחרר מיירי בח"ע וחב"ח הרי דהוי דשלב"ל אף דאם קדשה עכשיו מקודשת מספק כדקיי"ל בסי' מ"ד סעי' י"א. ובאמת שלפי דברי הגאון מוהר"ח כהן ז"ל יש ליישב בפשיטות קושית המגי' במשלמ"ל ע"פ מ"ש התוס' ביבמות דף צ"ט ע"ב ד"ה ואין מוציאין דהיכא דיש ספק הואיל ואם יבא אלי' ויאמר שהוא כהן הי' ראוי לעבוד עבודה בכה"ג מצי משוי שליח אף דאיהו לא מצי עביד כיון דהוא רק מחמת ספק א"כ ה"נ אם יבא אלי' ויאמר שהיא יודעת לשמור גיטה היתה מגורשת מה"ת א"כ בכה"ג היכא דיש ספק מצי משוי שליח לסברת התוס' הנ"ל. אבל מ"מ טוב לצאת ידי כל ספק וכמ"ש הנו"ב וכיון שאנו צריכין לעשות תקנה שתהי' מותרת לינשא לכשתשתפה וכיון דבגט זה שנותן עכשיו ליד שליח להולכה תהי' אסורה לינשא משום דרוב הפוסקים חולקין על סברת הכ"מ הנ"ל יפה כתב בנו"ב להשביע אותו ליתן לה גט חדש אח"כ:
אשר על כן גם דעתי מסכמת להתיר לו ע"פ מאה רבנים מג"א לישא אחרת באופן שישליש כמ"ש הב"ח או שיתן וועקסיל מאיש בטוח ע"ז. וגם לעשות כמ"ש הגאון בנו"ב: