מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן כז
ב"ה יום ב' ג' מרחשון תרל"ו לפ"ק לבוב:
לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי צח השכל ונקי הרעיון. ידון ויורה כדת של תורה מוה' אפרים זלמן מרגליוח נ"י האבד"ק ברייולב יע"א:
היום הגיעני מכתבו בדבר השאלה באחד שנקרא מעריסה יצחק אייזק וכן חתימתו וקריאתו לתורה הוא בשני השמות יחד ובפי כל נקרא אייזק וכתבו בגט יצחק המכונה אייזק. והבעל הלך למרחקים ולא נודע מקומו והוא מקום עיגון גדול וביקש ממני להודיעו דעתי העני' אם הגט כשר בדיעבד. ומעכ"ת כתב אלי כי בתשובתו האריך בזה ומכתבו הראשון לא הגיע לידי. ומקור הדברים הוא בש"ע סי' קכ"ט סעי' י"ד מי שיש לו שני שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול וכתב הרמ"א אבל אם נקרא בשני השמות יחד או שעולה כך לס"ת כשר. ופירש הב"ש דהמחבר מיירי שלא נקרא בשני השמות ביחד רק מקצת קורין אותו ראובן ומקצת שמעון או שם אחד במקום כתיבה ושם אחד במקום נתינה ומש"ה אם כתב ראובן שמעון פסול משום דמעולם לא נקרא כן ביחד בשני השמות. אבל אם נקרא בשני השמות ביחד אז הוא להיפך דצריך לכתוב דוקא שניהם בלא דמתקרי באמצע השמות ואם כתב דמתקרי הוי שינוי. ולשון רמ"א אינו מדוקדק מ"ש כשר משמע דלכתחילה אין כותבין כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דוקא עכ"ל הב"ש. ואחריו החזיק הגאון בעל טיב גיטין בהרבה מקומות ובתשו' בית אפרים דאם נקרא בשני השמות ביחד וכתב באמצע השמות דמתקרי או המכונה הגט פסול מאחר דמעולם לא נקרא באחד מהם והוי שינוי השם. וכן בנ"ד מה שנכתב בגט יצחק מרע להגט דמעולם לא נקרא בשם יצחק לחוד וכן הסכימו האחרונים. אמנם בסדר הגט ממהר"ם הנדפס בש"ע אחר סי' קנ"ד באות י"ט שם מחלק בזה דאם הקריאה והחתימה והעלי' לתורה הוא בשני השמות יחד צריך לכתוב שניהם בלא דמתקרי באמצע אבל אם החתימה הוא באחד מהם או הקריאה בפי כל הוא באחד מהשמות כותבין דמתקרי וכו'. והטעם בזה דמאחר דנתחלקו השמות לפעמים או בקריאה או בחתימה הרי יש כאן הוכחה דשני שמות נפרדים הם ולא נחשבו שניהם כשם אחד ומש"ה כותבין דמיתקרי בין שני השמות וכן הכריע שארי הגאון מליסא בספרו תורת גיטין ס"ק ט"ז. ובזה מיושבים דברי הרמ"א הנ"ל מ"ש כשר משמע בדיעבד והשיג עליו הב"ש דהא לכתחילה צריך לכתוב שניהם יחד בלא דמיתקרי. ולפמ"ש ניחא דהרמ"א דקדק וכתב אבל אם נקרא בשני השמות יחד או שעולה כך לס"ת דקדק וכתב שני בבות משמע דבדין הראשון מיירי שאינו עולה לתורה בשניהם רק באחד מהם. וכן בסיפא דעולה לס"ת בשניהם מיירי דהקריאה הוא רק באחד מהם ומש"ה איכא גילוי מילתא דהם שני שמות נפרדים ומש"ה גם אם כתב דמתקרי בין השמות כשר. ואם כתב שניהם יחד בלא דמיתקרי ג"כ כשר מאחר דנקראו ביחד מעריסה וגם חותם בשניהם יחד. ומעתה אין כאן מחלוקת כלל בין הרמ"א והב"ש דגם הרמ"א מודה דאם לא הי' פירוד בשום פעם בין השמות אם כתב דמתקרי ביניהם פסול. ובזה אין אנו צריכין למה שנדחק הג"פ לומר דהרמ"א מיירי בשם שנשתנה מחמת חולי. וא"כ גם בנ"ד כיון דהקריאה בפי כל הוא אייזק לחוד א"כ נתחלקו השמות כמ"ש בסדר הגט ובתורת גיטין דמזה איכא הוכחה דשני שמות נפרדים הם ולא איכפת לן במה שנכתב דמיתקרי בין שני השמות. הן אמת דבטיב גיטין בלקוטי שמות סק"ג כתב להיפך דאף היכא דנקרא בפי כל רק באחד מהשמות אפ"ה פסול אם כתב דמתקרי בין השמות מ"מ מאחר דהתורת גיטין כתב להדיא להכשיר בכה"ג ומדברי הב"ש אין שום הכרע בזה נראה להכשיר בנ"ד דהוי מקום עיגון גדול ובפרט לפמ"ש להוכיח מדברי הרמ"א כסברת התורת גיטין. וגם מצד הסברא דברי התורת גיטין נכונים דהנה בטיב גיטין שם הביא דיש מי שרצה להכשיר באם הי' לו שני שמות מעריסה כגון ראובן שמעון וכתב ראובן דמיתקרי שמעון משום דאפשר לפרש לשון הגט דמיתקרי ג"כ שמעון דהיינו דנקרא בשני השמות ביחד אבל הטיב גיטין חולק עליו שאין הלשון סובל פירוש זה. ולדעתי העני' נראה ביאור הדברים ע"פ מה שכבר נודע מ"ש המהריב"ל דהיכא דאפשר לפרש שני פירושים בגט אז הוי כאילו לא נכתב כלל. ומש"ה כתב הריב"ש להכשיר גט שנכתב הדרה בתלמסאן אף דהאשה אינה דרה עכשיו שם מ"מ כיון שיש לפרש תיבת הדרה מלעיל דהיינו שדרה כבר שם כשר מאחר דחסר מקום דירה כשר וכיון שיש לפרש שני פירושים הוי כאילו לא נכתב כלל אבל בשם האשה אם נחסר אלף אחר הפ"א אף דיש לקרות הנקודות אף בלא האלף מ"מ כיון דאפשר ג"כ לקרות השם בטעות הוי כאילו לא נכתב כלל שם המתגרשת והגט פסול עי' במהריב"ל ח"ג סי' ט' שהאריך בזה. ומעתה אומר אני דזה טעמו של הב"ש דאם נקרא מעריסה וחתימה ועלי' לתורה וקריאה בפי כל בשני השמות ביחד ראובן שמעון וכתב ראובן דמתקרי שמעון מש"ה פסול אף דאפשר לפרש לשון הגט דמיתקרי ג"כ שמעון מ"מ כיון שאפשר לפרש ג"כ דמיתקרי שמעון לחוד הוי כאילו לא נכתב שם המגרש כלל וכסברת מהריב"ל הנ"ל ומש"ה הגט פסול. אבל אם הקריאה בפי כל הוא באחד מהשמות כגון שמעון דאם לא הי' נכתב בגט רק שמעון לחוד פשיטא דהי' כשר כמו חניכא שהכל קורין בו רק דמה שנכתב ראובן זה מגרע הגט מאחר דלא נקרא מעולם בשם ראובן לחוד א"כ שפיר י"ל דמאחר שיש ג"כ לפרש דמתקרי ג"כ שמעון א"כ אין כאן שינוי השם כלל כיון דבאמת נקרא כן בשני השמות מעריסה ולתורה מה אמרת כיון דיש לפרש ג"כ דמתקרי שמעון לחוד א"כ אפשר לפרש הכי והכי והוי כאילו לא נכתב שם הראשון כלל הא כיון דנקרא בפי העולה בשם שמעון לחוד די בשם זה לבד מטעם חניכא ואם לא נכתב ראובן כלל הי' כשר וכיון דאפשר לפרש שני פירושים הוי כלא נכתב כלל וזה מתוק מדבש להכריע כדברי התורת גיטין ולא מטעמי'. ולפ"ז גם בנ"ד כיון דנקרא בפי כל אייזק ואם לא נכתב בגט רק שם אייזק לחוד הי' כשר אם כן לא מגרע מה שנכתב בראשונה שם יצחק לחוד כיון דאפשר לפרש המכונה גם אייזק דהיינו שני שמות יחד אף דאפשר ג"כ לפרש המכונה אייזק לבד מ"מ אף אם נאמר דהוי כלא נכתב כלל ג"כ כשר כיון דכתבו אייזק דהוא שם הקריאה בפי כל וכמ"ש ודוק. מיהו עדיין יש לעורר בזה דעד כאן לא כתבו דאפשר לפרש לשון הגט דמיתקרי ג"כ שמעון רק היכא דכתבו בגט דמתקרי ושם הראשון הוא שם הקודש. דאז יכולין לפרש תיבת דמתקרי או על שמעון לחוד או על שני השמות דהיינו ראובן ושמעון ופירושו דמתקרי גם כן שמעון דהיינו ראובן ושמעון משא"כ בנ"ד דנכתב המכונה א"כ איך אפשר לפרש תיבת המכונה גם על שם יצחק דהיינו שהוא מכונה בשני השמות יצחק אייזק דאם כן הי' צריך לכתוב דמתקרי כיון דקאי גם על שם הקודש מיהו גם זה יש ליישב. שוב מצאתי בבית מאיר סי' קכ"ט שם במגרש שהי' שמב מעריסה מעריסה יעקב ישראל וכן הי' עלייתו לתורה וחתימתו ובפי כל הי' נקרא ישראל שהאריך שם הרבה ומסיק דלכתחילה יש לכתוב רק יעקב ישראל ואם כתב בדיעבד יעקב דמיתקרי ישראל נמי כשר. וזה מבואר להדיא כדברי התורת גיטין. וכן מצאתי בספר דברי חיים מהגאון הקדוש מסאנז ז"ל בלקוטי שמות סק"ד להכשיר בכה"ג במקום עיגון. ונלפענ"ד בנ"ד מאחר דאיכא מקום עיגון גדול דהגט כשר:
ובדבר שאלתו השני' שבשנה זאת דחל ר"ה ביום ה' ו' וסידרו גט ביום א' בצ"ג וכתבו בגט בשלשה ימים לירח תשרי והוא טעות דבאמת הי' הגט בארבעה ימים לחודש ובנקל הדבר ליתן גט אחר כי הבעל והאשה שניהם בעיר ורוצים לגרש מחדש. הנה בדין זה דברי הש"ע סותרין זא"ז דבחו"מ סי' מ"ג ס"ה סתם כדעת הרא"ש דאם כתב ברביעי בשבת כ"ב לתשרי ונמצא שרביעי בשבת של אותה שנה הי' כ"ד לתשרי השטר כשר ובאהע"ז סי' קכ"ו סעי' כ"א הביא הרמ"א דעת הריב"ש לפסול הגט. וכבר האריכו בזה הפוסקים. ולולא דבריהם הקדושים הי' נלפענ"ד ליישב בפשיטות דבאמת יש ספק בזה דאם נלך אחר ימי החודש יש כאן חשש מוקדם. אבל אם נלך אחר ימי השבוע אם כן איכא הוכחה דטעו בימי החודש כיון דנתברר דרביעי בשבת הי' ביום כ"ד לחודש וליכא חשש מוקדם ועי' בתומים סי' מ"ג ס"ק ב'. וכיון דכל הטעם דמוקדם פסול הוא משום דאתי למטרף לקוחות מזמן ראשון שלא כדין וכאן כיון דהוא ספק לא יוכל לטרוף לקוחות משום דמספק יאמרו הב"ד דההלואה היתה ביום כ"ד לחודש. משא"כ בגט דטעם פסול מוקדם הוא שמא יחפה על בת אחותו וכיון דמספק אין הורגין אותה משום דהרי גרושה לפנינו כמ"ש התוס' בגיטין דף י"ז ע"א ד"ה משום וא"כ יכתוב בגט לשון שמשמעו בספק ויחפה על ב"א ומש"ה דעת הרמ"א לפסול בגט שהוא ספק מוקדם. והנה הש"ך שם תירץ או משום דבגט החמיר הרמ"א יותר או משום דמש"ה כשר בשטר כיון דכ"ב לתשרי הוא יו"ט ואיכא טעות דמוכח דלא נכתב השטר ביום ש"ע. ולפי תירץ השני של הש"ך בנ"ד הגט כשר כיון דג' בתשרי הי' ביום שבת ובודאי לא נכתב הגט בג' בתשרי ואיכא טעות דמוכח. אבל לפי תירוץ הראשון דבגט מחמירין יותר גם כאן יש להחמיר. אמנם גם לפי התירוץ השני יש לעיין בזה דשאני התם דמגוף ימי החודש איכא הוכחה שטעו דלעולם א"א לכתוב שטר בכ"ב בתשרי כיון שהוא יו"ט. משא"כ בנ"ד דבשאר שנים אפשר לכתוב בג' בתשרי רק דקביעות שנה זו הי' ג' בתשרי ביום שבת. ואם נבא להכשיר משום הוכחה דקביעות השנה א"כ אמאי פוסל הרמ"א ביום רביעי עשרים לחודש שבט הא גם שם מוכח מחמת הקביעות דיום רביעי הי' ביום כ"א בשבט וצ"ע בזה. ועי' בב"ש סי' קכ"ו ס"ק ל"א שמתרץ כתירוץ הראשון של הש"ך. וא"כ בנ"ד פשיטא דאם אפשר להשיג גט אחר טוב הדבר לגרש שנית ומי הוא זה אשר לא יחוש לדעת ר"ת ועוד שני גאונים עמו שהביא הא"ז שפסלו שטר כזה באיסור א"א החמור. וגם אם כי מאד אנכי נזהר מלפגוע בכבוד איש ואת שם המסדר הגט הזה לא ידעתי בכל זאת כמו אש תוקד בקרבי על קלות גדול בזה אשר המסדר הגט לא שם עין ולב וקרא הגט שני פעמים ולא חלי ולא מרגיש ואיך לא שם על לבו חומר הדברים. חבל על דאבדין ולא משתכחין. ולולא בא גט כזה לפני הגאון בעל נו"ב הי' גודר גדרים בזה כדרכו בקודש ואנחנו יתמי דיתמי אין לנו כח להרים ראש. ד' הטוב יגדור פרצת עמו ישראל ישיב שופטינו כבראשונה להורות לנו דרכי התורה ויחזור ליושנה העטרה כעתירת ידידו: