מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן כו
ב"ה יום ד' ז' תשרי תרל"ו לפ"ק לבוב:
תחל שנה וברכותי' לכבוד ידידי. הרב המאוה"ג החסיד המפורסים. ערוגת הבושם. שושלתא דיחוסא. רם וגבה ונשא. כקש"ת מזה צבי הירש נ"י אבד"ק פיטשיניזין יע"א:
מכתבו הגיעני בדבר אשר ארבעה יורשים נפלה להם בירושה רחיים והשכירו אותה שנה אחר שנה זה שנה השמינית לאיש א'. והשוכר החזיק בשכירות הזה הוא לבדו כל השמונה שנים ולא עבר איש זר בשכירות הזה. וקודם כלות שנה השמינית מהשכירות התחילו היורשים לדבר עם השוכר מדמי המחיר של שנה התשיעית וביקשו ממנו הוספה גדולה והשוכר מיאן בזה ואמר שאינו שוה הוספה רבה כזו רק הוספה קטנה ועמדו שני יורשים והשכירו הרחיים לאחר בהוספה הגדולה שלא בידיעת שני היורשים האחרים. ועכשיו צועק השוכר הראשון שפסקו לחיותו אשר החזיק בה כמה שנים ורוצה ליתן הוספה גדולה כמו השוכר החדש. וגם כי היורשים האחרים מערערים על השכירות החדש. ומעכ"ת ביקש ממני לחוות דעתי העני' בזה ע"פ דתה"ק. הנה בימים הקדושים האלו אין דרכי להאריך בפלפולים. אמנם בנ"ד אינני רואה שום מקום ספק דהרי מבואר ברמ"א סי' קע"ה סעי' נ"ז דאם נמכר השדה הממושכן אפילו למצרן יכול המלוה לסלקו והרמ"א סיים ע"ז וכן נ"ל לדון ולהורות. וכתב הסמ"ע ס"ק קט"ז דלפי שיטה זו ה"ה דהשוכר יכול להוציא מיד הלוקח ודלא כהמחבר בסעי' ס"ג ואם השוכר יכול להוציא מיד לוקח א"כ כ"ש דיכול להוציא מיד השוכר השני והט"ז בס"ס קע"ה כתב דבזה גם הרמב"ם מודה דשוכר הראשון מסלק את השוכר השני. וראיתי להב"ח בתשו' סי' ס"ט שהאריך לחלוק על דברי הסמ"ע הנ"ל ודעתו דהרמ"א מודה בשוכר דאינו מסלק את הלוקח ובסוף התשובה שם כתב דאף אם נאמר דשכירות דמי למשכנתא דעדיף מלוקח לדעת הרמ"א. מ"מ כיון שהוא מחלוקת הפוסקים א"כ הלוקח נקרא מוחזק כיון דלהשוכר אין בו קנין רק לזמן ידוע והלוקח קנה בו קנין עולם הוי הלוקח מוחזק לגבי השוכר ע"ש היטב. וא"כ זה דוקא אם אנו דנין בין השוכר ללוקח בזה אפשר לומר כסברת הב"ח דהלוקח שקנה קנין עולם הוי מוחזק לגבי השוכר. משא"כ בנ"ד דאנו דנין בין השוכר הראשון לשוכר השני בזה אדרבא מסתבר דהשוכר הראשון נקרא מוחזק וכמו שהביא הב"ח שם בשם הד"מ כיון שהקרקע הוא עכשיו תחת ידו הוא נקרא מוחזק וזה ברור. ומכ"ש לפמ"ש הט"ז דבזה מודה הרמב"ם ולכ"ע השוכר הראשון מסלק את השוכר שישכור אחריו ואף שאין השוכר דר שם בהרחיים מ"מ יש לו זכות לענין זה כמ"ש הב"י והבד"ה ס"ס קע"ה לחלוק על המרדכי ע"ש. ובאמת בנ"ד גם בלא"ה השוכר השני שרוצה לדחות את חבירו ממחייתו ופרנסתו רשע מיקרי דאף דאמרו בר מבואה אבר מבואה דנפשי' לא מצי מעכב וזה דוקא היכא שחבירו עוסק בפרנסה זה כנגדו או בצדו ומשום דזה עושה בתוך שלו וזה עושה בתוך שלו ב אבל לדחות את חבירו ולהדפו ממקומו לבטל פרנסתו אסור לכ"ע וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור סי' קנ"ו אות י"ב בשם מהרי"ט. ועי' בשו"ת מ"ב סי' כ"ז שהיורד לאומנות חבירו ופוסק למחייתו הוא גזל גמור ויוצא בדיינים. מכל זה נלפענ"ד ברור דהדין עם השוכר הראשון. דברי ידידו: