מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן כא
ב"ה יום ב' כ"ד שבט תרח"ם לפ"ק לבוב. ברכת שמים מעל לכבוד ידיד נפשי ולבי הרב המאוה"ג חריף ובקי ירא ד' מרבים. ידין ויורה כדת של תורה כש"ת מוה' יצחק מאיר דאוידחאחן נ"י האבד"ק ליעעווא יע"א
מכתביו הגיעני. ולגודל חולשת כחי ורוב טרדותי לא יכולתי לשום עיני עליהם ואחר עד עתה וגם הפעם לא אוכל להשיב על כל דבריו כי אם הנראה לדעתי העני' למעשה:
בדבר השאלה במקוה אשר השליבות חלולות מאחוריהן ולאשר נמצאים סדקים בהשליבות זוחל המים מהמקוה לאחורי השליבות. וגם הבלן שואב וממלא הרבה פעמים מהמקוה ואם כי הבלן נותן לב לבל יחסר בהמקוה משיעור מ"ס בכל זאת אחרי שממלא הרבה פעמים בלי ספק ירבו השאובין על מי המעיין ופוסל בהם זחילה. זה תורף שאלתו ומה דפשיטא לי' למעכ"ת דאם רבו השאובין על מי המעיין פוסל בהם זחילה. למד כן מדברי הרמ"א סי' ר"א סעיף י"א ע"ש שכתב הטעם דלא עדיף מנהרות שרבו הנוטפין על הזוחלין ולפ"ז נראה דנ"ד תליא באשלי רברבי וכמו שאבאר בס"ד. דבמס' מקוואות פ"א מ"ז תנן מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכ"ש. והר"ן בנדרים דף מ' ע"ב פירש המשנה דלא קאי על מקום אחד דאותו מקום אף דמטהר בכ"ש מ"מ אינו מטהר רק באשבורן דהנהו שני דינים סותרין זא"ז וקשיא רישא אסיפא. אלא דה"פ דאותן מקימות שלא הי' זוחל מתחילתו ורק נתמשך הילוך המים לשם מחמת ריבוי הנוטפין דינו כמקוה ואינו מטהר רק באשבורן וממילא דצריך ארבעים סאה. אבל אותן המקומות שהי' זוחל בהם מתחלה שוה למעיין לטהר בכ"ש וממילא דמטהר גם בזחילה ע"ש בר"ן דמוכח שם להדיא דליכא שום חילוק בין רבו נוטפין או רבו שאובין על המעיין. וכ"כ עוד הר"ן פ"ו במס' שבת והב"י ריש סי' ר"א הביא דברי הר"ן הנ"ל וכתב שכן דעת תשובת הרמב"ן והרשב"א בשער המים והראב"ד בספר בעל הנפש ע"ש סוף ד"ה ובמה. אמנם הביא הב"י שם דעת מהרי"ק שחולק ע"ז ולדעתו ברבו נוטפין או שאובין אינו מטהר באשבורן גם במקום שהי' מהלך מתחילתו. והב"י הכריע שם כדעת הר"ן וסייעתו. והד"מ חולק עליו ופוסק כמהרי"ק ע"ש. ונראה דמש"ה המחבר בסעי' י"א כתב בסתם דאם רבו השאובין על המעיין נטהרו השאובין משום דלשטתו אזיל דבמקום שהי' מהלך מתחילתו מטהר בזוחלין אבל הרמ"א שם אזיל לטעמי' ומש"ה הביא דעת המהרי"ק דגם במקום שהי' מהלך מתחילתו אינו מטהר רק באשבורן. וגם הש"ך בס"ק מ"ב שם הביא בסתמא דאם רבו שאובין על המעיין אינו מטהר רק באשבורן משום דגם הוא הכריע בס"ק י"א כדעת מהרי"ק ע"ש ומעתה בנ"ד דנתמלאת המקוה ממי המעיין מתחילה מיקרי מקום שהי' מהלך מתחילתו ואף שאח"כ רבו עליו שאובין מ"מ לדעת הר"ן וסייעתו מטהר בזחילה. ואין לחוש בנ"ד שמא נפסק קלוח המעיין ההולך למקוה דאז אין על המקוה דין מעיין דזה אינו דממנ"פ מותר דאם באת לחוש דמה שהולך מי המקוה דרך הסדקים מהשליבות זה מיקרי זוחלין א"כ כל זמן שזוחל דין מעיין עליו אף אם נפסק מהמעיין ואם תאמר דזה לא מיקרי זוחל א"כ דין אשבורן עליו ובלא"ה מותר. וכ"כ להדיא במהרי"ק שורש קנ"ו. אלא דהש"ך בס"ק ל' חולק על המהרי"ק בזה וסובר דאם נפסק מהמעיין דין מקוה עליו אף שזוחל עדיין. ולדעת הש"ך גם אם לא רבו שאובין פסול בנ"ד דשמא נפסק מי המקוה מהמעיין ואז אינו מטהר רק באשבורן כמבואר בש"ע סעיף י'. ועי' במהרי"ק שורש קט"ו ושורש קנ"ו שחושש הרבה לזה שמא נפסק הקלוח ההולך מן המעיין למקוה ועי' בש"ך ס"ק ק"ח:
ומעתה נבא לענין דינא דלפי הנראה בנ"ד הזחילה ניכרת דאל"כ פשיטא דליכא שום חשש זוחלין כמבואר בש"ע סעיף נ"א. ומ"ע נלענ"ד דודאי מה שנבלע מן מי המקוה בהכותלים זה אינו ניכר וכמו בכל המקואות וכל השליבות אף דודאי יש סדקים והולכי' המים לצד השני אחורי השליבות. ועי' ברש"י עירובין דף מ"ח ע"א ד"ה מחיצה. ואפ"ה אין חשש זחילה ע"ז מאחר שאינו ניכר אלא דעיקר החשש בנ"ד הוא שניכר הזחילה דרך הסדקים מהשליבות לאחורי השליבות. ומאחר דלפמ"ש מעכ"ת כי מיד חוזרים המים מאחורי השליבות לתוך המקוה ולעולם המי' משני הצדדי' שוין בגובהן. א"כ בכה"ג מבואר ברמ"א סוף סעיף נ' דאם יוצאין מעט וחוזרין לא מיקרי זחילה וכ"כ הש"ך סוף ס"ק ל' בשם הריב"ש:
עוד נלפענ"ד בזה דהנה הר"ן בשבת ובנדרים שם הביא בשם הרמב"ם דאם רבו הנוספין בגומת המעיין או דינו כמעיין אבל אם רבו הנוטפין במקום משך הנהר נפסל כולו כולו ע"ש ובב"י סי' ר"א. וטעמו של הרמב"ם נלענ"ד דהנה בתה"ד הקשה אמאי מקוה שלימה של מ"ס אינה נפסלת ברביית שאובין מפני שהמקוה מטהרת את השאובין ואמאי נפסל מעיין ברביית נוטפין. והט"ז בס"ק ג' תירץ דקטפרס אינו חיבור ע"ש. ומעתה י"ל דאם רבה במקום משך הנהר או המעיין במקום הילוכו דאז הוי קטפרס ומש"ה אם רבו עליו נוטפין או שאובין נפסל כולו ואין המעיין מטהר את הנוטפין משום דלא נתחברו הנוטפין עם הזוחלין ואין כאן זריעה כלל משום דקטפרס אינו חיבור אבל אם רבה בגומת המעיין דהיינו קודם שנתפשט הילוכו ממקור מוצאו דאז שפיר מטהר את כל הנוטפין והשאובין אשר נתרבו שם כמו מקוה שלימה המטהר השאובין כקושית התה"ד וזה דבר נכון בס"ד ולפ"ז בנ"ד דהמשיכו מתחלה את מי המעיין לתוך בריכה ונעשה אשבורן שפיר מטהר את כל השאובין הנשפכין שם מטעם זריעה כיון דלא הוי קטפרס. ויש ליישב בזה קושית הר"ן הנ"ל במשנה דמעיין שמימיו מועטין דמטהר באשבורן ובכ"ש. דהקשה הר"ן דקשיא רישא אסיפא וכמו שהבאתי למעלה. ולפמ"ש י"ל דכל המשנה מיירי במקום שלא היה מהלך מתחילתו. ומש"ה אינו מטהר את השאובין שרבו עליו משום דקטפרס אינו חיבור ומש"ה פוסל בזחילה. אבל אם נעשה אשבורן דאז הוי חיבור עם השאובין שרבו עליו ומטהר המעיין אותם ושפיר מטהר בכ"ש כדין מעיין וזה דבר יקר מאוד בס"ד. ובר מן כל דין הרי כתב הט"ז בס"ק כ"ב דהרמ"א מיירי דוקא במעיין עומד דאל"כ מותר גם בזוחלין ע"ש ובנ"ד דהוי מעיין משיך בלא"ה מותר. ולכן נלפענ"ד דהמקוה כשרה וא"צ שום תיקון. ולגודל חולשת כחי וידי מרתתן אנכי מוכרח לקצר:
דברי ידידו מוקירו ומכבדו הדוש"ת בלב ונפש: