אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן יז

סימן טז

ב"ה יום א' כ"א מרחשון תרל"ה לפ"ק לבוב:

רב שלום וברכה וכל טוב. לכבוד ידידי. הרב הגדול שבח עוז ומגדול. החריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם. צח השכל ונקי הרעיון. כש"ת מוה' אבא זאב ראמה נ"י אבד"ק אטק יע"א:

מכתב יקרתו הגיעני. והתענגתי להתבשר משלומו הטוב. ובדבר השאלה באיש ואשה שהיו דרים איזה שנים ביחד ואח"כ מאסה בו ועזבה אותו והלכה לכפר אחד והיתה משרתת אצל בעה"ב אחד כשתי שנים. ובעלה לא דרש אחרי' כלל לפייסה ופתאום בקיץ העבר שלחה לבעלה כי יש את נפשה לדור עמו. וביום ל"ג בעומר שבה לבית בעלה ובחוהמ"ס העבר ילדה בן זכר בן קיימא ושאלו אותה מה זאת וענתה ואמרה כי הבעה"ב אשר שרתה אותו אנסה פתאום ביום כי לא היתה אשתו אז בביתו וממנו נתעברה ושאלו אותה מדוע לא עזבה אותו לילך מאתו ולא להיות עוד בביתו ואמרה כי היתה יראה פן יקבול עלי' במשפט העמים אם תעזוב אותו בתוך זמן משך השכירות והוא אמתלא גרועה ובכפר הזה דרים עוד יהודים אך שכיני הבעה"ב הם אינם יהודים ופלפל מעכ"ת בחכמה אם האשה מותרת לבעל' ואם הולד מותר לבא בקהל וביקש ממני לחוות דעתי בזה. והנה מקור הדברים הוא בסי' ס"ח סעי' ז' בהג"ה שם הובא דעת רבינו יונה והרא"ש דבאשת ישראל אם טוענת נאנסתי מותרת לבעל' והרמ"א הביא דיעה זו בלי חולק. ולכאור' קשה ע"ז מהא שהביא הב"י בסי' ו' והרמ"א בסי' קע"ח ס"ג בשם המרדכי פ"ב דכתובות באשה שהלכ' בדרך עם שני יהודים ואנסה אחד מהם בדרך והשני נטמן ובאת' לביתה וספרה המאורע והתירוה לבעל' דאי בעי אמרה לא נבעלתי ורבינו שמחה אסר' דכיון דעברה על דת ונתייחד' שמא הפסידה המיגו שלה ע"ש. ומדברי המרדכי וגם מדברי רבינו שמחה נלמד דאינה נאמנת לומר נאנסתי רק היכא דיש לה מיגו ולא פליגי אלא אם בכה"ג דעברה על דת אם הפסיד' המיגו או לא. אבל עכ"פ היכא דליכא מיגו פשיטא להו דלא מהימנא לומר נאנסתי וא"כ בהך דרבינו יונה ל"ל מיגו דלא נבעלתי מאחר דהבעל טוען פ"פ כמ"ש הרא"ש שם ומכ"ש בנ"ד דפשיטא דל"ל מיגו דלא נבעלתי דהרי כריסה בין שני' וילד' ולד וא"כ לא מהימנא לומר נאנסתי לדעת המרדכי. שוב מצאתיקושיא זו בנו"ב מהד"ת סי' כ"א ולפי תירוצו שם דעיקר טעם רי"ו והרא"ש הוא משום חזקת כשרות ומש"ה בעובד' דהמרדכי שידוע שהלכ' בדרך עם אנשים ונתייחד' אבדה חזקת כשרותה ומש"ה אינה נאמנת לומר נאנסתי אם לא במיגו. משא"כ בעובדא דהרא"ש שהבעל טוען פ"פ ומעולם לא אבדה חזקת כשרותה שפיר נאמנת לומר נאנסתי אף דלית לה מיגו. ואם כן בנ"ד אם לא נודע לנו שנתייחד' עם הבעה"ב נאמנת בטענת נאנסתי אף דליכא מיגו דלא נבעלתי מטעם חזקת כשרות. ואף דהיא מודית שנתייחדה מ"מ כל שלא ידענו בלתי הודאתה שנתייחד' כמו בעובדא דהמרדכי יש לה חזקת כשרות וכ"כ הנו"ב מהד"ת בסי' י"ד. גם הפני יהושע בכתובות בקו"א סי' ל' כתב להתיר בעובדא הי' ממש כנ"ד:

וראיתי להגאון בעל נו"ב מהד"ת סי' י"ד שפך סוללה והרב' לתמוה על הרא"ש במה שהשיג על הרבינו יונה דס"ל דבאשת ישראל שטוענת נאנסתי תחתיו דמותרת לבעל' מטעם ברי ושמא ברי עדיף והשיג הרא"ש ע"ז דהא קיי"ל כרב נחמן דלא אמרי' ברי ושמא ברי עדיף והא דקיי"ל כר"ג במשארסתני נאנסתי נאמנת היינו מטעם מיגו והכא ליכא מיגו. ותמה ע"ז בנו"ב דאותה המיגו עצמה דנאמנת לר"ג דהיינו מיגו דמוכת עץ אותה מיגו איכא ג"כ לענין להתירה לבעלה ומש"ה ס"ל לרבינו יונה דנאמנת לומר נאנסתי תחתיך ומותרת לבעל' משום דאית לה מיגו דמוכ"ע. ומזה הוציא הנו"ב דין חדש דלדעת הרא"ש דס"ל דבהך דרבינו יונה ליכא מיגו ואפ"ה הסכים הרא"ש לבסוף עם הרבינו יונה א"כ ה"ה באש' שהלך בעל' למה"י ונתעבר' ג"כ מותרת לבעל' אם טוענת נאנסתי אף דלית לה מיגו. משא"כ לפמ"ש הנו"ב דטעמו של הרבינו יונה הוא משום מיגו דמוכ"ע א"כ זה שייך דוקא בטענת פ"פ משא"כ בנתעבר' גם לדעת הרבינו יונה אסורה כיון דלית לה מיגו זה תורף דבריו. ואנכי בעזה"י יגעתי ומצאתי לתקן דברי מאורן של ישראל הרא"ש ז"ל. ומקודם אשים לב לעיין במ"ש הרא"ש שם ואין לומר הא דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף היינו כנגד חזק' לאפוקי ממונא מחזקתו אבל היכא דליכא חזק' לגרע כח הברי ואדרבא יש חזק' לסייע את הברי דאוקי איתתא איתתא בחזקת היתר וצדקת ונאנסה ואמרי' ברי עדיף. ולא היא דאיכא הכא נגד הברי רוב דרצון דאונס לא שכיח ורובא עדיף מחזק' עכ"ל הרא"ש. ואינם מובנים דהרי בגמ' אמרינן במשארסתני נאנסתי דנאמנת מטעם חזקה אף דאונס ל"ש ואיכא כנגדו רוב דרצון ורובא עדיף מחזקה ואפ"ה נאמנת ומבואר להדיא דלא כמ"ש הרא"ש. והנרא' לי בזה דבש"ס שם פריך לר"נ ור"י דס"ל דל"א ברי ושמא ברי עדיף מהא דס"ל לר"ג במשארסתני נאנסתי נאמנת ומשני הש"ס דטעמו של ר"ג הוא משום מיגו או משום חזקה מה שא"כ לר"ה ור"י דס"ל ברי ושמא ברי עדיף לק"מ מר"ג ע"ש בש"ס. והנה כבר נודע דבא"י אם פרעתיך מודו ר"נ ור"י דברי ושמא ברי עדיף כיון דהחיוב הי' בברור. וא"כ אם אנו מסופקין שמא האמת כדברי הבעל האומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והוי מקח טעות דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה זה מיקרי א"י אם הלויתני. דלדברי הבעל לא התחיל החיוב מעולם ופטור ומש"ה הוצרך הש"ס לתרץ דמש"ה ס"ל לר"ג דנאמנת הוא מטעם חזקה וכפרש"י שם דחזקת הגוף מסייע לה שזינתה לאחר ארוסין. וע"ז אין להקשות דהרי רוב דרצון מנגד לחזקת הגוף ורובא עדיף מחזקה וכמ"ש הרא"ש דאם באנו לספק שמא זנתה ברצון אחר האירוסין כיון דבשעת ארוסין כבר נתחייב בכתובה דאז היתה בתולה אם כן שוב הוי א"י אם פרעתיך ובא"י אם פרעתיך מודו ר"נ ור"י דברי ושמא ברי עדיף וזה דוקא לענין ממונא אבל לענין להתירה לבעלה שפיר כתב הרא"ש דאסור' מטעם רוב דרצון. דלענין איסור שפיר יש לחוש שמא זינתה ברצון תחתיו ולזה לא מהני חזקת צדקת דהיתה אנוסה כיון דרצון הוא רוב ורובא עדיף מחזק'. משא"כ לענין ממון דא"א להפסיד' מטעם חשש דאחר אירוסין דזה מיקרי א"י אם פרעתיך ולענין חשש זנות דקודם אירוסין תו מסייע לה חזקת הגוף דלגבי ספיקא אם הי' הזנות קודם אירוסין או אח"כ ליכא רוב המנגד ושפיר מוקמינן אחזק' וזה עצה עמוקה ודוק:

והנה הקדמונים בשטמ"ק הרבו לתמוה על הא דמשני הש"ס דנאמנת לר"ג מטעם מיגו ומה מיגו הוא זו דגם אם תטעון מוכ"ע ג"כ אין להאמינה כיון דלא קיי"ל ברי ושמא ברי עדיף ומה שפרש"י דנאמנת לומר מוכ"ע אני מקודם במיגו דמוכ"ע אני תחתיך. מ"מ הא גם אם תטעון מוכ"ע אני תחתיך אין להאמינה מטעם הנ"ל. ומתחלה כתב בשטמ"ק לתרץ דמוכ"ע נאמנת מטעם חזקה דמסייע לה. ודחו דבר זה דאם באנו לסברה זו משום חזקה א"כ גם במשארסתני נאנסתי יש להאמינ' מטעם חזק' ול"ל להש"ס טעמא דמיגו ע"ש בשטמ"ק. גם צריך להבין במאי פליגי הני תרי לישני בגמ' אם נאמנת מטעם מיגו או מטעם חזקה. והנ"ל בזה דהנה כבר נודע דעת הרשב"א דאם עשו גבינות מבהמה ואח"כ נשחטה ונמצאת טריפה דאם היא טריפ' מחמת סירכא כל הגבינות אסורות ואין להעמיד הבהמ' בחזקת כשרות כיון דסירכא בודאי נולד' איזה ימים מקודם ונתברר שהחזקנו הבהמ' בטעות בחזקת כשרות ובכה"ג איתרע החזקה דמעיקרא לגמרי ועי' ביו"ד סי' פ"א בב"י ובט"ז. וא"כ אפשר דמש"ה לא ניחא לי' לל"ק להאמינה במשארסתני נאנסתי מטעם חזקת בתולה דהרי אנחנו החזקנוה בבתול' עד שעת נשואין ולפי הודאת' שהודית משארסתני נאנסתי כבר יצא' אז מחזקת בתול' ונודע שהחזקנוה בטעות ומש"ה איתרע לה חזקת בתול' לגמרי ויש לחוש שהאמת כדברי הבעל שזינת' קודם ארוסין ומש"ה קאמר בל"ק דנאמנת משארסתני נאנסתי מטע' מיגו דמוכ"ע ואם טוענ' מוכ"ע הרי לדברי לאיצת' מחזקת בתול' ושפיר נאמנת מטעם חזק' ולל"ב אפשר דלא ס"ל סברת הרשב"א ומש"ה קאמר דגם גבי משארסתני נאנסתי נאמנת מטעם חזק'. והנה הש"ך בסי' פ"ב בכללי מיגו כתב ליישב קושית התוס' ב"ב דף ה' איבעי' לן אם אמרינן מיגו במקום חזק' מהא דאמרינן ביבמות פרק ב"ש דאם אמרה יבמה לאחר שלשים לא נבעלתי לא מהימנא אע"ג דאית לה מיגו דאינו יכול. משום חזק' לא מוקי אינש אנפשי' הרי דל"א מיגו במקום חזק' ומתרץ הש"ך כיון דטעם דנאמנת לומר אינו יכול הוא משום חזק' אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ואם הי' חזק'. אחרת כנגד' גם בטענת אינו יכול לא הית' נאמנת וא"כ עכשיו שטוענת לאחר שלשים לא נבעלתי דאיכא חזק' דלא מוקי אנפשי' כנגדה לא עדיפא אותה טענה מטענת המיגו ואינה נאמנת נגד החזק' ע"ש בדבריו המתוקים מדבש. ומעתה דברי רבינו הרא"ש שרירין וקיימין במ"ש דהתם בש"ס במשארסתני נאנסתי דמיירי לענין כתובה שפיר נאמנת במיגו דמוכ"ע ואם הית' טוענת מוכ"ע נאמנת מטעם חזק' וכמ"ש לעיל משא"כ בהך דרבינו יונה אין להאמינ' משום מיגו דמוכ"ע כיון דמוכ"ע נאמנת מטעם חזקה ואם הי' אז רוב מנגד להחזק' גם טענת מוכ"ע לא היתה נאמנת דרובא וחזקה רובא עדיף א"כ עכשיו שטוענת משארסתני נאנסתני הרי איכא רוב המנגד לטענתה רוב דרצון ולא עדיפא הטענ' שטוענת עכשיו מטענת המיגו וכיון דאיכא רוב דרצון המנגד לטענתה לא מהימנא ומש"ה שפיר כתב הרא"ש דכאן ליכא מיגו. אבל בגמ' לענין כתובה דלא מספקינן כלל שמא זינת' תחתיו ברצון דזה הוי א"י אם פרעתיך ועיקר הספ' הוא שמא זינתה קודם שנתארס' או אח"כ וליכא שום רוב המנגד לדברי' שטוענת שזינת' אחר ארוסין א"כ שפיר נאמנת במיגו דמוכ"ע ודוק כי חריף הוא:

וראיתי למעכת"ה שהקש' על הרא"ש שכתב לקיים דברי רבינו יונה מש"ה נאמנת לומר נאנסתי משום חזקת כשרות הא סוטה לבעלה אסורה משום טומא' ובספ' טומא' ברה"י טמא ולא מועיל חזק'. ומע"כ פלפל בזה בחכמ' בדברים ערבים. והנלפע"ד בזה דבש"ס יבמות דף נ"ו ע"ב אמרינן הכל הי' בכלל אחרי אשר הוטמא' כשפרט לך הכתוב באשת ישראל והיא לא נתפשה הא נתפש' מותרת מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא ע"ש. מפשטת הגמ' משמע דגם אונס בישראל הוא בכלל אחרי אשר הוטמא' וטומאה כתיב בה כעריות אלא דגזיה"כ הוא והיא לא נתפשה הא נתפש' מותרת דאונס בישראל שרי אף דכתב בה טומא' טומאת אונס מותר לישראל. ומש"ה באשת ישראל שנאנס' אע"פ שמותרת לבעל' אסור' לכהונה משום דבאמת אף באונס באשת ישראל טומא' כתיב בה ומש"ה אסורה לכהונ' משום טומא' וע"כ לא פליגי תרי לישני בש"ס יבמות דף נ"ו שם אלא אי מיקריא זונה באונס אבל טומא' הויא לד"ה אף באונס ועי' בתוס' יבמות דף ל"ה ע"א ד"ה אע"פ. ויש ליישב בזה קושית התוס' שם ודוק ומעתה אם אנו מסופקין אם נבעלה באונס או ברצון זה לא מיקרי ספ' טומאה דדוקא בספ' אם נבעלה כלל או לא זה הוי ספ' אם נטמא' האשה או לא נטמאה וזה הוי ספ' סוטה משא"כ בספ' באונס או ברצון הרי בין כך ובין כך נטמא' לפמ"ש דגם אונס בישראל מיקרי טומאה ועיקר הספ' הוא דבאונס הוי טומא' שאין ישראל מוזהר על טומא' כזו מגזיה"כ והיא לא נתפסה. ואם זינתה ברצון הוי טומא' שישראל מוזהר עלי' וכיון שאין כאן ספ' טומא' כלל רק ספ' אם ישראל מוזהר על טומאה כזו או לא הוי ספ' איסור גמור ושפיר אזלינן בתר חזקה. ובזה יש מקום ליישב גם קושית הפנ"י בסוגיא דפ"פ דמה מועיל ס"ס הא בספ' טומא' ברה"י לא מועיל ס"ס. וע"פ האמור י"ל דזה דוקא אם כל הספיקות כולם הוי ספ' טומא' ברה"י משא"כ כאן דספ' אונס או רצון לא הוי ספ' טומא' כיון דודאי טמאה והוי ספק איסור ומיושב בזה קושית התוס' בכתובות דף ס' ד"ה לא צריכא דאמאי באשת כהן אסור' דליכא אלא חדא ספיקא ולוקמה בחזקת שהוא כשרה לכהונ'. ולפמ"ש י"ל דכיון דהספ' באשת כהן הוא ספ' תחתיו ספ' אינו תחתיו. ובפנוי' שזינתה פשיטא דלא כתיב בה טומא' ואם זינתה כשאינה תחתיו טהור' היא ספ' אם זינתה תחתיו או אינה תחתיו היינו ספ' נטמא' או לא ובזה לא מהני חזקה כדין ספק טומאה ברה"י כנלפענ"ד נכון בעז"ה. עכ"פ כבר נתברר דלדעת רבינו יונה והרא"ש וסייעתם נאמנת לומר נאנסתי ומותרת לבעלה ודיעה זו הובא ברמ"א לפסק הלכה. והפנ"י והנו"ב עשו מעשה בזה להתירה לבעלה קשה הדבר להוציא אשה מבעלה נגד דבריהם:

אמנם לענין הולד יש לדון הרבה אם מותר לבא בקהל דאם באנו לסמוך במה דרוב אנשי הכפר הם נכרים ונכרי הבא על א"א הולד כשר. מ"מ יש לספק דילמא אזלא איהי לגבייהו והוי קבוע וכמע"מ דמי וכ"כ מעכ"ת והדין עמו. ודאי אם היתה טוענת ברי שנתעברה מכותי הי' מקום להאמינה להכשיר הולד מדר"ג דברי שלה מועיל להכשיר הולד. וגם ע"ז יש לפקפק. משא"כ בנ"ד שטוענת שנאנסה מן בעה"ב ישראל ניהו דאין האשה נאמנת לפסול את בנה. ועי' בסי' ד' סעיף כ"ו ובב"ש שם ס"ק ל"ט. מ"מ הוי כלא אמרה כלל והולד ספק ממזר. וגם בלאו האי טעמא שכתב מעכת"ה משום דילמא אזלא איהי לגבייהו ג"כ הולד פסול משום דאם אין האם טוענת ברי בעינן תרי רובי דוקא להכשיר הולד:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה