מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן טו
ב"ה יום ו' עש"ק כ"ט תמוז תר"ל לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידיד נפשי. ולבי. הרב הגאון החריף ובקי המפורסים לתהלה תפארת האדם המעלה. מאד נעלה. וכבוד ד' מלא יקר הערך. כקש"ת מוה' שלום מרדכי הכהן נ"י אבד"ק יאזלאויץ יע"א:
מכתב יקרתו הגיעני. וראיתי פלפולו אשר פלפל בחכמה בחריפות ובקיאות הפלא ופלא. עשה מטעמים כאשר אהבתי ודילידא אמי' כוותי' תלד. ובדבר השאלה אשר נשאל מעכת"ה במי שמוכר דגים. והדגים מונחים בכלי מלא מים. וביום השבת ראה שנסרחו המים וימותו הדגים אם מותר לומר לעכו"ם להוציא הדגים ולהניחם בכלי אחרת שיש בו מים צלולים. והרי בש"ס שבת דף ק"ז ע"ב אמרינן השולה דג מן הים כיון שיבש בו כסלע חייב וא"כ אם לא שהה כשיעור הזה הוי כחצי שיעור ותליא במחלוקת הפוסקים אם באיסורי שבת חצי שיעור אסור מה"ת דאם אסור מה"ת א"כ הוי אמירה לעכו"ם שבות גמור ואסור גם במקום פסידא אבל לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו דבאיסורי שבת חצי שיעור אסור מדרבנן אם כן הוי אמירה לעכו"ם שבות דשבות ויש להתיר במקום פסידא. ועי' במג"א סי' שט"ז ס"ק מ"ז ובסי' ש"ז ס"ק ז'. ואף כי לא אדון אנכי להכריע בזה שנחלקו גדולי המחברים מ"מ לפענ"ד נראה דבאיסורי שבת לא שייך כלל חזי לאיצטרופי דדוקא באיסורי אכילה דאם אכל חצי זית ובתוך כדי א"פ חזר ואכל חצי זית חייב מלקות מש"ה גם בחצי שיעור לחודי' אסור מה"ת כיון דחזי לאיצטרופי אם יחזור ויאכל עוד חצי שיעור. משא"כ בשבת דבעינן מלאכת מחשבת דבתחלת עשיית המלאכה יחשוב שעושה כדי לגמור כל המלאכה ומש"ה אמרינן המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם והוציאן פטור א"כ אם כותב אות אחת וכדומה א"א לומר דאסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי לאות אחר' שיחזור ויכתוב דגם אם יכתוב עכשיו עוד אות אחר' ג"כ לא מיחייב שלא היתה כוונה משעה ראשונה לכך דבתחלה הי' בדעתו לכתוב רק אות אחת. ובאמת לא כתב כלל רק אות אחת. ואין זה דומה כלל לאיסורי אכילה דשם אסרה התורה המעשה ולא בעי' מחשבה והמתעסק בחלבים ועריות חייב ואם אכל חצי זית וחזר ואכל בכדי א"פ חייב. ומש"ה שייך חזי לאצטרופי אבל באיסור שבת גם אם ישלים עכשיו להשלים השיעור פטור מטעם שכתבתי וממילא לא שייך חזי לאיצטרופי ובזה אמרתי לבאר הא דאמרינן בריש שבת המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו דבן עזאי פוטר משום דמהלך כעומד דמי ע"ש. וצריך להבין דהא אמרינן התם בגמ' דעמד לכתף לא מיקרי עמידה להפסיק באמצע ההוצאה משום דאורחי' בהכי ודוקא עמד לפוש מיקרי עמידה ע"ש. וא"כ ניהו דסובר בן עזאי מהלך כעומד דמי מ"מ הרי דרך הילוך בכך ולא עדיף מעמד לכתף דלא מיקרי עמידה ואמאי פוטר בן עזאי. ואדרבא מצד הסברא הא דמהלך כעומד גרע מן עמד לכתף דבעמד לכתף אפשר להוציא בלי עמידה זו ואפ"ה לא מיקרי הפסק ומכ"ש במהלך כעומד דאי אפשר כלל באופן אחר ואמאי יהי' עמידה כזו הפסק. אמנם עפמ"ש י"ל דמש"ה פוטר בן עזאי דכיון דבתחלת מחשבתו הוא להוציא מחנות לפלטיא ולהלוך דרך סטיו שהוא מקום פטור א"כ לא היתה עקירה משעה ראשונה לכך לעשות מלאכה בבת אחת כיון דרוצה להלוך דרך סטיו דהוי כעומד לבן עזאי א"כ הרי תחלת מחשבתו לעמוד באמצע מלאכת ההוצאה כיון דרוצה להלוך דרך מקום פטור דהוי כעומד והוי כמחשב להוציא מרה"י למקום פטור ולעמוד שם ואח"כ להוציא מן מקום פטור לרה"ר דפשיטא דפטור אף אם הוציא אח"כ בלא (ח"ב) הא שום הפסק כיון שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך רק היתה מחשבתו להוציא ע"י הפסק מקום פטור ולעמוד שם כיון דמהלך כעומד דמי. ולא דמי לעומד לכתף דשם לא הי' יודע בשעת עקירה ראשונה שיעמוד באמצע ההוצאה לכתף ומיקרי שפיר מלאכת מחשבת וגוף העמידה שהוא לכתף לא מיקרי הפסק מה שא"כ כאן דמתחלת מחשבתו דעתו לעמוד במקום פטור כיון דלבן עזאי הילוך חשוב כעמידה. ובזה אמרתי ליישב קושית התוס' בשם הירושלמי דהיכא משכחת לה לבן עזאי מעביר ד"א ברה"ר כיון דלדידי' חשיב כעמד באמצע דמהלך כעומד דמי ע"ש. ולפמ"ש נכון דהנה בתוס' סוכה דף מ"ג ע"א ד"ה ויעבירנה ובתוס' ר"ה דף כ"ט ע"ב ד"ה שמא מוכח דדעת רש"י דגבי ד"א ברה"ר לא בעי' שיהי' עקירה משעה ראשונה לכך וכ"כ בכפות תמרים שם ואם כן שפיר מחייב במעביר ד"א ברה"ר דגוף ההילוך שהוא כעמידה לא מיקרי הפסק משום דלא גרע מעמד לכתף דלא מיקרי הפסק וכמ"ש. ואף דעיקר מחשבתו היתה להפסיק באמצע ע"י ההילוך שהוא כעמידה לבן עזאי מ"מ בד"א ברה"ר לא בעינן שיהי' עקירה משעה ראשונה לכך לדעת רש"י וכמ"ש ודוק היטב:
עוד אפשר לומר בזה דבאיסורי אכילה יש שם איסור על גוף הדבר דהרי גם פחות מכזית שם חלב עליו. אלא שאין בו שיעור אכילה לחייב את האדם האוכלו כרת ובכה"ג מרבינן לי' לאיסורא מכל חלב או משום דחזי לאצטרופי ואם כן בכה"ג בשבת באופה או מבשל פחות מכשיעור דודאי שם אופה שייך ג"כ בפחות מכשיעור מש"ה כתב רש"י בשבת דף ע"ד ע"א ד"ה וכי דאסור מה"ת משא"כ באורג או בקושר דאם אינו עושה שתי תכיפות ואינו אורג שני חוטין אין עליו שם קושר או אורג כלל דאינו מתקיים א"כ לא דמי לחצי שיעור דהתם [אף] דאכל (איסור) פחות מכשיעור אבל עכ"פ איסור' קא אכיל משא"כ הכא. והרי במעביר פחות מד"א ברה"ר מוכח בגמ' להדיא דליכא איסור תורה מדהתירו במי שהחשיך לו בדרך. וע"כ מטעם שכתבתי כיון דמקומו של אדם הוא ד"א א"כ אם מעביר פחות מזה אין עליו שם איסור כלל. וא"כ גם בנ"ד אף שכתב בשו"ת חות יאיר סי' קס"ד דבכל רגע שהדג חוץ למים מתיבש קצת מ"מ התורה לא אסרה רק נטילת נשמה גמור' וכ"ז שלא נתייבש כסלע אין עליו שם איסור ולא דמי לחצי שיעור והארכתי בזה. ויען כי אינו נוגע לדינא מאחר שכבר יצא הדבר להיתר מאת מעכת"ה לכן קצרתי. וגם זה המעט לא כתבתי רק למען הראותו כי דבריו חביבים מאד בעיני. ואנכי מוטרד בשו"ת שונות ומוכרח לקצר: