אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן ט

סימן ח

ב"ה יום א' ח' תמוז תרל"ב לפ"ק לבוב:

לכבוד הרבני המופלג סופר מהיר חרד וזהיר ירא ד' מוה' מרדכי נ"י מפמארין.

בדבר שאלתו שנתנו לו תפילין לתקן וראה כי בתיבת דגנך נעקם העוקץ הימיני מן הג' לתוך הד' ואם יכסו יתר האות עם העוקץ השמאלי יהי' נראה כה'. מקור הדברים הוא באו"ח סי' ל"ב סעי' כ"ח דיש ליזהר שלא יכנס ראש הלמד באויר ה' או ח' ומשמע דאינו רק זהירות לכתחילה ובדיעבד כשר ובט"ז שם הקשה דמלשון הרמב"ן שהביא הב"י משמע דאפילו בדיעבד פסול. ואחרי העיון יש ליישב קושית הט"ז דהנה מקור דברי הרמב"ן הוא בחידושיו פ"ב דגיטין שכתב אהא דפירשו התוס' דמעורה היינו שנכנס גג הל' בחלל ה' או ח' של שיטה עליונה וע"ז כתב הרמב"ן בחידושיו שם דזה קרוב לפסול מפני שמבטל צורת האות ע"ש. והנה הב"י באו"ח סי' ל"ב לא הביא רק דברי הרמב"ן דאם ראש הלמד נכנס באויר ה' או ח' אפי' בלא נגיעה פסול. אמנם באהע"ז סי' קכ"ה הביא בשם התוס' והרא"ש והרשב"א והמרדכי דכשר. וגם באו"ח סי' ל"ב רמז לדעת החולקים שכתב דלדעת הרמב"ן וכו' פסול משמע מלשונו הטהור דאין דבר זה מוסכם ומש"ה פסק בש"ע יש ליזהר דהיינו לכתחלה ובדיעבד כשר מאחר דרבו החולקין על הרמב"ן כמ"ש. אמנם זה דוקא בנכנס ראש הל' לחלל ה' או ח' דאף שמבטל צורת האות מ"מ לא נשתנה לצורת אות אחרת אבל אם ראש הל' נכנס לחלל ד' וכדומה היכא דנשתנה עי"ז לאות ה' בזה גם לדעת התוס' וסייעתם פסול אפי' בדיעבד כמ"ש המג"א שם סק"מ בשם מהרי"ט ובש"ע אהע"ז סי' קכ"ה סעי' י"ח בהג"ה. ולפ"ז בנ"ד דנכנס העוקץ הימיני לחלל ד' ונראה עי"ז כה' פסול אף לדעת התוס'. מ"מ נלפענ"ד דיש מקום להתיר בנ"ד דהנה בש"ע סי' ל"ב סעי' ט"ז שם פסק דאם מראין לתינוק דלא חכים א"צ לכסות לו שאר אותיות והמג"א שם הביא בשם מהרי"ט דדוקא לאחריו א"צ לכסות אבל צריך לכסות מה שלפניו. דהרי כתבו התוס' גבי איפסק ו' דויהרג דמש"ה מייתינין תינוק דלא חכים דהא אם יהי' חכים יבין שזה ו' דאם הוא י' הוא גידוף ח"ו. ומזה מוכיח בש"ע דא"צ לכסות שאר האותיות דאל"כ מאין יבין התינוק שאם הוא י' הוא גידוף כיון שאין מראין לו רק האות הנפסק ומזה לא מוכח רק שמראין לו לתינוק אחרי ההפסק אבל מ"מ מכסין מה שלפניו כ"כ המהרי"ט ח"ב ביו"ד סי' ל"ב. וא"כ מזה הטעם בעצמו אפשר לומר דניהו דמוכח מדברי התוס' דמראין לו לתינוק אחרי האות הנפסק תיבה אחת או שתים. אבל מ"מ מכסין לו השטה שהוא אחרי שיטה זו דכמו שחשש מהרי"ט אם יראו לתינוק מקודם א"כ סירכי' נקט ואתי ויבין התינוק שזה ו' כמו כן יש לחוש דאם יראה התינוק כל המשך הפרשה א"כ יבין מה שצריך להיות כאן. וגם מלשון הב"י סי' ל"ב שהביא בשם סידור גט אשכנזי שכתב כדברי התוס' הנ"ל וכתב ויש ללמוד מכאן שיכול להראות לתינוק כל השורה וא"צ לכסות שאר האותיות ע"ש. משמע מלשונו דרק אותה השורה יראה לתינוק ולא יותר והיינו מטעם הנ"ל דאם יראה התינוק כל המשך הפרשה אם כן יבין האות שצריך להיות במקום ההפסק. ובזה אמרתי טוב טעם למ"ש הפוסקים דאם נכנס ראש הלמד שבשטה אחרונה לד' שבשטה עליונה עד שנשתנה לצורת ה' פסול. דבאמת קשה להבין דהיאך תדמה אות ד' לה' דהרי הרואה, יראה דזה גג הל' שבשטה אחרונה. אמנם לפמ"ש י"ל דתרץ הח"מ הח"מ סי' קכ"ה שם כתב דבכה"ג דיש לחוש לנשתנה צורת האות יש להראות לתינוק ע"ש. וכן הסכים הב"ש שם. וכיון שכבר הוכחתי דכשמראין לתינוק מכסין השיטה שלאחרי'. א"כ שפיר תדמה כצורת ה' שאין זה נראה כגג הל' שלמטה כיון שמכסין השיטה אחרונה. וא"כ בנ"ד כיון שעכ"פ אותה תיבה בודאי צריך להראות לתינוק כדמוכח מדברי התוס' הנ"ל וכדקיי"ל בסי' ל"ב סעי' ט"ז. א"כ כל עין רואה שזה עוקץ הג' ומעולם לא נשתנה צורת הד' כנלפענ"ד. עוד אפשר לומר דשאני התם בגג הלמ"ד שנכנס לחלל הד' מאחר שכתבו הפוסקים דגג הל' יהי' צורתו כתבנית ו' ותבנית ה' הוא ד' ובחללו ו' א"כ כשיכנס ראש הל' לחלל הד' אם יכסו שורה שלמטה הרי יש לד' ממש צורת ה' ככל חקותיו ומש"ה פסול דהרי נשתנה ממש לאות אחרת מה שא"כ בנ"ד דהעוקץ הימיני שנעקם הוא דק ועקום וצורת ו' הוא פשוט וממילא אין ע"ז צורת ה' כיון שאין על הרגל השמאלי תואר ו' וכיון שלא נשתנה לאות אחרת אע"פ שנתבטל צורת האות אין זה רק זהירות לכתחלה כמ"ש בסעי' כ"ח וכהכרעת המג"א אשר ע"כ נלפענ"ד דהתפילין כשרים:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה