אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן ז

סימן ו

ב"ה יום ו' עש"ק שבסר באדר שני תרל"ח לפ"ק לבוב:

בין גאולה לגאולה יעמוד רוח והצלה לכבוד רב רחימאי. חביב עלי כגופאי. הרב המאוה"ג החריף ובקי החסיד ועניו חכמתו תאיר פניו צח השכל ונקי הרעיון כקש"ת מוה' זאב וואלף הערציג נ"י :

התענגתי מאת מכתבו הטהור אשר שדר לן מעכ"ת חורפא ומיתקא. את הגלוים לנו ואת שאינם גלוים לנו קריתי ושניתי במו ויהיו בפי כדבש למתוק ויען כי כבודו אץ עלי למהר לשלוח אליו חדושיו היקרים ואנכי מוטרד מאד מאד להשיב לשואלי דבר ד' זו הלכה ולא נתן אותי העת לעיין היטב בדבריו הנחמדים כי אם בהעברה בעלמא. ודבריו נכונים מאד למעשה וגם אנכי הבאתי ראי' לזה דלא בעינן מעל"ע לענין ז' ימים של בהמה ממה דאמרינן בש"ס בכורות דף כ"ז ע"ב תאכלנו שנה בשנה יום א' בשנה זו ויום א' בשנה זו לימד על הבכור שנאכל לשני ימים ולילה אח' ופרש"י דכי שחטו ביום אחרון לשנתו יכול לאוכלו אותו היום ויום המחרת שהוא משנה שני' דהיינו שני ימים והרי בגמ' ריש מס' ר"ה אמרינן דבכור תם מונין שנתו משעה שנראה להרצאה. ומעתה בשלמא אם נאמר כמו שנראה מפשטת לשון הגמ' והפוסקים דלעולם כלין ז' הימים בתחילת ליל שמיני וכשמונין מתחלת ליל ח' שנתו של הבכור הרי נגמר השנה ג"כ בתחילת הלילה או בתחלת היום. לפי מחלוקת רש"י ותוס' לכל מר כדאית לי' אם חשיב ליל שמיני מחוסר זמן. וכיון דעכ"פ בבוקר כבר כלה שנתו ואם נשחט אתמול דהיינו דהיינו יום האחרון לשנתו כיון דגלתה לנו התוה"ק דנאכל בשני שנים מקרא דשנה בשנה שפיר מוכח דבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. אבל אם נאמר כדברי הפרמ"ג דבעינן שבעה ימים מעל"ע ואם נולד הבכור בחצי היום ואינו נראה להרצאה עד אחר שבעת ימים אחר חצי היום וכשמונין שנה משעה שנראה להרצאה כלה שנתו ג"כ אחר חצי היום. וא"כ כשנשחט הבכור בסוף השנה בבוקר גם אם נאמר דבכור אינו נאכל רק ליום ולילה כתורה מ"מ כיון שנאכל בבוקר קודם חצי היום וגם אחר חצי היום הרי הוא נאכל בשתי שנים כיון שכלתה שנתו בחצי היום. וא"כ מנ"ל להגמ' להוכיח מה דנאכל בשתי שנים דנאכל לשני ימים כשלמים. ובאמת יש בגמ' הנ"ל ראי' גם לשיטת התוס' דליל ח' הוי הבכור מחוסר זמן דלשיטת רש"י בשבת דף קל"ו דבתחילה הלילה יצא מחשש נפל והא דאמר ר' אפוטריקי יום להרצאה משום דאסור לשחוט בלילה מקרא דביום צוותו ולפ"ז שפיר מיקרי נראה להרצאה מתחילת הלילה וגם שנתו כלה בתחילת הלילה וכשנשחט ביום האחרון של שנתו כיון דנאכל ליום ולילה כתודה א"כ הוא נאכל בשתי שנים ומנ"ל להש"ס דנאכל לשני ימים כשלמים. אלא ע"כ כדעת התוס' בזבחים דף י"ב דהוא מחוסר זמן כל ליל שמיני ואינו נראה להרצאה עד בוקרו של שמיני. וא"כ לעולם מתחלת השנה השני' בבוקר וכיון דנאכל לשתי שנים שפיר מוכח דנאכל לשני ימים ודוק:

וראיתי למעכ"ת שנסתפק אם מותר בביה"ש של ליל ח' אם עבר ונשחט אז וכתב דאף לדעת התוס' דקיי"ל כוותי' דתוך ז' ימים אינו אסור רק מדרבנן מ"מ אין להתיר בנשחט ביה"ש מטעם ספק דרבנן משום דהוי איתחזק איסורא. וכנראה שמעכ"ת סמך בזה על דברי המג"א סי' שמ"ב שנסתפק אם גזרו על שבות בביה"ש דאפוקי יומא. ולפענ"ד נראה דלא דמי דהתם גזרו חז"ל שלא לעשות מלאכות אלו בשבת א"כ י"ל דבביה"ש מספיקא לא פקע גזירתם וכעין שאמרו בגמ' היום קודש ולמחר חול מספיקא לא פקע קדושתה אבל כאן מה איתחזק איסורא שייך בזה הלא עיקר הספק היא בזמן אם רגע זאת היא יום או לילה ואותה הרגע לא נאסרה מעולם דהזמן נתחדש בכל רגע וגם היא חזקה העשוי' להשתנות וכעין שכתב המהרי"ט לענין חזקת קטנות. ובגוף דברי המג"א הנ"ל נלענ"ד להביא ראי' להיפך מהא שכתבו התוס' בעירובין דף ל"ד ע"א ד"ה ואמאי שכתבו שם בהג"ה דע"כ צ"ל דלפי האמת א"צ להוליך העירוב עד מקום השביתה תיקשי לי' מרבי ולא יוכל לתרץ גזירה משום יו"ט אחר שבת ע"ש ובמהרש"א שביאר דברי הגה"ה הנ""ל. ואם נאמר כדברי המג"א דבביה"ש דאפוקי יומא גזרו על שבות. א"כ ליכא ראי' כלל דלעולם דבכל שבת צריך להוליך עד מקום השביתה וגם לרבי לא סגי להניחו ברחוק תרי תלתי מיל משום גזירה יו"ט אחר שבת דאז יהי' ביה"ש דאפוקי יומא דגם לרבי אסור שבות ולא יוכל להביאו בביה"ש למקום שביתתו ודוק היטב כי קצרתי לגודל הטרדה. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה