אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן ו

סימן ה

ב"ה יום ה' י"ז אדר ב' תרל"ח לפ"ק לבוב. דברי שלום ואמת לכבוד ידיד נפשי ולבי הרב הגאון החריף ובקי המפורסים לתהלה מאד נעלה החסיד ועניו חכמתו תאיר פניו כקש"ת מוה' שמואל העליד נ"י יושב בשבת תחכמוני בעיר צפת תוב"ב:

מכתב יקרתו הגיעני והתענגתי להתבשר משלומו אשר יקרה בעיני מאד. ובדבר השאלה דשאילנ' קדם מר באח' שבא לגרש אשתו ושם אבי המגרש אשר זאלקא ובפי כל נקרא זאלקא לבד. ולאשר חתימתו היא אשר זאלקע ונסתפקו הב"ד אם לכתוב שם זאלקא בא' לבסוף או בע' כחתימתו והסכימו ליתן שני גיטין. ואחר גמר הגט הראשון שנכתב בו שם אבי המגרש אשר זאלקע דמתקרי זאלקע לא הניחו אביו ליתן הגט השני ומבקש סך רב מאבי האשה אשר היא עני ות"ח הגון. עוד יש ערעור על הגט כי במקום תפלה בביהמ"ד מצאנז קראו אותו לתורה אשר זעליג ולפי זה הוי שינוי השם. ומעכת"ה האריך בזה להכשיר הגט וענוותו תרבני לבקש ממנו להסכים לדבריו והנה בדבר החשש הראשון אין מקום ספק כלל ולא ידעתי למה הוצרך מעכת"ה להוכיח זה מדברי האחרונים שהרי מבואר בש"ע ס"ס קכ"ט בהג"ה דאם שינה וכתב ה' במקום א' כשר וא"כ ה"ה ע' במקום א' כיון שהם אותיות המתחלפין ואין שינוי ניכר במבטא. ועי' בב"ש שם שכתב דזה מיירי דאינו ידוע איך הי' חותם אבל אם שינה ולא כתב כאשר חותם י"ל דהוי שינוי השם ע"ש. וא"כ בנ"ד לכתחילה יש לכתוב זאלקע בע' כפי חתימתו. ועי' בב"ש בש"א אות ז' גבי זעליג דמוכח מדבריו דאף במקום שמבטא המדינה לקרות זעליג בג' לבסוף אם חותם זעליק יש לכתוב כפי חתימתו ואם שינה פסול. וא"כ הדברים ק"ו כיון דאזלינן בתר חתימתו אף לשנות מבטא הקריאה. כ"ש בנ"ד שאין ניכר כלל במבטא אם היא בא' לבסוף או בע' א"כ פשיטא דאזלינן בתר החתימה ואין כאן מקום להצריך שני גיטן אף לכתחילה:

ובדבר הערעור שנקרא לפעמים לתורה אשר זעליג. הנה מעכת"ה גבה עדות דבבהמ"ד מוויזניצא נקרא לתורה אשר זאלקא וא"כ הרי זה דומה למה דאמרו בגמ' רובא מרים ופורתא שרה וא"כ גם אם הקריאה לתורה ע"פ רוב היא אשר זעליג עכ"פ שם אשר זאלקע לא גרע משם הטפל וכבר נודע דעת הרבה מהקדמונים להכשיר בכתב שם הטפל לחוד. וגם לפי מנהג א"י שהיא כשיטת רבינו הב"י לכתוב בגיטין וכל שום ועי' בב"י ובב"ח ר"ס קכ"ט ועי' בגט פשוט סוף ס"ק ח' שסמך על דיעה זה במקום דחק ועיגון גדול אלא גם לפי הכרעת הב"ש ס"ק ג' לפסול גם בדיעבד בכתב שם הטפל לחוד מ"מ כשר בנ"ד דהרי הטור שם הביא בשם הרא"ש שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא בכינוי וכו' כשר וכתב הב"ח ע"ז פי' כינוי שאינו ידוע וניכר בכל מקום ואפ"ה כשר דלא גרע מאם לא כתב שם אבי' כלל דכשר בדיעבד דאין לפרש דמיירי בכינוי הידוע וניכר בכל מקום דא"כ מאי אריא כינוי אבי האשה דכשר הא אפי' כינוי האשה עצמה הגט כשר עכ"ל הב"ח. וע"כ דמ"ש הב"ח כינוי שאינו ידוע וניכר היינו שאין הרוב קורין אותו בשם זה דאם מיירי דהרוב קורין אותו בכינוי זה הדרא קושית הב"ח לדוכתא מאי אריא כינוי אבי האשה אפילו כינוי האשה עצמה הגט כשר דמשנתינו היא זו כתב חניכתו וחניכתה כשר. וע"כ דהב"ח מיירי דאין הרוב קורין אותו בכינוי זה דבכה"ג במגרש ובמתגרשת פסול גם לדעת המכשירין בכתב שם הטפל לחוד זה דוקא בכתב שם גמור אלא דע"פ רוב אינו נקרא בשם זה אבל בחניכה בעלמא שאינה מפורסמת רק ע"י קריאת המיעוט פסול לדברי הכל. וכ"כ להדיא הט"ז סי' קכ"ט ס"ק ב' ואפ"ה בשם אבי המתגרשת כשר לפמ"ש הב"ח בביאור דברי הרא"ש וא"כ כשר בכתב שם הטפל דכבר הבאתי בשם הט"ז דחניכה שאינה מפורסמת גרע משם הטפל וזה ראי' גדולה לפענ"ד. ובאמת דבנ"ד אין אנו צריכין לזה דפשיטא דמה שנקרא בשעת לידתו וחותם עצמו בשם זאלקא מצטרף למה שנקרא ע"פ מיעוט לתורה להיות חשיב שם העיקר ופשיטא דכשר ולא הארכתי בזה אלא להתלמד במקום אחר דגם לפי מה דקיי"ל בשינה שם אבי המגרש דפסול מ"מ אם כתב שם הטפל של אבי המגרש או אבי המתגרשת כשר דברי הכל כמו שהוכחתי מדברי הב"ח. אחר שכתבתי כל זה ראיתי למעכת"ה שגם הוא נתעורר קצת בדברי הב"ח הנ"ל. עוד נלפענ"ד בזה דהנה הב"ש שם ס"ק י"ז כתב דהא דבשינה שם אבי המגרש פסול ואם לא נכתב כשר ובשינה מקום העמידה כתב הרמ"א בסי' קכ"ח דהואיל ואם לא נכתב כשר גם בשינה כשר וכתב הב"ש לחלק דהתם מחמת השינוי לא יאמרו דאין זה העגרש דאין אדם נקרא על שם מקום לידתו ועמידתו ועמידתו. אבל כאן מחמת שינוי שם אביו יאמרו דזה לא גירש כיון דאדם נקרא על שם אביו ע"ש. וא"כ אפשר דזה דוקא אם השינוי היא בשם הקריאה של אביו אבל בנ"ד דשם הקריאה של אביו דהיינו שם זאלקע שהכל קורין בו נכתב בגט כדין וא"כ לא יאמרו דאין זה המגרש משום דנקרא על שם אביו כיון דהשם הקריאה של אביו נכתב כדין ואין זה נקרא על שם עלי' לתורה של אביו. ועוד הרי כשהבן נקרא לתורה הלא נקרא לעולם בן אשר זאלקא ומעתה פשיטא דלא יאמרו דאין זה המגרש כיון שהבן נקרא לעולם על שם אביו כפי השם שנכתב בגט. וא"כ אף אם נאמר דזה מיקרי שינוי שם מ"מ הוי כשינה מקום עמידה דכשר כמו אם לא נכתב דבנ"ד לא שייך חילוקו של הב"ש וכמ"ש וכל זה ברור לדינא בס"ד. ולכן הדין עם מעכת"ה דהגט כשר בלי חשש כלל:

עוד הוציאו איזה מערערים חשש על הגט כי שמע המגרש מאח' מהדיינים שיצטרכו שני גיטין ובשו"ת נו"ב מהד"ק סי' צ' כתב שהיא נוהג שלא לגלות להבעל כלל שיתן שני גיטין עד אחר גמר גט הראשון משום חשש ברירה וכעין זה כתב בג"פ סי' קכ"ט ס"ק ק"ז. ומעכת"ה הביא חבל נביאים מתנבאים החולקים ע"ז דאין בנתינת שני גיטין משום ברירה ומכ"ש אם נותן הבעל בזה אחר זה והאריך בזה בדברים נחמדים. ויפה הקשה דכיון דהגרושין יכולין לחול מכאן ולהבא בעת נתינת הגט ואין אנו צריכין בעיקר המעשה לברירה שפיר אמרינן גם כן הוברר הדבר למפרע וכמ"ש הרשב"א בשו"ת תולדת אדם סי' פ"ד וכן מבואר להדיא בשטה מקובצת ב"ק דף ס"ח ע"ב בשם כל הקדמונים. ואנכי אמרתי בזה ליישב הא דפריך בגמ' גיטין דף כ"ה לר"ש דל"ל ברירה מהא דתניא הריני בועליך ע"מ שירצה אבא דס"ל לר"ש רצה האב מקודשת והקשו ברש"י ותוס' דהא כל התנאים מתקיימים בקדושין וגרושין אף למאן דלס"ל ברירה וכמה משניות מלאים מזה וא"כ היכא מוכח מהא דס"ל לר"ש רצה האב מקודשת דר"ש סובר יש ברירה וע"פ דברי הרשב"א הנ"ל א"ש דבכל התנאים כיון דהקדושין והגרושין יכולין להתקיים אח"כ בעת שנתקיים התנאי בזה אין אנו צריכין לברירה ושפיר חלין הקדושין והגרושין גם למפרע משא"כ בקדושי ביאה דלא מהני מקדש בביאה לאחר ל' יום משום דדמי לנתאכלו המעות ולנקרע השטר או שאבד דכיון דבשעת חלות הקדושין ליתא למעות קדושין ולשטר קדושין בעולם לא מהני וכן במקדש בביאה ג"כ לא מהני אם אמר לאחר שלשים יום מאחר דבשעה שיש להם לקדושין לחול ליתי' לביאה בעולם. ועי' בש"ס ע"ז דף ס"ג ע"א. ומעתה כיון דבקדושי ביאה א"א שיחולו מכאן ולהבא רק למפרע בזה אנו צריכין לברירה ושפיר מוכיח בגמ' מהא דאם רצה האב מקודשת דר"ש אית לי' ברירה וזה נכון מאד. גם מ"ש מעכת"ה דבג"פ ובנו"ב לא כתבו רק מדרך חומרא בעלמא יפה כתב ואנו אין לנו אלא דברי רבינו משה שכתב בתשובת רמ"א סי' פ"ד דבנותן שני גיטין זה אחר זה אין לחוש לברירה. אמנם לפענ"ד נראה דבנ"ד גם הנו"ב והג"פ יודו דליכא שום חשש משום דקיי"ל אין ברירה. דהנה בש"ס ביצה דף ל"ח ע"א משני ר' יוחנן הא דאר"י מתנה אדם על עירובו אם בא חכם למזרח עירובו למזרח וכו' דהיינו בשכבר בא חכם ופרש"י דאין קניית עירוב זה ע"י ברירה אלא קני' ודאית כיון דכבר נתברר הדבר בשעת קניית העירוב רק שזה לא ידע לאיזה רוח בא החכם ולכשנתברר אח"כ גילוי מלתא בעלמא היא ע"ש. וא"כ נראה לי ברור דדוקא היכא דיש באמת ספק איזה שם לכתוב בגט ומחמת זה צריך ליתן שני גיטין בזה יש מקום לומר דמתורת ברירה אתינן עלה לומר הוברר הדבר שדעת הסופר והמגרש היא על גט הכשר. משא"כ בנ"ד דא"צ כלל ליתן שני גיטין כמ"ש מעכת"ה וכמו שהוכחתי לעיל בס"ד רק דהב"ד מסדרי הגט טעו בזה והטעו גם את הבעל לסבור שצריך שני גיטין אבל כבר הי' הדבר מבורר בשעת מעשה ע"פ ספרי הפוסקים שא"צ רק גט אחד וכמ"ש לעיל א"כ כבר הי' הדבר מבורר בשעת כתיבת הגט רק שהם לא ידעו איך לכתוב בגט ולכשנתברר אח"כ ע"פ הראיות שהבאתי הוי גילוי מלתא בעלמא ואין אנו צריכין בזה לדין ברירה והגט כשר לדברי הכל וזה ברור ואמת בס"ד. עוד נ"ל דהרי אילו ידענו דהב' גיטין שלהם כשרים בודאי לא שייך בזה דין ברירה דהרשות ביד הבעל לכתוב כמה גיטין כשרים, ולגרש באח' מהם ולא שייך ברירה רק במקום שא"א לשני האופנים שיהיו אמת ואח' מדחה חבירו. וכעין שכתב הר"ן פ"ק דגיטין גבי משתעבדנא לך וכל מאן דאתי מחמתך. ורק עיקר החשש הוא דכיון שאח' מן הגיטין הוא פסול ולא ידענו באיזה מהם מותר לגרש בו שמא לא הי' דעת הבעל על גט הכשר וא"כ אפשר דזה דוקא אם הספק היא בשם המגרש או המתגרשת אבל אם הספק הוא בשם אביהם כיון דכבר כתבתי בשם הב"ש ס"ק י"ז דהא דשינוי פוסל בשם האב אף דאם לא נכתב כשר משום דאדם נקרא על שם אביו ויאמרו דאין זה המגרש אם כן אין בזה רק חשש לעז בעלמא וכ"כ להדיא בגט פשוט ס' קכ"ט ס"ק נ' דאף לדעת הפוסלים בשינה שם האב הוא רק מדרבנן. וא"כ כיון דמה"ת כל אח' מן הגיטין כשרים בנ"ד לא שייך מה"ת ענין ברירה כלל וכמ"ש לעיל דבשני גיטין כשרים לא תלוי כלל בברירה כיון דאין אח' מדחה את חבירו ורק דמדרבנן אח' מהם פסול מחמת שינה שם האב וכמ"ש בג"פ ובב"ש וכיון דעיקר החשש לומר אין ברירה הוא מחמת הפסול דרבנן שיש באח' מן הגיטין ובדרבנן קיי"ל יש ברירה. וגם בפשיטות י"ל לפמ"ש ביש"ש פ"ה דב"ק דהא דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה היא רק מחמת ספק ועי' בב"ש סי' קל"א ס"ק ד' וכבר נודע דעת הפוסקים להקל בספק שינה שם אביו. ולכן הדבר ברור דהגט כשר ומותרת להנשא לכל גבר דיתיצביין לבד מכהן בלי שום חשש כלל. דברי ידידו דוש"ת באהבה רבה ואהבת עולם:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה