אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן ה

סימן ד

ב"ה יום ד' ז' ניסן תרמ"א לפ"ק לבוב:

שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ויראה ותיק וחסיד אשכול הכופר כש"ת מהו' יהודה בר' שמואל נ"י מו"ץ בק' קריליווין במדינת רוסיא יע"א:

מכתב שאלתו הגיעני בדבר שנהגו שמה לסכך הסוכה בעצים עגולים וימשחם בששר ובשרד יתארהו ואיזה מהם אשר מצפים אותם בזהב אי יאות אינון עבדין. הנה גוף העצים ודאי אין שום קבלת טומאה עליהם אף מדרבנן מאחר דאין משמשין שום דבר ואינן ראוין להניח עליהם וכמ"ש התוס' בסוכה דף ה' ע"א ד"ה מסגרתו ובכ"ד. אמנם אם ציפו אותן זהב אם נאמר דבטל הציפוי לגבן הוי כפשוטי כלי עץ דטהורים ואם נאמר דהציפוי עיקר הוי כפשוטי כלי מתכות דטמאין ודבר זה הוא מחלוקת הקדמונים. דהרמב"ם כתב בפ"ד מכלים הלכה ד' דאפילו כ"ע שיש להם בית קבול וציפו אותם במתכות טהורים משום דהכלי בטל לגבי הציפוי והציפוי אינו ראוי לקבלת טומאה כמ"ש הכ"מ שם דממעט להו בת"כ אשר יעשה מלאכה בהם פרט לחיפוי הכלים וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה לכלים פי"א משנה ד' דכ"ע שיש להם בית קיבול שחיפו אותם במתכות טהורים והביא ראי' מהא דתנן סוף חגיגה וחכ"א מפני שהם מצופין ע"ש. אמנם הרא"ש בפירוש המשנה שם חולק על הרמב"ם וכתב דאדרבא מש"ס סוף חגיגה שם מוכח דכ"ע המחופים במתכות טמאים וכן נראה דעת הר"ש לפי מה שביאר התוי"ט שם בכלים פכ"ב מ"א דאם החיפוי הוא ממין אחר אזלינן בתר חיפוי. ודברי הרע"ב נראין כסותרין זא"ז דבפכ"ב מכלים מ"א כתב דאם כל השלחן מחופה בשיש טהור ככלי אבנים דבתר חיפוי אזלינן. ובפי"א שם מ"ו כתב דבעץ מצופה במתכות טהור דבתר עיקרא אזלינן. וכאן אין לתרץ כמ"ש התויו"ט לשיטת הר"ש לחלק דאם הכלי והחיפוי שניהם ממין אחד אזלינן בתר עיקר ואם הם משני מינין אזלינן בתר חיפוי. דתירץ זה לא יתכן רק לפירוש הר"ש שפירש הך דפי"א מ"ו בברזל טהור שחיפוהו בברזל טמא בזה שפיר כתב התוי"ט דמש"ה טהור משום שהכלי והחיפוי הוי שניהם ממין אח' ובכה"ג אזלינן בתר עיקר משא"כ לפירוש הרע"ב שפירש הך דפי"א מ"ו בכלי עץ שציפוהו במתכות דטהור משום דאזלינן בתר עיקר הכלי הרי דגם אם הכלי והחיפוי הם משני מינים אזלינן בתר עיקר הכלי וזה סותר למ"ש הרע"ב כ"ב מ"א דשלחן של עץ שחיפוהו בשיש טהור דהוי כלי אבנים דאזלינן בתר חיפוי. גם בלא"ה דברי התוי"ט שכתב לחלק בין אם החיפוי והכלי הם משני מינים או ממין אח' הם כהלכתא בלא טעמא. ולולא דבריו הי' נלפענ"ד בזה אחרי אשר נתבונן בדברי הר"ש פי"א מ"ד שכתב ומצופה טהורה דהיינו כמו שמזהיבין כלי כסף לנוי ומה בעי הר"ש בזה דאטו לא ידעינן הפירוש של מצופה שמוזכר בתורה כ"פ. והנ"ל בזה דבש"ס סוף חגיגה אמרינן כאן בצפוי עומד וכו' ופרשו התוס' שם בשם י"מ דציפוי עומד היינו שהצפוי עב וחזק. וצפוי שאינו עומד הוא שהצפוי היא דק וקלוש כמו שלחן של משה שבמשכן ע"ש. ומעתה י"ל דניהו דמסקינן התם התם דגם בצפוי דק ג"כ בטל הכלי לגבי צפוי זה דוקא אם זהב הצפוי היא דבר ממשי. משא"כ אם ליכא צפוי כלי רק הכלי משוח לבד במראה זהב ואין בהזהב שום ממש כלל בזה אין סברא כלל לומר דהכלי בטל לגבי' ובהדיא אמרינן בב"ק דף ק"א ע"א דחזותא לאו מלתא היא. מעתה מיושבים דברי הר"ש והרע"ב דבפרק כ"ב מכלים דמיירי שחיפה את השלחן בשיש דיש ממש בחפוי בזה כתבו דהכלי בטל לגבי החפוי ואין חילוק בין חפוי עב לחפוי דק וכדמסקינן בסוף חגיגה. משא"כ בפי"א מ"ד ומ"ו דמיירי כעין שמזהיבין כלי כסף לנוי דידוע דבצפוי כזה ליכא שום ממשות זהב רק מראה בעלמא בזה כתבו דהכלי עיקר ומטעם שכתבתי דאין סברא כלל לומר בכה"ג דהכלי בטל לגבי דבר שאין בו ממש ועי' בתוס' ביצה דף ל"ט ע"א שכתבו דאין הכלי בטל לגבי דבר שאין בו ממש ע"ש ד"ה ותפ"ל ואפשר דגם הרא"ש מודה בזה. והרא"ש מיירי דוקא בצפוי גמור. ואם כן בנ"ד שהעצים העגולים המוזהבים אין עליהם רק מראה זהב בעלמא לכ"ע אין העץ בטל לגבי זהב והוי כפשוטי כלי עץ דטהורים כנלפענ"ד נכון בס"ד. מיהו בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דבלא"ה אין כאן טומאה כלל דהרי העגולים נעשו בשביל לסכך בהם א"כ הרי מתחלתן נעשו כדי לשמש את הקרקע ובכה"ג גם בכלי מתכות טהור כדתנן להדיא פי"א מ"ב דכלים ועי' ברמב"ם ריש פ"ט דכלים שכתב דגם קודם שנקבעו בקרקע ג"כ טהורים כיון שנעשו לשם קרקע. ועי' בתוס' סוכה דף י"ג ע"ב ד"ה אם וכל מה שכתבו שם לא שייך בנ"ד דתירוץ הראשון דבסוכה סתר לה אחר החג לא שייך רק בזרעים או בכלים דאם יסתור הסוכה יאכל הזרעים וישתמש בכלי משא"כ בנ"ד דלאחר שיסתור את הסוכה יצניע העגולים לשנה הבאה. וגם תירוץ השני והשלישי לא שייך בנ"ד כיון דמעולם לא הי' על העגולים תורת קבלת טומאה כמ"ש בשם הרמב"ם. באופן שהדבר ברור לפענ"ד שאין בסיכוך העצים המוזהבים שום חשש מחמת קבלת טומאה. אמנם מה שיש לעורר בזה דהרי מבואר בטוש"ע סי' תרכ"ט ס"א דאין מסככין במיני מתכות והמג"א שם ס"ק ג' הביא בשם הרמב"ם דמש"ה אין מסככין באניצי פשתן משום שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע ע"ש. וכיון דמתכות לא מיקרי גידולי קרקע מפני שאינו צומח מן האדמה. והעגולים של עץ נשתנו למראה זהב הרי נשתנית צורתו ונראה כאילו אינו מגידולי קרקע ופסול לסכך כנ"ל. אמנם בשאלה השני' שהעצים צבועים במיני צבעונים הדבר פשוט שכשרים לסכך בהם ואין בזה שום חשש כלל ומחמת טרדות החג לא אוכל להאריך יותר דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה