אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן ב

סימן א

ב"ה יום ב' ב' סיון תרמ"א לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרבנים המאוה"ג החריפים ובקיאים חסידים ואנשי מעשה. כש"ת מוה' אורי לאנדמאן נ"י האבד"ק פאדולאיא. ומוה' ישראל רב בגשר אדום ביאססי יע"א:

מכתב שאלתם הגיעני. באחד שנשתגעה אשתו בשנה ראשונה אחר הנשואין. ואחר שנתרפאה לא רצה לדור עמה עוד ועשו כתבים ביניהם בערכאות שאם תחזור לחלי' במשך ג' שנים מחויבת לקבל ג"פ בלא כתובה. ואח"כ חזרה לחלי' עוד כ"פ והרופאים הגדולים שביאססי אמרו כי היא אינה רשאי לדור עם בעלה כי התשמיש מזיק לה לחלי'. וגם בעת חלימותה היא רגזנית מאד ופעם אחת חטפה סכין של שחיטה להרוג את בעלה וגם אין להאמינה על קביעות ווסת וספירת נקיים ושתי פעמים נתגלה שגעונה ברבים והוכרחו לאסרה בחבלים. וזה יותר מן י"ג שנה שמתגלגל עמה בחיי צער ושלח לה כמה הזמנות והיא מסרבת מלעמוד לדין. ומעכ"ת פתחו בהיתירא לישא אשה על אשתו ובקשו ממני לחוות דעתי העני' בזה. הנה מ"ש מעכ"ת מאחר שהחולי של שגעון הי' לה עוד קודם השידוכין וכאשר נתודע להמשודך מזה רצה להתיר הקשר רק שאבי' הכחיש הדברים ועשו כתבים גם קודם הנשואין בחתי' המשודכת ואבי' שבאם יתגלה בה המום אחר הנשואין תקבל ג"פ בלא כתובה א"כ אנן סהדי דאדעתא דהכי לא קדשה והוי מקח טעות זה תורף דברי מעכ"ת. הנה גם אם הי' מתנה כן בפירוש בשעת הקדושין ע"מ שאין לה חולי זאת ג"כ לא מהני מאחר שבעל אח"כ בטל התנאי כמבואר באהע"ז סי' ל"ח סעי' ל"ה וסעי' ל"ו. ועי' בתוס' ב"ק דף ק"י ע"ב ד"ה דאדעתא. ומה שהביאו מע"כ מדברי שו"ת ח"ס סי' פ"ב התם מיירי להדיא בקדושין גרידא ולא בנשואין כמבואר למעיין בהשאלה שם וכללא הוא אין תנאי בנשואין. מיהו עדיין יש לעיין בזה דהנה בגמ' כתובות דף ע"ג ע"ב אמרינן לענין קדשה סתם וכנסה סתם כתובה הוא דלא בעי הא גיטא בעי וכו' אמר רבה צריכה גט מדבריהם וכן אמר רב חסדא צריכה גט מדבריהם רבא אמר תנא ספוקי מספקא לי' גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא ע"ש. והרי"ף הביא זה בהלכותיו. וכתב הר"ן דאף דבגמ' אמרו כן אליבא דשמואל ואנן קיי"ל כרב זה דוקא אליבא דאביי דס"ל דטעמא דרב משום דא"א עושה ב"ז ומש"ה בעי גיטא אבל לענין כתובה בתנאי' קאי משא"כ לפי לפי המסקנא דטעמא דרב משום דאחלי' לתנאי גם לרב קשה מ"ש גט ומ"ש כתובה וצריכין אנו להני תירוצי דבגמ' או גט מדבריהם או ספוקי מספקא לי' וכ"כ הרא"ש שם כלל י' וכ"כ התוס' בדף ע"ב ע"ב ד"ה ע"מ. אמנם בעיקר מחלוקת רבה ורב חסדא עם רבא אם הגט הוא מדבריהם או משום דספוקי מספקא לי' לא מצאתי לרבותינו הראשונים שיפסקו הלכה כמאן. ועי' בב"ש סי' ל"ט ס"ק ט"ז. ומצד הסברא הי' נראה מאחר דרבא הי' תלמידו של רבה כדאמרינן בברכות דף מ"ח ע"א ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ועי' ברש"י ב"ק דף ל"ג ע"ב ד"ה ה"ג. ודוקא מאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי וכ"ש הכא דר"ח סובר ג"כ כרבה והלכה כרבים. ומעתה י"ל דבר חדש דהנה כתב הרמ"א סי' קנ"ט סעי' ה' דמי שנפלה לפניו יבמה אסור לישא אחרת עד שיחלוץ לה משום דזיקה ככנוסה ועובר על חדר"ג דנושא שתי נשים. ואא"ז הח"ץ ז"ל בתשובה סי' קט"ז חולק ע"ז כיון דזיקה אינה אלא מדרבנן לא תיקן בזה רגמ"ה משום דתקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאמרינן בריש מס' ב"מ ע"ש. וא"כ בנ"ד דהוא מן המומין הגדולים מאד חולי שגעון ר"ל ומכ"ש בנ"ד שידענו שהבעל הקפיד ע"ז רק שקדשה סתם וכנסה סתם. ולפמ"ש דהלכתא כרבה ור"ח וצריכה גט מדבריהם. אבל מ"מ מאחר דאינה רק א"א מדבריהם אפשר דבזה לא תיקן רגמ"ה משום דתקנתא לתקנתא לא עבדינן וכמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל:

ומלבד זה כבר נתפרסם הדבר בשו"ת קמאי ובתראי להתיר בעתים שוטה עתים חלומה לישא אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים. ועי' בשו"ת ב"ח סי' צ"ג שכתב שכל הפוסקים מודים בזה ודוקא לגרשה בע"כ יש חשש משום גרירה אבל לישא אשה על אשתו מותר. וכ"כ להדיא בשו"ת צמח צדק סי' ס"ז. ובזה אין לפקפק כלל דודאי מותר לישא אחרת ע"י היתר מאה רבנים. אמנם לפי המבואר בב"ח וב"ש סי' א' ס"ק כ"ג צריך ליתן ליד שליש הכתובה ות"כ וכאן אין ידו משגת ליתן כל זה. ואף דמבואר בסי' קי"ט סעי' ה' בהג"ה דיכול לגרשה והכתובה ישאר חוב עליו הרי כתב הב"ש שם סק"ז דזה דוקא היכי דרשאי לגרשה מצד הדין ובנ"ד אסור לגרשה מחשש גרירה וכמ"ש. ומ"ש מע"כ שיתן הכתובה דאוריית' לחוד הרי הב"ש סי' א' ס"ק כ"ג כתב להדיא דצריך ליתן גם התוס' כתובה. ואף דלפמ"ש לעיל בנ"ד דהי' לה מום גדול מאד קודם שכנסה תצא שלא בכתובה כמבואר בסי' קי"ז סעי' ד' ובסי' ל"ט סעי' ד' בהג"ה. מ"מ גם בלא חיוב הכתובה הרי מחויב הוא לייחד לה בית וליתן לה מזונות ולשמור אותה ממנהג הפקר כמ"ש הב"ש סי' א' שם ועיקר הטעם בזה מחשש גרירה לשמרה מביאת זנות ובנ"ד דהיא עכשיו חלומה, א"כ ממ"נ אם תשאר כך לעולם בחלימותה אסור לו לישא אחרת עלי' מחמת חדר"ג ואם נתיר לו לישא אחרת מאחר ששבה כ"פ לשגעונה מסתמא גם עכשיו תחזור לחלי' א"כ תו איכא חשש גרירה אמנם לפמ"ש לעיל יש מקום להתיר בנ"ד כיון דאינה רק א"א מדבריהם א"כ לא גזר רגמ"ה בזה וכמ"ש הח"ץ ז"ל. וגם לפי תירוץ רבא דתנא ספוקי מספקא לי' לא הוי רק ספק א"א. וכבר כתב הב"ש סי' א' ס"ק כ"א דבספק מקילינן בזה. וא"כ תו ליכא ממנ"פ דאף אם לא תשוב עוד לשגעונה מ"מ מותר הבעל לישא אשה אחרת מטעמים הנ"ל. וא"כ יש מקום לסמוך על דברי הט"ז סי' קי"ט דאם לא קבעה וסת לזמנים שווין לא הוי בכלל עתים חלומה ועתים שוטה. ומ"מ מותר לישא אחרת וכמ"ש משום דאינה אשתו גמורה רק מדרבנן או מספק. וחשש גרירה ג"כ ליכא משום דאין לה וסת קבוע אנו תולין שלא תחזור לחלי' כמ"ש הט"ז. ומ"מ טוב ונכון שישתדלו שמה שיתן הבעל עכ"פ דמי טובת הנא' כתובתה וכהכרעת הצ"צ סי' ס"ז ועי' בב"ש סי' א' ס"ק כ"ג. ובענין הגט נראה שישליש הגט ביד שליש ליתן לה לכל עת שתרצה בעת חלימותה ולעשות הכל כמ"ש בנו"ב מהד"ק ח' אהע"ז סי' נ'. ואם תרצה לקבל הגט תיכף מיד בעלה יכול לגרשה מרצונה מאחר שנודע בברור שאין לה וסת קבוע לשגעונה וכמ"ש הט"ז. אבל לגרשה בע"כ לא נראה להתיר בזה דגם הט"ז לא התיר באין לה וסת לחלי' רק אם מסכמת לקבל הגט כמ"ש להדיא בסוף דבריו שם. והטעם לזה דאם מגרשה מרצונה א"כ ליכא איסור רק מחמת חשש גרירה בזה שפיר כתב הט"ז דאם לא קבעה וסת לשטותה אנו תולין שלא תשוב עוד לשטותה וממילא ליכא חשש גרירה. וזה דוקא בגרשה מרצונה אבל לגרשה בע"כ כיון דאיכא בזה חדר"ג ורק שבאנו להתיר מטעם שמא תשוב לחלי' ולשטותה וא"כ תו אסור משום גרירה. היוצא לנו מזה דאם ישתדל הבעל ליתן ליד השליש טובת הנאה מכתובתה ות"כ ויעשה גם יתר הדברים המבוארים בנו"ב שם וישליש הגט אז גם אנכי הצעיר אחד מן המנויין להתיר להבעל לישא אשה אחרת עלי'. ואם תרצה לקבל גט מרצונה יכול לגרשה.

דברי ידידם הדוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה