אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קצז

סימן קצו

ב"ה יום ב' ז' ניסן תרל"ט לפ"ק לבוב. את חג האביב. יחוג בעיר הרים לה סביב. כבוד ידידי הרב החריף ובקי משנתו קב ונקי סופר מהיר חרד וזהיר כקש"ת מוה' אהרן הלוי לערנר נ"י ראב"ד בק' טשודנוב יע"א:

מכתביו הגיעוני כי יבקש ממני פעם ושתים להשיב על שאלתו. אמנם לאשר מכתבו הראשון עם הגב"ע נאבד ממני לא יכולתי להשיב. עתה כבוא מכתבו האחרון בהעתקת השאלה שנית באתי להשיבו. אמנם לאשר אין בידי הגב"ע ואולי יש שמה איזה סתירה לכן לא יסמוך על דברי כלל בלתי אם יעיין מעכ"ת בהגב"ע אם לא נמצא ריעותא אשר לא ידעתי מהעתק השאלה. וזה תורף המעשה באיש ואשה שבאו ממקום רחוק ונתיישבו בעיר סקווירא ושם האיש פנחס וכינויו בפאס תוגרמה אשר לו שמואל וילדה לו בח ואחר עבור איזה שנים חלה האיש בחולי ראמאטיזמוז וכאשר גברה מחלתו יעצוהו ליסע לע"מ פעטרסבורג. וכן עשה ואחרי עבור איזה ירחים בא ממנו מכתב לאשתו לסקווירא שנתקבל שמה בבית החולים אלכסנדראווסקי בפלאטא פלונית לומר פלוני ומצא קצת עזר למחלתו ומבקש להודיעו משלום בתו וקרא אותה בשמה. ואחר איזה ימים הגיע עוד מכתב ממנו לאשתו כותב כדברים הנאמרים במכתב הראשון ומבקש לשלוח לו שני רובל על אדרעס אלפקסנדראווסקי באלניצא בפלאטא פלונית לומר ה' סאדעצקא פאדאנא פנחס שמואל וכן עשתה אשתו ושלחה לו שני רוביל על אדרעס הנ"ל. ובא המכתב עם השני רובל מעפטרסבורג בחזר' חתום כאשר הוא ועל הקאוופרס כתוב בלשון רוסיא. המכתב עם השני רובל שלוח חזרה לסקווירא לאשר אותו האיש שנשלח אליו מת ונקבר. וכאשר בא המכתב לסקווירא נשלח כחזרה לפ"ב להרב דשם מטעם הממשלה להודיע סיבת מיתתו. ושלח הרב מכתב וגם תעודה מספרי מתים אשר לו איך ביום פלוני לחודש הזה מת בבאלניצא אלעקסאנדראווסקי כנוער פלוני מנכתבי תוגרמה מחולי ראמאטיזנא שמו פנחס וכיניו שמאול ונקבר ע"י הקברנים וכל בגדיו והפאס מונחים בבאלניצא עד ישלמו ט"ו רובל שכר רפואתו וכן הוגבה עדות שמה. והגבאי והקברנים העידו כדברים האלה ובעת שבא להתרפאות נכתב שמו פנחס שמאול מנכתבי תירגמה. ואותו הנומר שנכתב במכתב תעודה הוא אותו הנומר שנכתב במכתבו לאשתו זהו גופא דעובדא. והנה מצד המכתב שבא בחזרה עם השני רובל הי' מקום להתיר שהרי יש כאן מסל"ת גמור דהרי המכתב נשלח מהאשה לבעלה ועם אותו הנכרי שכתב על האגרת שמת בעלה לא דיברה האשה ולא שאלה אותו מאומה. וגם לדעת הרמב"ם דבעי קברתיו הרי נכתב בהכתב שנקבר. וגם הי' כאן קישור דברים שהרי התחיל לספר מהמכתב עם השני רובל שנשלח בחזרה לאשר אותו האיש מת. וזה מיקרי שפיר קישור דברים כמבואר בפוסקים. וגם יש כאן שמו ושם עירו דהרי קאי על אותו האיש שנשלח אליו המכתב עם השני רובל דהיינו פנחס שמאול מסקווירא ושם כינויו הוי כמו שם אביו. וכל זה פשוט אלא שמעכ"ת לא ביאר אם הא שהי' נכתב על הקאווערט הי' חתום בחת"י הכותב דגם לדעת הסוברים דבמצאו כתוב בשטר איש פלוני מת משיאין את אשתו גם באינו מקויים מ"מ בעינן שיהי' חתום מע"א עכ"פ כמ"ש הב"ש ס"ק כ"ח כיון דעיקר הטעם דמועיל באינו מקויים הוא משום דקיום שטרות דרבנן דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד ואם אין שום עד חתום עליו לא שייך לומר כן. הן אמת שצריך להבין דמצד הסברא לא שייך בעד מיתה חשש זיוף כלל דבשלמא בעידי ממון וקדושין וכדומה דמי שהוא נוגע או קרוב או פסול בעבירה אינו ראוי לעדות א"כ יש לחוש שהבע"ד או מי שאינו ראוי לעדות זייפו את הכתב כדי להטעות את הב"ד שאם יבואו בעצמם לב"ד לא יהיו נאמנים ולכן עשו בערמה משא"כ בעד מיתה שהבע"ד בעצמה וכל הקרובים נאמנים. וגם נכרי ופסול בעבירה נאמן במסל"ת א"כ למה להם לזייף ולכתוב כתב במסל"ת כיון שיכולין לבא לפני הב"ד ולהגיד במסל"ת ומה נ"מ בזה אם הכתב חתום או לא כיון שעכ"פ אדם אח' בעולם כתבו יהי' הכותב מי שיהי'. ולכן נראה דהטעם דבעי' שיהי' הכתב חתום דאל"כ יש לחוש לצרה וכן משמע מדברי החלקת מחוקק בס"ק כ"א. וא"כ למאי דקיימ"ל דבשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין ול"ח לצרה גם בכתב מותר אף כלא חתימה. ומה חילוק בין אם נשמע קול שאומר איש פלוני מת או שנכתב כן בכתב. ומ"ש הב"ש בס"ק כ"ח דבעי' שיהי' הכתב חתום היינו להתיר לכתחיל' אבל אם בא כתב ממרחקים כמו שהתיר הב"ש ס"ק כ"ט שם באינו מקויים. ומטעם דכיון דא"א לימצא היתר אחר חשיב כשעת הסכנה כמ"ש הח"מ בתשובה שם סוף ס"ק כ"א. א"כ מה"ט גופא יש ג"כ להתיר בלא שום חתימה ואף דדעת הרמב"ם דבעי' דוקא כתב ישראל. הנה המ"מ כתב דטעמו של הרמב"ם משום דלא התירו בנכרי רק במסיח בפה ולא בכותב לפי תומו. והב"י בב"ה כתב ע"ז שאין לזה טעם שאם כתבו בדרך מל"ת למה יגרע. אמנם האחרונים כתבו דטעמו של הה"מ דדרך האדם לספר לחבירו ענינים לשיחה בעלמא ואם מספר הגוי בדרך זה חשיב מל"ת משא"כ בכתיבה דאין דרך לכתוב כי אם לאיזה תועלת ומש"ה בכתב גוי יש לחוש דבודאי הי' לו להנכרי איזה טעם ותועלת לכתוב כן ומש"ה לא חשיב לפי תומו. וא"כ בנ"ד כיון דידענו לאיזה טעם כתב הנכרי כן דע"י שנשלח להשסיטאהל שני רו"ח והוצרך להנכרי לשלחם בחזרה וכתב הטעם משום שהאיש הנשלח אליו מת א"כ שפיר חשיב לסזת. וגם בלא"ה כתב בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ס"ז שמהר"י בי רב התיר גם בכתב גוי והכריע כן בספר עזרת נשים ס"ק ע"ה. ועי' בספר בית מאיר שכתב דלדעת הפוסקים דלא קוי מסל"ת רק בקישור דברים אין ראי' כלל מהרמב"ם דמש"ה הוצרך כתב ישראל משום שנכתב בהכתב איש פלוני מת בלא קישור דברים ובכה"ג לא הוי מסל"ת ולא מהני רק בישראל דוקא. אבל אם נכתב כתב בקישור דברים מועיל גם בכתב גוי וא"כ בנ"ד לפמ"ש לעיל דהוי קישור דברים מועיל גם בנכרי:

ומ"מ אף שהראיתי שיש מקום קצת לסמוך על כתב שבא מהפאסט למעשה קשה לסמוך ע"ז באיסור ערוה החמורה. אמנם בנ"ד בלא"ה יש להתיר ע"פ מכתב הרב מפעטערסבורג שכתב שהגבאים והקברנים העידו כי פנחס שמאול מנכתבי תוגרמה מת בבאלניצא אלעקסאנדראווסקי בנומר פלוני ונקבר שמה. והנה יש כאן עדות ברור על שמו ושם כינויו דהוי כשמו ושם אביו. ומ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ק ס"ס מ"ב דכינוי גרע משם אביו מאחר דכל המשפחה נקרא בכינוי זה ע"ש. תמוה בעיני דהרי הב"ש ס"ק נ"ח הביא בשם מהרשד"ם דשם משפחה מועיל כמו שם אביו. ומ"ש בנו"ב שם דזה גרע מן כינוי פאר"ח שהתיר הריב"ש משום דכאן כל המשפחה נקראים בכינוי זה. זה יותר תמוה דהרי בתשו' מהר"א מזרחי סי' ע"ו כתב דשם כינוי אשכנזי הוי כמו שם אביו ולמד זה מדין אברהם פאר"ח שהתיר הריב"ש הרי מפורש דלא כהנו"ב. ומעתה יש כאן בנ"ד עדות ברור על שמו ושם אביו וכבר נודע דיש מקילין לסמוך על זה בלא שם העיר ועי' בב"ש ס"ק ס' בשם מהרשד"ם שיש לסמוך ע"ז להלכה. וגם הח"מ בס"ק ל"ח שחולק ע"ז וכתב דאיך יעלה על הדעת לומר כן ואיך אפשר שבכל העולם לא יהי' שני יוסף ב"ש ולא התיר הרא"ש באשת מכלוף בן מלול אלא דוקא שאשתו ידעה שיצא בעלה ע"ד לילך לפאס והעיד העד שנהרג סמוך לפאס בזה ל"ח שמא בעלה אזל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג ע"ש שהאריך. וא"כ נ"ד עדיף טפי מהא דמכלוף בן מלול דהתם ידענו שהבעל הלך מכאן ע"ד לילך לפאס ונהרג סמוך לפאס א"כ עדיין יש חשש דאף שהי' דעתו לילך לפאס שמא נמלך והלך למקום אחר וכאן בנ"ד עדיף טפי שידענו שבעל האשה כבר בא לפ"ב ע"פ המכתבים שבאו ממנו לאשתו. וגם דבעובדא דהרא"ש נהרג סמוך לפאס וכאן מת באותה העיר ובאותו בית החולים ובאותו נומר א"כ פשיטא דאין לחוש שמא בעלה אזל לעלמא ואיש אחר ששמו ושם כינוי הוא כשם בעל האשה בא לפ"ב ומת שמה. ועוד דהרי שמו ושם אביו ושם עירו מועיל לכל הדעות וא"כ מה לנו בזה שאותו האיש הוא מנכתבי תורגמה ובא מסקווירא. מאחר שידענו בברור שבעל האשה הי' בפ"ב. וגם ידענו שאיש א' ששמו ושם כינויו כך מת בפ"ב וא"כ אם באנו לחוש שמא בא איש אחר ששמו ושם הכינוי כן לפ"ב ומת א"כ גם בשמו ושם אביו ושם עירו יש לחוש כן. דהרי גם בנ"ד איכא שמו ושם כינויו דהוי כשם אביו ושם העיר דהיינו פ"ב דמה חילוק יש בין אם דר באותה העיר כמה שנים או איזה שבועות. וגם דההיתר שכתב בנו"ב ס"ס מ"ב שם דאף דשכיחי שיירות היינו דשכיח שיעברו שיירות דרך שם אבל שיבואו שם זרים ויתישבו שם וישאו שם נשים זה לא שכיח ע"ש. וזה ההיתר שייך גם בנ"ד שזה לא שכיח שיבואו שם זרים ויחלו בחולי ראמאטומו ויבואו לבית החולים לאותו הנומר זה לא שכיח. וגם ההיתר שכתב בנו"ב שם מטעם כאן נמצא כאן הי' שייך ג"כ בנ"ד:

עוד נלפענ"ד דבנ"ד לכ"ע מועיל בשמו ושם אביו לחוד. דהנה בהכתב שנשלח בחזרה מפ"ב עם השני רו"ח כבר כתבתי לעיל דזה מיקרי עדות ברור לגמרי דמאחר דהמכתב נשלח מסקווירא להאיש פנחס שמאול. ונכתב בחזרה שאותו האיש מת הרי יש כאן שמו ושם כינויו דהוי כשם אביו. וגם שם עירו יש כאן דהרי התשובה המדבר' מענין מיתתו קאי על אותו האיש שכא מסקווירא וכ"כ הפוסקים בכ"ד. אלא שיש ריעותא בגוף הכתב מאחר שהוא בלי חתימה וגם הוא כתב נכרי והרמב"ם הוצרך שיהי' כתב ישראל דוקא וכמ"ש לעיל. וא"כ מאחר שבא אח"כ גב"ע מישראל על שמו ושם אביו שמת. וא"כ לפמ"ש הפני יהושע בגיטין דף ב"ז ע"ב בהך דמספקא לי' סי' דאורייתא או דרבנן דחששא דשני יב"ש הוא רק חשש דרבנן ובכה"ג שפיר יש לסמוך גם על עדות כתב שאינו מועיל מדינא כמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ח ד"ה אמנם. והנה אם הי' באפשרי לשלוח הסך ט"ו רו"ח לפ"ב למען יבואו הבגדים בחזרה אז הי' ההיתר ברור בלי שום ספק דהי' מועיל להתיר גם הסי' בבגדים אם הכירתן האשה בטב"ע. אמנם אם א"א לעשות כן ג"כ דעתי מסכמת עם הגאון מקאוונא להתיר אשת פנחס שמאול מסקווירא ע"פ ב"ד של שלשה. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה