מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קצו
ב"ה יום ב' כ"ב אדר תרל"ט לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי הרב הגדול. שבח עוז ומגדול. החריף ובקי. הגביר המפורסים החכם השלם יקר הערך. כש"ת מוה' יוסף ראפופורט נ"י:
נתכבדתי ביקרת מכתבו עם חדושי תורתו אשר יקרו בעיני מאד. ובדבר השאלה קשה בעיני להתערב בזה כי מעולם אנכי בורח מן המחלוקת אם לא נדרשתי משני הצדדים רק למען כבודו באתי בזה לעיין בדבריו הנחמדים ולהשיב עליהם כיד ד' הטובה עלי. במה שנחלקו רבותינו בשבועה בכתב אם מועיל אין ענינו לכאן כיון דאין כאן רק חיוב בחרם וזה מועיל לכ"ע כמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ק ח' יו"ד סי' ס"ו. ומה"ט נראה ג"כ דבחרם מועיל גם בכתב יד אחר ובחתימתו לחוד די ואף אם נאמר דבשבועה בכה"ג לא מהני ודלא כמ"ש בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' רכ"ז. מ"מ בחרם דמועיל מפי אחרים ורק דהב"ד יכולין להחרים בע"כ ובאיש אחר צריך שיהי' מדעתו ובהסכמתו. וא"כ מה שחתם על הכתב היא ראי' גדולה שהחרם נעשה ברצונו ומדעתו ועי' בש"ך חו"מ סי' מ"ה ס"ק ח'. ומ"ש מעכ"ת דלא הי' בזה קנין ופלפל בחכמה אם י"ל דהוי כקונם ידו. עי' בהשגת הראב"ד פ"ד משלוחין הל"ב ובסמ"ע סי' קע"ו ס"ק ט'. אמנם בנ"ד הדבר פשוט דמחויב השו"ב לקיים הכתב מחמת החרם דהוי כשבועה דמועיל גם בדשלב"ל כמ"ש בסי' כ"ט ס"ד בהג"ה. ודברי מעכ"ת בזה תמוהים דמ"ש דדוקא ביש קנין רק דאינו מועיל בזה אמרינן דהשבוע' מחזקת הקנין דכעין סברא זו כתב הסמ"ע סי' ר"ז ס"ק נ"ג וכל הפוסקים חולקים ע"ז ועי' בב"ח וט"ז וש"ך שם. ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ק ח' חו"מ סי' ל"א. אבל עכ"פ גם הסמ"ע מודה דאם ליכא קנין ניהו דלא קנה כלום מ"מ מחויב הנשבע לקיים שבועתו וע"ז לא נחלק אדם מעולם. ועי' בחו"מ סי' רי"ב סעי' ז' וסעיף ט' דבאומר אתננו לעניים מועיל גם בדשלב"ל לכ"ע וחייב לקיים דבריו מטעם נדר. וה"ה בנ"ד דאף דאין להרב שום קנין בזה מ"מ מחויב השו"ב לקיים דבריו מחמת החר' דהוי כשבועה. אמנם מ"ש מעכ"ת דהוי כאנוס על השבוע'. יש לו מקום מאחר דהרב התרה בהשו"ב שאם לא יקבל בח' ליתן לו מחצה יהי' מוכרח ליתן להשו"ב השני ורמז לו שיתחרט ויעביר אותו משחיטתו. ועי' היטב בש"ך סי' רל"ב ס"ק מ"ד דבין לפי חילוק הש"ך בין אם האונס ידוע ובין לפי דברי המהר"ם מלובלין שם מ"מ בנ"ד נודע לו האונס בפירוש וגם הי' האונס על גוף החר'. והמעיין בשו"ת מהר"ם לובלין סי' י"א ימצא מבואר דגם באונס ממון אם הי' אנוס על גוף הח' והשבוע' אין בשבועתו ממש אף בלא חישב בלבו היום או תנאי אחר. אלא שאח"כ הביא בשם מהר"ם שבמרדכי דבעינן בזה מסירת מודע' דוקא וגם הש"ך שם דעתו דלא מהני בזה אם לא שביטל בלבו. ומ"מ אפשר לומר בזה דהרי באמת נחלקו הפוסקים אם מועיל שבועה בכתב אלא דהנו"ב חידש דחר' מועיל לכ"ע בכתב משום דגם אחר יכול להחרים ודי אם נראה שהוא מסכים לזה וכתב ידו לא גרע מהסכמתו וכמ"ש לעיל. ואם כן לפמ"ש הרמ"א בסי' רל"ב סעי' י"ד דהא דבנודר לאנסין צריך לבטל בלבו דוקא כשהוציא מפיו אבל אם השר צוה להחרים על איזה דבר שלא כדין אין באותו חרם כלום ואפילו ביטול בלב אין צריך ע"ש ומעתה מצד מה שהרב צוה לו לקבל בח' זה נתבטל ע"י האונס גם בלתי בטול בלב כיון שהי' שלא כדין כמ"ש הרמ"א וא"כ הח' הוא מחמת שנאמר דבנ"ד ע"י הכתב חשיב כאילו הוציא מפיו וזה תלוי במחלוקת הפוסקים אם כתיבה חשיב כדבור. ומה שפלפל מעכ"ת מאחר שהוכרח השו"ב ליתן לשו"ב השני מחצה א"כ לא נתקיים התנאי ובטל הנדר ממילא עי' בט"ז או"ח סי' תקס"ט סק"א. אמנם באמת לפי לשון השאלה אין כאן שום ברור דהשו"ב עבר על הח' ואין כדאי בעדות כזה לפסול איש מחזקת כשרותו ולאשר כי בגוף הדבר אין רצוני להזדקק כלל. ולא באתי רק לפלפל בדברי כבודו החביבים אלי ואנכי מוטרד מאד מכל צד בשו"ת שונות לכן קצרתי. דברי ידידו: