אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קצב

סימן קצא

ב"ה יום ה' כ"ה טבת תרל"ג לפ"ק לבוב. לכבוד ח"ג יקיר לבבי. היקר השלם המופלא. לתורה ולתעודה. ידו הדה. מוה' איסר לוריא נ"י:

דבריך ראיתי ואשמח להתבשר משלומך ושלום ביתך התענגתי לראות כי החיים והשלום מצאו קן למו בחצרות ביתך. גם חדושי תורתך הוטבו מאד בעיני עשית לי מטעמים כאשר אהבתי. ראה ראיתי כי אתה מתחקה על שורש הענינים להבין הדברים לאשורן. יהי כן ד' עמך להגות בתורתו בכל לב. ואז תצליח את דרכך ואז תשכיל. ואמרתי להעלות פה בספר את אשר עלה ברעיוני ביום עברי בין פניני אמרותיך. את אשר חדשת בביאור דברי הגמ' ביבמות דף י"ג ע"ב המה דברים טובים ונחמדים. אמנם מה שהקשית על דברי התוס' ד"ה דלא במ"ש דאיסור אחות אשה מיתלי תלי וקאי והילכך לא פקע איסור אשת אח. דא"כ גם הצרה אסורה כמבואר בתוס' דף ל"ב ד"ה לא פקע. ועדיין קשה מ"ט דב"ש. והנ"ל בזה אחרי אשר נתבונן לאיזה צורך כתבו התוס' דף י"ג שם דאיסור אחות אשה מיתלי תלי וקאי והילכך לא פקע איסור אשת אח הא אם נאמר דפקע איסור אשת אח וחייל איסור אחות אשה כ"ש דניחא טפי הא דאסור' הערוה ליבומי בשלמא לקמן דף ל"ב דמשני הש"ס אליבא דר"ש הא דתניא אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד בנשא מת ואח"כ נשא חי ומשום דאין אחע"א שפיר הוצרך הגמ' לומר דאיסור אשת אח לא פקע דאל"כ הי' לנו לחייבו משום אחות אשה ולא משום אשת אח. משא"כ כאן לענין מה שהקשו התוס' לב"ש תתייבם ערוה גופא בפשיטות הוה מצי לשנויי דאיסור אחות אשה מיתלי תלי וקאי וכשנפלה ליבום ופקע איסור אשת אח אסורה משום אחות אשה. אמנם הדבר נכון דאם ערוה גופא אסורה משום אחות אשה א"כ תיקשי קושית הש"ס מ"ט דב"ש וגם הצרה תהי' אסורה משום צרת אחות אשה. ומש"ה סיימו התוס' וכתבו הילכך לא פקע ואסורה ערוה גופא משום אשת אח אף דאיסור אשת את מותר במקום יבום מ"מ כיון דאם נאמר דמותרת ערוה להתייבם יהי' חל איסור אחות אשה דמיתלי תלי וקאי ומש"ה אסורה משום אשת אח ולא נפקע איסור אשת אח וזה שייך דוקא לענין ערוה גופא משא"כ צרתה מותרת לב"ש דצרת אשת אח מותרת להתייבם. ואף דבדף ל"ב כתבו התוס' דצרת אשת אח אסורה להתייבם שם הוצרכו לומר כן אליבא דר"ש דסובר דצרת אשת אח אסורה כמו צרת איילונית וזה באמת שלא אליבא דהילכתא דהא קיי"ל דצרת איילונית מותרת משא"כ לב"ש פשיטא דלק"מ אם נאמר דב"ש ס"ל בזה כפסק הלכה דצרת אשת אח מותרת להתייבם כמו בצרת איילונית דמותרת לפסק הלכה. והא דלדידן אסורה צרת ערוה להתייבם משום דאנן קיי"ל אחע"א וממילא הויא צרת אחות אשה כנלפענ"ד:

את אשר הארכת לפרש דברי התוס' דף י"ז ע"ב ד"ה אחוה. דמג"ש דאחים מבני יעקב לא ילפינן רק ריבוי ולא מיעוט. וע"ז הקשית מגמ' דף כ"ב דס"ד דהש"ס למעט אח פסול דאינו זוקק ליבום מג"ש דאחים מבני יעקב. והא לפי דברי התוס' א"א למילף מיעוט מהך ג"ש. ואנכי אתפלא מאד איך אפשר לפרש כן כוונת התוס' דהא בגמ' שם דף מבואר להיפך דבתחילה יליף דאח מן האם אינו זוקק מן יחדיו רבה אמר אח מן האב ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן מן האב ולא מן האם וכו' הרי מבואר להדיא דמהך ג"ש דאחוה מבני יעקב ילפינן למעט אחין מן האם הרי דגם מיעוט ילפינן מהך ג"ש. ורק דלבתר דאצטריך למיכתב יחדיו המיוחדים בנחלה למעט אשת אחי אביו תו הו"א למילף מיחדיו עד דמייחדי באבא ואמא ומש"ה ילפינן בג"ש דאחוה מבני יעקב לרבות דגם אחיו מן האב לחודי' גם כן זוקק ליבום. אבל מ"מ הא דממעטינן אחין מן האם הוא משום ג"ש זו כדאמר בגמ' בהדיא אמנם כוונת דברי התוס' נראה לי דענין ג"ש הוא להורות לנו ביאור המלה כמו כאן דכתב אחים ומצד הסברא היינו אומרים דגם אחין מן האם מיקרי אחים וכן אח ממזר ג"כ מיקרי אח כדאמר בש"ס דף כ"ב פשיטא אחיו הוא. ולזה באה הג"ש להורות דדוקא אחין מן האב מיקרי אח לענין יבום כמו בבני יעקב דהיו אחין מן האב משא"כ לענין אשת אח שלא הי' בעולמו דודאי א"א לומר דאם לא הי' להם ישיבה אחת בעולם לא מיקרי מש"ה אח דודאי משום זה לא יצא מתורת אח. ומש"ה א"א למעט א"א שלא הי' בעולם מחמת ג"ש. וזהו שכתבו התוס' דאין סברא למילף מבני יעקב הלא מיקרי אחים אלא א"כ הם בעולם אח' דפשיטא דמיקרי אחין והיינו כמ"ש דאיך אפשר למעט אח שלא הי' בעולמו דלא מיקרי אח מחמת ג"ש דודאי מקרי אח ומש"ה איצטריך קרא אחרינא למעוטי. משא"כ אחין מן האם ואח ממזר אף דמצד הסברא מבחוץ גם הם נקראו אחין מ"מ אפשר לומר בזה דאתי ג"ש למעוטי דזה לא מיקרי אח אבל אח שלא הי' בעולמו א"א למעט מחמת ג"ש דאחוה כיון דודאי נקרא אח וכמ"ש. וזה ברור מאד:

עוד עמדת בדברי התוס' שם ד"ה אי גט עדיף לא תהני מאמר אבתרי' אע"ג דאפילו אחר חליצה קדושין תופסין היינו קדושין דאורייתא ולא מאמר דרבנן. וע"ז הקשית דהא אליבא דרב אשי אזלינן ור"א ס"ל כר"ל דחייב על החליצה כרת א"כ אין קדושין תופסין אחר חליצה. נ"ל דלק"מ דהנה החולץ ליבמתו איכא על הצרה שני איסורים חד משום לאו דלא יבנה כדדרשינן כיון שלא בנה שוב לא יבנה. עוד יש איסור על הצרה דמאחר שנפקעה הזיקה ע"י החליצה אם כן צרתה אשת אח שלא במקום מצוה דאסורה בכרת ובהך סברא פליגי ר"י ור"ל כמבואר בגמ' דף י' ע"ב. וזה שייך דוקא בחליצה דהחליצה עושה שתי פעולות חדא דמפקא הזיקה ועוד דדוחה את כל הבית מלהתייבם מחמת קרא דלא יבנה. מה שא"כ בגט דפשיטא דלענין הזיקה לא מהני גט לאפקועי זיקתה ומדאורייתא עדיין רמיא קמי' ליבומי. רק דהגט עושה פעולה אחת לדחות כל הבית מלהתייבם. וא"כ אין כאן רק איסורא דלא יבנה דהוי חייבי לאוין ולזה שפיר הקשו התוס' דכמו דאחר חליצה אם חזר החולץ וקידש חליצתו לכ"ע קדושין תופסין דבזה גם ר"ל מודה דלא הוי איסורא רק משום לא יבנה ורק בצרתה ס"ל לר"ל דאסורה בכרת משום דכבר נפקעה הזיקה א"כ כאן בגט דפשיטא דלא נפקעה הזיקה כמ"ש ואין כאן רק משום דהגט דחה את כולן מיבום ואיכא איסורא דלא יבנה וא"כ שפיר תופסין גם בצרתה הקדושין. את הדברים האלה העלתי בחפזון גדול לרב הטרדה דברי דודך אוהבך ומוקירך:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה