מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קצא
ב"ה יום ג' כ"ו טבת תרכ"ד לפ"ק לבוב. עלה והצלח. עדי כלח. ידיד לבי היקר המופלג השנון מטע תפארת נחמד ומהולל כמר ליפא היילפרין נ"י:
יקרת אמריך ראיתי ושש לבי עשית מטעמים כאשר אהבתי יהי כן ד' עמך לעלות מעלה מעלה במסלה העולה בית אל. ועיני הוריך רואות ברבות הטובה לצאצאי מעיהם. והנה הקשית לשאול בדברי התוס' ב"מ דף י"ד שהקשו דאמאי לא גבה ב"ח ממשעבדי דטריף לוקח. וע"ז הקשית לפי מה דאמרינן בב"ק דף ח' ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא ב"ח דראובן רצה מזה גובה רמ"ג וכו' ע"ש וא"כ לק"מ קושית התוס' די"ל דגם כאן מיירי בכה"ג שראובן מכר שדותיו לשמעון בינונית וזבורית ולוי קנה משמעון בינונית ואח"כ קנה יהודה זבורית משמעון והלך ב"ח דראובן וגבה מלוי הבינונית שהב"ח דראובן לא רצה לגבות מיהודה הזיבורית ואח"כ כשבא לוי לגבות גובה הקרן ממשועבדים דהיינו הזיבורית דיהודה והשבח מבני חורין דהיינו מנכסי שמעון עצמו. כה היו דבריך הנעימים. ובאמת שלפ"ז מיושב גם מה שהקשה הש"ך בסי' קט"ו ס"ק י"א הא דתנן דהלוקח חוזר וגובה השבח מנכסים ב"ח. ואמאי לא גבי הב"ח אותם הבני חורין ויאמר לו הלוקח הנחתי לך מקום לגבות הימנו. ולפי דכריך לק"מ שהרי לוי גובה מבני חורין דשמעון ובע"ח דראובן לא מצי למיגבי כי אם מנכסי ראובן. והנ"ל בזה דהנה בהא דאמרינן בש"ס ב"ק שם אי הכי וכו' אלא הב"ע ביתמי דלאו בני פרעון נינהו וכו' תמהו הקדמונים בשטמ"ק דהרי יתומים שקנו קרקע בחובת אביהן ב"ח חוזר וגובה מהם וא"כ אף שמת המוכר עדיין יכול הלוקח לומר אי שתקת דהכא ע"כ במחזיר עבור חוב מיירי כמבואר בשטמ"ק שם ואם כן גם מיתמי הב"ח גובה. ותירץ הרשב"א דהא דקאמר ביתמי היינו ביתומים קטנים דאין נפרעין מנכסי יתומים קטנים ומש"ה מצי גבי ממשעבדי אף דאיכא ב"ח גבי יתומים קטנים ולא מצי הלוקח לומ' הנחתי לך מקום לגבות הימנו משום דהשתא לאו בני גוביינא נינהו ע"ש. אמנם לפענ"ד נראה ליישב קושית הרשב"א. דהרי כבר נודע דאף דקיי"ל אחריות ט"ס אבל דאקני לא הוי ט"ס ולא משתעבד כ"א בשיעבדו בפירוש עי' בסי' קי"ב ס"א. והנה המחבר בסי' קי"א ס"כ הביא דעת הסוברין דגם אם קנה והוריש הוי דאקני ע"ש ובש"ך ותומים. ומעתה י"ל דמיירי גם ביתומים גדולים וה"פ דגמ' הב"ע ביתמי וא"כ אף שגבו בחובת אביהם מ"מ אם החוב הוא מאוחר לא עדיף מאלו גבה אביהם הקרקע בחייו והוי כקנה והוריש ולא משתעבד לב"ח ולניזקין ומיירי בלא כתב להב"ח דאקני ותו לא מצי למיגבי מן היתומים ומש"ה אין הלוקח יכול לומר אי שתקת. והא דיתומים שגבו קרקע בחובת אביהם ב"ח חוזר וגובה מהם ע"כ מיירי שחוב אביהם הי' מוקדם להב"ח ומש"ה הוי דקנה או דמיירי בכתב לו בפירוש דאקני כמ"ש התומים סי' קי"א ס"ק י' וזה נכון. והנה הסמ"ע בסי' קי"ט סק"ה כתב דלהי"א שכתב הרמ"א בסעי' ה' י"ל דזה מיירי שמת המוכר משום דאל"כ לא מצי הב"ח לגבות מבינונית שביד לוי משום דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכיון דשמעון הוי מצי לדחות הב"ח אצל זבורית משום דאי שתקת שתקת גם לוי הלוקח משמעון מצי לדחות אותו אצל זבורית וע"כ מיירי ביתמי דלא שייך אי שתקת וכו' ע"ש בסמ"ע. ומעתה מיושב קושיתך דהנה הה"מ תירץ קושית התוס' הנ"ל די"ל דהכא מיירי בדלא כתב לו דאקני והש"ך סי' קט"ו ס"ק י"א דחה דבריו דא"כ היאך גובה את השבח ע"ש. ומעתה שפיר הקשו התוס' דלוכח מהכא דדאקני לא משתעבד דאל"כ יגבה הב"ח הנך משועבדים דטריף לוקח וא"ל דלעולם דאקני משתעבד רק דהכא מיירי שראובן מכר כל שדותיו לשמעון וכו' וכאשר הקשית. דאם כן היאך מצי הב"ח לגבות מלוי הבינונית הא כיון דשמעון הוי מצי לדחות אותו אצל הזבורית משום דאי שתקת שתקת גם לוי הלוקח ממנו ידחה אותו אצל זבורית משום דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכמ"ש הסמ"ע. וא"ל דמיירי ביתמי משום דבאמת גם מיתמי מהראוי לגבות משום דיתומים שגבו קרקע ב"ח חוזר וגובה מהם כמו שהקשה הרשב"א וע"ז כתבתי דהוי דאקני קנה והוריש משא"כ כאן דקיימינן לתרץ קושית התוס' דלעולם דאקני משתעבד וע"כ מיירי בכתב לו בפירוש דאקני כמ"ש הש"ך ס"ק י"א וא"כ גם ביתמי יכול לומר אי שתקת כיון דהב"ח יכול לגבות מהיתומים אף דהוי קנה והוריש כיון דע"כ מיירי בכתב לו בפירוש דאקני וכיון דשמעון יכול לומר להב"ח אי שתקת לדחות אותו אצל זבורית גם לוי יכול לדחותו בכך משום דמה מכר ראשון ואם כן אין הב"ח יכול לגבות הבינונית מלוי ודוק היטב: