אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קצ

סימן קפט

ב"ה יום ד' ה' שבט תרכ"ה לפ"ק לבוב. רב שלום וכל טוב. אל כבוד ב"א יקיר לבבי ואהובי החריף ושנון המפואר לתהלה שושן צומח. חבצלת פורח. סופר מהיר מוה' נפתלי הירץ ראפאפורט נ"י:

היום מסרה לי אמך הצנועה הגבירה מכתבך הנחמד אשר ערכת ביום כ"א כסליו. ואנכי לא אדע מדוע נתאחר ביאת מכתבך עד עתה. מהרתי בא היום לעיין באמרותיך הנחמדים ולהשיב עליהם כאשר יורינו מן השמים. את אשר הקשית בהא דאמרינן בש"ס בכ"ד הר"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ואמאי לא קתני גם כן דאסורה לבעלה שמא ימות והוי גרושה למפרע ואסורה לכהן יפה הקשית. וגם אנכי נתקשיתי בזה זה כמה שנים. ובפשיטות יש מקום לומר דבאמת מהראוי הי' לאוקמא אחזקה דאף דחזקת חי ליכא משום דסופו למות וכדמסיק שמא ימות חיישינן אבל עכ"פ איכא חזקת א"א. ועי' במ"ש הריב"ש בתשוב' דמש"ה בספינה שאבדה בים וכו' נותנין עליהם חומרי חיים אף דרובן למיתה וכתב הריב"ש הטעם משום דאיכא תרי חזקות חזקת חי וחזקת א"א ע"ש. וא"כ הכא ניהו דחזקת חי לא שייך כאן משום דהחשש הוא שמא ימות וכדמסיק רבא כיון דאין לו חזקה שיחי' עולמית רק כמו דהי' חי עד עתה גם עכשיו הוא חי אבל עכ"פ חיישינן שמא ימות מיהו חזקת א"א עדיין כדקאי קאי כמו דהיתה עד עתה א"א גם עכשיו היא א"א וממילא לא ימות הבעל שעה זאת. אמנם י"ל ע"פ מה שהאריך הפרמ"ג ביו"ד בפתיחתו להלכות טריפות להוכיח בראיות דבספק איסור מיתה לא אזלינן בתר חזקה ע"ש. וכיון דאם נאמר דחל הגט והו"ל זרה ואיכא איסור מיתה דזר שאכל תרומה הוא במיתה בידי שמים ומש"ה אסורה לאכול בתרומה ולא אזלינן בתר חזקה. אבל לענין לאוסרה לבעלה מחמת חשש גרושה לכהן דאינו רק איסור לאו שפיר מוקמינן אותה בחזקת אשת איש. ובהכי מיושב היטב הא דבגיטין דף כ"ח לא הביא הש"ס כלל פלוגתא דתנאי שהביא הש"ס בדף ע"ד גבי מעת שאני בעולם. וגם שם בדף ע"ד לא נזכר דין התרומה. ולפמ"ש ניחא דכאן בדף כ"ח דידעינן כוונת המגרש בברור דרצה לגרשה שעה אחת קודם מיתתו אלא דאנן מסופקין על כל שעתא שמא ימות אחר שעה ובזה מהראוי לאוקמה אחזקה דחזקת א"א ומש"ה יש מקום לחלק בין תרומה דאיכא איסור מיתה לשאר איסורים ומטעם שכתבתי. אבל התם בדף ע"ד דאמר מעת שאני בעולם או לשיטת התוס' דנעשה כאומר מעת שאני בעולם ור' יוסי וחכמים מספקא להו בכוונת המגרש אם דעתו שיהי' חל הגט סמוך ממש למיתתו או שאם ימות יהי' הגט חל משעת נתינה וכמ"ש התוס' שם דף ע"ג ע"ב ד"ה תנא ובכה"ג לא שייך כלל לאוקמי אחזקה וכעין שכתבו אא"ז התב"ש ז"ל והמשנה למלך דבספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין ודוקא בספק מעשה מוקמינן אחזקה. ועי' בתוס' ב"ב דף ל"ב ע"ב ד"ה והילכתא שכתבו ג"כ כעין סברא זאת. ומכ"ש כאן דאנו מסופקין על כוונת המגרש אין סברא כלל לומר דבשביל החזקה היתה כוונתו לגרשה בשעת נתינה או סמוך למיתתו וכיון דליכא חזקה כלל מש"ה אין שום חילוק בין תרומה לשאר דברים ולר' יהודה היא כא"א לכל דברי' ולר"י ולחכמים הוי ספק לכל הדברים כנלפע"ד ודו"ק:

עוד נראה לי בישוב קושיתך אמאי לא תנא דאסורה לבעלה משום איסור גרושה לכהן. דהנה בש"ס גיטין דף ע"ו ע"ב פריך הש"ס וליחוש שמא פייס וכו' ופירשו התוס' בדף י"ח ע"ב דהיינו שמא פייס וביטל את הגט דמסתמא כשבא עלי' ביטל את הגט דאין אדם עושה בב"ז ע"ש. ומעתה אין לחוש כלל לאוסרה לבעלה מחמת איסור גרושה דממנ"פ אם יבא עלי' בודאי ביטל את הגט ואף שאם ימות באותה שעה חל הגט למפרע מ"מ הרי דעת בעה"ע והרא"ש דגם בע"מ או מעכשיו גם כן יכולין לבטל הגט עי' בר"ס קמ"ג ואף לדעת החולקין מ"מ בריצוי שניהם יכולין לבטלו ועי' בהה"מ פ"ט מגרושין הלכה ט' מ"ש בשם הרמב"ן. וכיון דעל איסור גרושה לכהן גם היא מוזהרת כנודע מסתמא גם היא מסכמת בביטול הגט שלא תעבור על איסור לאו ואם אמרו בישראל שבא על אשתו אחר שגירשה חזקה אין אדם עושה בב"ז ובעלה לשם קדושין אף שאין כאן רק איסור בא על הפנוי' דרבנן מכ"ש באיסור גרושה לכהן דאורייתא דודאי אמרינן דמסתמא ביטלו הגע ולא הוי גרושה כלל ומש"ה לא תניא בברייתא רק איסור תרומה ודו"ק:

וראיתי בדבריך שהבאת בשם ספר ברית אברהם שכתב דאף לדינא דגמרא דיכולין לגרש בע"כ מ"מ אין יכולין לגרש על תנאי בעל כרחה והביא ראי' לדבריו ממ"ש הרא"ש פ"ב לשיטת הראב"ד אין יכולין לגרש בע"כ בגט מאוחר משום שמפסדת הפירות. וא"כ גם במגרש על תנאי כיון דתנן לא תתייחד עמו א"כ מפסדת עונתה. הנה גוף הספר ברית אברהם איננו תחת ידי אמנם לפענ"ד דבריו לא יתכנו. ועי' בטור ס"ס קמ"ג מה שהביא בשם תשובת הרא"ש. דגם במגרש מעכשיו ע"ת יכול לבטל הגט אף שהתנאי הי' לטובתה ולא היתה מקבלת הגט אלא בתנאי זה ולא ניחא לה בביטולו אפ"ה יכול לבטלו דכיון שבא הגם לידה מגורשת דלא בעינן דעתה ע"ש הרי מבואר דגם במגרש ע"ת לא בעינן דעתה. מיהו יש לדחות דשאני התם דכבר קיבלה הגט מדעת' א"כ מחלה עונתה א"כ שפיר יכול אח"כ לבטל התנאי אף בע"כ דבזה אינה מפסדת עונתה כלל דאדרבה ע"י ביטול התנאי מגורשת מיד לגמרי ודו"ק ועי' בב"י ס"ס ל"ח. אמנם עדיין יש לעיין בהא דאמרינן בש"ס גיטין דף כ"ט ע"ב ההוא גברא וכו' אמר לשליח לא תיתבי' ניהלה עד תלתין יומין וכו' מסור מילך קמי דידן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח וניחוש שמא פייס וכו' באומר נאמנת עלי שלא באתי ע"ש היטב בסוגיא. והנה כבר נודע מה שהביא הרמ"א בסי' ל"ה דעת המרדכי דבקדושין אין שליח עושה שליח. והטעם דדוקא בגרושין דיכול השליח לגרשה בע"כ מינוי השליחות חשיב מעשה ויכול לעשות שליח אחר אבל דקידושין דבעינן דעתה מינוי השליחות הוי מילי ומילי לא מימסרן לשליח ע"ש. ואם כדברי הרב בעל ברית אברהם דהיכא דאסור להתייחד אינו יכול לגרשה בע"כ א"כ בהך עובדא בגיטין דף כ"ט שם דאסור להתייחד עמה וכדאמרינן בהידא התם נאמנת עלי שלא באתי א"כ אינו יכול לגרשה בע"כ וממילא הוי מילי דלא מימסרן לשליח ואם כן היאך אמרו שם מסור מילך קמן הרי לשיטת המרדכי שהבאתי היכא דבעינן דעתה הוי מילי ואין שליח עושה שליח וזה ראי' נפלאה. ויש להאריך הרבה בזה. וגם גוף ראיות הברית אברהם לא הבנתי כלל. דברא"ש פ"ב דגיטין מבואר להיפוך דאם מגרשה בגט מאוחר אם מגרש מדעת האשה א"כ מחלה הפירות ואם נכתב שלא מדעתה תראה האשה הגט לב"ד וזכתה האשה בפרותי'. וכו' ע"ש. והרי גם בגט מאוחר לדעת התוס' פשיטא דאסור להתייחד עמה שמא ביטל הגט דכל זמן שלא חל זמן הגט עדיין יכול לבטלו ואפ"ה יכול לגרשה שלא מדעתה אף דמבטל עונתה ורק שלענין הפירות כתב הרא"ש שתראה גיטה לב"ד. וטעם הדבר נלפענ"ד דדוקא אם יש חשש הפסד פירות דחזינן בש"ס דלר"ל היכא דאיכא הפסד פירות הגט פסול. ואף לר' יוחנן דלא ס"ל משום פירות היינו משום דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה אבל עכ"פ מודה ר"י דאם הי' הפסד פירות הי' הגט פסול ומש"ה בגט מאוחר מהראוי לפסול הגט לכ"ע דמפסדת האשה פירות עד זמן הכתוב בגט לדעת הראב"ד דמגורשת לאלתר. ולזה הוצרך הרא"ש לומר שאין לה הפסד שאם נכתב מדעתה מחלה הפירות עד זמן הכתוב בגט ואם נכתב שלא מדעתה תראה גיטה לב"ד. אמנם כ"ז היכא דאיכא חשש פירות דמיפסל גיטא בהכי כמבואר בש"ס וכמ"ש. משא"כ משום הפסד עונה אף אם נאמר דאיהו שלא כדין עבד במה שמפסיד עונתה אבל לא מצאנו בשום מקום שמחמת זה יפסל הגט. וגם גוף הדבר כיון דדעתו לגרשה ע"ת א"כ אפשר דאסור לשמש עמה דלא גרע מדעתו לגרש לאחר זמן ועי' בח"מ וב"ש ר"ס קי"ט אם כן לא שייך לומר דמפסיד עונתה כיון דאסור לשמש עמה סוף דבר דברי הברית אברהם לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי:

ובהיותי מעיין בסוגיא זו עלה על לבי ליישב בהא דאמרינן אהני דלכתחילה לא תנשא. ופרש"י ולא יכתוב הסופר והעדים לא יחתמו. והקשה המהר"מ שי"ף הרי גם כתב בכתב ידו ואין עליו עדים ג"כ כשר בדיעבד. גם ליישב דברי הטור התמוהים מאד דמשמע מדבריו דאם זינתה והוציאה גט שאין בו זמן קטלינן לה. ותמהו כולם הא זמן בגט הוא רק מדרבנן ושמא זינתה אחר שקיבלה הגט והיאך קטלינן מספיקא. והנ"ל בזה דהנה התוס' הקשו היאך יחפה על בת אחותו הא מוקמינן אותה בחזקת א"א וכתבו משום דהרי גרושה לפניך. והפני יהושע תמה מאד על דבריהם דהא בכל דוכתא חזקה דמעיקרא עדיף טובא מחזקה דהשתא ע"ש. ומצאתי להגאון בתשו' בית אפרים שהביא בשם הרשב"א לתרץ קושיא הנ"ל משום דבכל דוכתא קיי"ל כאן נמצא כאן הי' וכיון דנודע הזנות לאחר הגרושין ברשות עצמה אמרינן כאן נמצא כאן הי' וברשותה זינתה ולא ברשות הבעל ולאחר גרושין הי' ע"ש. והנה בש"ס נדה דף נ"ח אמרינן בדקה חלוקה והשאילתו לחברתה היא טהורה וחברתה תולה בה אר"ש ולענין דינא תנן. והקשה בתוס' אמאי לא תתחייב שני' לכבס החלוק משום כ"נ וכ"ה. ותירצו כיון דאינה לשני' אלא בתורת שאלה אינה ממש ברשותה ע"ש. וביאור דבריהם לא אמרינן כ"נ וכ"ה רק היכא דנעתק לגמרי מרשות הראשון לרשות השני כגון ע"י מכירה וכדומה מה שאין כן בשאלה דסופה לחזור לבעלים הראשונים אם כן לא נעתק לגמרי מרשות הראשון ומש"ה לא אמרינן כ"נ וכ"ה ועי' בתוס' חולין דף נ"א. ומעתה י"ל דהכי פירושא בגמרא אהני דלכתחילה לא תנשא וכיון דאף לאחר שנתגרשה לא יצאה עדיין מרשות הבעל לגמרי כיון דאסורה לינשא לכתחילה ולא נעתקה לגמרי מרשות הראשון וא"כ לא שייך לומר כ"נ וכ"ה וממילא קטלינן לה משום דמוקמינן אותה בחזקת א"א ומסתמא זינתה קודם הגרושין ואף דהרי גרושה לפניך הא חזקה דמעיקרא עדיפא וכקושית הפנ"י ותו לא שייך תירוץ הרשב"א כ"נ וכ"ה כיון דעכ"פ לכתחילה לא תנשא א"כ לא נעתקה לגמרי מרשות הראשון וכמ"ש ודוק היטב:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה