מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קפז
ב"ה יום ג' י' אדר שני תר"ל לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החסיד המפורסים ערוגת הבושם שושלתא דיחוסא רם וגבה ונשא החכם השלם כש"ת מוה'
אברהם יהושוע העשיל נ"י אבד"ק טלוסט יע"א:
היום אשלמה נדרי להשיב לכבוד יקרתו בדבר ראובן שנתן טראטין לשמעון על סך שלשת אלפים רייניש וכעת טוען ראובן שהטראטין המה כולם מעיסקא היינו מהלואות הקודמים שהי' מלוה מן שמעון הי' נשאר חייב הרווחים מן ההלואות שנתן על זה טראטין וראובן טוען שלא הי' ריווח בהלואות הקודמים ורוצה לישבע ע"ז. והנה לכאורה דין זה מבואר בחו"מ סי' פ"א סעי' ל' דלדעת הראב"ד אף אם כבר נתן לשם ריוח נאמן בשבועה שלא הי' ריווח כיון שלא אמר אתם עדי ופשיטא דיכול המוחזק לומר קים לי כהראב"ד. ולא עוד אלא דאפשר לומר דבנ"ד גם הדיעה הראשונה שם מודה דע"כ לא ס"ל להבפה"ט ובעה"ת דכיון דיהיב לי' לשם רווחא לאו כל כמיני' לישבע עכשיו שלא הי' ריווח רק היכא שנתן לו מעות בעין וכמ"ש הבעה"ת שער מ"ב ח"ו דאחר מעשה נתינת המעות אינו יכול לטעון כלום משא"כ בנ"ד שנתן שטרות על הרווחים גם הבעל העטור מודה דיכול לטעון טענת השטאה וכדומה וכ"כ הש"ך שם ס"ק פ"ט ואין זה דומה למ"ש הש"ך ס"ק ע"ז שם דאם הי' לו שטר אינו נאמן לכ"ע לטעון שלא הי' שם ריווח דשם מיירי ג"כ שנתן לו הריוח במעות מזומן ויש לו שטר על הקרן דבזה אינו יכול לטעון שלא הי' ריווח דאנן סהדי דמסתמא קודם שנתן לו הריווח במזומן נתברר אצלו בברור גמור שהי' ריווח דאל"כ לא הי' נותן לו וא"כ ממילא חייב לשלם את השטר דעל השטר אין לו שום טענה. משא"כ בנ"ד שטוען על גוף השטרות שהמה היו עבור רווחים ובאמת לא הי' ריווח בזה אדרבא מבואר בש"ך שם ס"ק ע"ט דיכול לטעון טענת השטאה או טעיתי. אמנם נלפענ"ד ברור דזה דוקא בכתב יד דנאמן לטעון פרעתי ומש"ה נאמן ג"כ לומר טעיתי במגו דפרעתי כמ"ש הש"ך שם ס"ק ע"ט בטעם הדבר. משא"כ בוועקסלין הנהוגים שפסק התומים סי' ס"ט ס"ק ה' דאינו נאמן לטעון פרעתי וכן הסכימו האחרונים א"כ מכ"ש דאינו נאמן לומר טעיתי. וגם הראב"ד מודה בזה משום דכתב יד דמי לאתם עדי כמ"ש המהריב"ל שהביא הש"ך שם ומכ"ש וועקסיל דעדיף טפי כמ"ש. ובאתם עדי מודה הראב"ד דאינו נאמן לומר שלא הי' ריווח. וגם הש"ך לא נחלק שם רק בכת"י דנאמן לומ' טעיתי במיגו דפרעתי משא"כ בוופקסלין דאינו נאמן לומר פרעתי. ועי' בשו"ת ב"ח סי' ס"ז שכתב להדיא דאם נתן שטר על הריוח שוב אינו נאמן לומר שלא הי' ריוח וזה ברור. באופן שבנ"ד הדבר פשוט שראובן א"נ לומר שלא הי' ריווח ומחויב הוא לשלם הטראטין.
דברי ידידו: