אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קפד

סימן קפג

ב"ה יום ד' א"ח סוכות תר"ל לפ"ק לבוב:

ברכת שלום וברכה. לכבוד הרב החריף השנון המופלג בתורה ויראה המפואר לתהלה וכבוד ד' מלא כש"ת מוה' פנחס נ"י מק' חיראב יע"א:

מכתב שאלתו הגיעני בימי החג העבר ומהרתי היום לשום עין עלי דבריו ולהשיבו כיד ד' הטובה עלי. בדבר הג"פ אשר סידרו שמה והי' אח' מעידי חתימה קרוב לאח' מן הדיינים שסידרו את הגט שני בשני ולא נודע אז מזה כי העד לא הי' מכיר מעולם את הדיין ולא הדיין את העד ואחרי כן נודע הדבר כי הם קרובים כנ"ל. ומעכ"ת האריך בזה לפסול הגט וביקש ממני להודיעו דעתי העני' בזה. והנה בש"ע סי' קמ"ב ס"ד בהג"ה כתב דיש מחמירים ליטול שנים אחרים לעידי מסירה ולא יהיו קרובים לדיינים ולא לאיש ולא לאשה גם השלשה שיושבים לא יהיו קרובים לעידי הגט ולא לשליח ע"ש. ומדבריו משמע דזה רק חומרא לכתחילה דעדי הגט לא יהיו קרובים להדיינים כמו יתר החומרות ליקח שנים אחרים לעידי מסירה מלבד מסדרי הגט וכדומה דכל זה ג"כ רק לכתחילה. וכן מבואר יותר בסי' קמ"א סעי' ל"ג בהג"ה שכתב דבמקום שאפשר לכתחילה לא יהי' השליח קרוב לא לאיש ולא לאשה ולא לדיינים שנותנין הגט לפניהם ע"ש. משמע דבמקום שאי אפשר מותר אף לכתחילה אם השליח קרוב להדיינים שנותנין הגט לפניהם וכ"ש בדיעבד שכבר ניתן הגט דכשר והרי לדידן כל שליח צריך לומר בפני נכתב ובפ"נ כמבואר ר"ס קמ"ב א"כ השליח מקיים הגט ואפ"ה כשר אם הוא קרוב לדייני קיום וכן משמע ג"כ בסדר הגט סעי' ב' בהג"ה. אבל ראה זה מצאתי להיש"ש פ"א דגיטין סי' י"א שכתב והא דמכשיר השליח בקרוב היינו שהוא קרוב לבעל אבל כשהוא קרוב לאותם שמקבלים העדות אפילו בפני שלשה פסול דהא בעינן שלא יהיו העדים קרובים להדיינים וה"ה בעד אח' עכ"ל. מדבריו נראה שחולק על הרמ"א הנ"ל וסובר דאם השליח או עידי הגט קרובים להדיינים אפי' בדיעבד פסול. ושום אח' מן האחרונים לא הביא מחלוקת זאת. והנה אם אומר להכריע חלילה מאן ספין ומאן רקיע. אמנם נראה להביא ראי' קצת דהרי בגוף הדין בקיום שטרות אם עידי הקיום קרובים לדייני קיום איכא שני דיעות בחו"מ סי' מ"ו סעי' י"ח. דדעת הרשב"א להכשיר והביא ראי' מהא דקיי"ל דבקיום שטרות עד נעשה דיין וכיון שהעד עצמו יכול להיות דיין כ"ש שמותר להיותו קרובו והר"ן נחלק עליו בספ"ב דכתובות ע"ש. אבל בדייני קיום הקרובים למלוה או ללוה פסול לדברי הכל כמבואר בסעי' י"ט שם בהג"ה ועי' בש"ך שם ס"ק נ' ובגיטי נשים כיון דכשר אם הדיינים קרובים להבעל או להאשה אף דבקיום שטרות פסול לד"ה בדיינים קרובים לבע"ד כמ"ש הרשב"א בחי' גיטין דף ה' ע"ב דבגיטין הקילו כמו שהקלו שהאשה עצמה נאמנת לקיים הגט ולומר בפ"נ א"כ כ"ש דכשר בגיטי נשים (כשדייני) [כשעידי[ קיום קרובים לדייני קיום דזה קיל טפי דאף בקיום שטרות דעת הרשב"א להכשיר ועי' בתומים סי' מ"ו סעי' י"ח במ"ש בביאור דברי הרשב"א בחי' גיטין שם:

ובהיותי מעיין בזה ראיתי להש"ך ז"ל דברים אשר לא זכיתי להבינם דבהא דמבואר בחו"מ סי' מ"ו סעי' י"ט דבעידי קיום הקרובים לבע"ד יש שני דיעות. אבל בדייני קיום הקרובים לבע"ד פסול וכתב הש"ך שם משמע מכאן דאף לדעת המכשירין בעידי קיום הקרובים לבעלי דין מ"מ בדייני קיום הקרובים לבע"ד פסול לדברי הכל. וזה ליתא דודאי לדעת המכשירין בעידי קיום מכשירין ג"כ בדייני קיום הקרובים לבע"ד דליכא שום סברא לחלק ביניהם ע"ש ודבריו תמוהים מאד דהרי בש"ס גיטין ד' ה' ע"ב בהא דבפני כמה נותנו לה אמרינן דכ"ע לפי שאין עדים מצויין לקיימו ודכ"ע עד נעשה דיין ומ"ד בפני שלשה זימנין דמייתי לה אשה וכו'. וכתבו בתוס' שם דה"ה דמצי למימר זימנין דמייתי לה קרוב והרא"ש שם הביא הגירסא זימנין דמייתי לה אשה או קרוב. וכן כתב הר"ן שם. וכן מבואר בש"ע סי' קמ"ב דאם השליח קרוב צריך ליתנו לה בפני שלשה. והנה היש"ש שהבאתי לעיל פירש דברי הקדמונים הנ"ל דהיינו שהשליח קרוב לבעל או לאשה דאם הוא קרוב לדיינים אף בפני שלשה פסול ומזה מוכח לכאורה דעידי קיום יכולים להיות קרובים לבע"ד. דהרי חזינן הכא דהשליח המקיים הגט ואומר בפ"נ מותר להיות קרוב לבעל וזה ראיית הסוברין דעידי קיום קרובים לבע"ד אף בקיום שטרות כשר. אמנם דעת הפוסלין שהביא המחבר סי"ט שם הוא דדוקא בגיטי נשים הקילו דעידי קיום יכולין להיות קרובים לבעל או לאשה כמו שהקילו שהבעל או האשה עצמם נאמנין לקיים הגט ולומר בפ"נ וכ"ש קרוביהם אבל בקיום שטרות דעלמא פסול אם עידי קיום קרובים למלוה או ללוה וכמ"ש הרשב"א בחי' גיטין שם. אבל מ"ש הש"ך דלדעת המכשירין בעידי קיום הקרובים לבע"ד גם בדייני קיום הקרובים לבע"ד ג"כ כשר. הוא תמוה מאד דא"כ אמאי אם השליח קרוב לבעל צריך ליתנו לה בפני שלשה כיון דעד נעשה דיין. ולדעת המכשירין גם בדייני קיום הקרובים לבע"ד ג"כ כשר לדברי הש"ך א"כ מותר ליתנו לה בפני שנים והשליח הקרוב להבעל יצטרף להיות דיין שלישי כיון דדייני קיום יכולים להיות קרובים לבע"ד אף בקיום שטרות לדעת הש"ך וכ"ש בגיטי נשים דקיל כמ"ש הרשב"א בחי' גיטין שם. ומזה נראה להוכיח דהש"ך אינו מפרש דברי הקדמונים זמנין דמייתי לה קרוב דהיינו שהשליח יהי' קרוב לבעל כמ"ש היש"ש דבאמת זה לא איכפת לן כלל דבין עידי קיום בין דייני קיום מותרים להיות קרובים לבע"ד לדעת המכשירין אף בקיום שטרות. ואף לדעת הפוסלים בקיום שטרות כשר עכ"פ בגט משום דבגיטי נשים הקילו כמ"ש הרשב"א בחידושיו. ומה דחששו זימנין דמייתי לה קרוב היינו שהשליח יהי' קרוב להדיינים ומש"ה אם נותנו לה בפני שנים פסול דאף דעד נעשה דיין אינו יכול להצטרף עמהם משום דדייני קיום אינם יכולים להיות קרובים זה לזה. אבל אם נותנו לה בפני שלשה כשר אף דהשליח קרוב למסדרי הגט. א"כ מוכח דהש"ך אינו סובר כהיש"ש הנ"ל ומכשיר אם השליח המקיים הגט קרוב להדיינים ודוק היטב:

עכ"פ הראיתי לדעת מדברי הרמ"א סי' קמ"א וסי' קמ"ב ומסדר הגט שדעתו להכשיר אם השליח או העדים המקיימים הגט קרובים להדיינים. גם הבאתי סמוכין לזה מדברי הרשב"א בחי' גיטין ומדברי הש"ך. אמנם אף לדברי היש"ש שכתב לפסול בכה"ג נראה ברור דהיינו שהקיום פסול אבל גוף הגט כשר דמה ענין לפסול גט כשר שנכתב ונמסר כדין בשביל שהב"ד שקיימו את הגט היו קרובים להעדים. והוא כגט כשר שלא נתקיים לדעת מהרש"ל ויכולים העדים לחזור ולהעיד על חתימת ידן לפני ב"ד אחר. ומ"ש מעכ"ת שאינו מועיל הקיום של עכשיו כיון שכבר העידו בראשונה על חתימתן ולא הועיל מפני שהב"ד היו קרוביהם אם כן אמרינן עבידי לאחזוקי דיבורן כמבואר בחו"מ סי' ל"ג סעי' י"ב. הנה באמת בתומים שם הקשה ע"ז הרי קרובים אינם פסולים מטעם שמשקרים רק שהוא גזירת המלך שאין מקבלים קרובים לעדות אם כן מה שייך לומר דאחר שנתרחקו עבידי לאחזוקי שקריהם הרי לא נחשדו לשקרנים רק גזה"כ הוא א"כ אחר שנתרחקו אמאי לא יכשרו לעדות. ותירץ דמאחר שהתורה פסלה עדותן מטעם גזה"כ וכיון שהקרובים יודעים שאין בעדותן ממש חוב יש לחוש שמא ישקרו או לא ידקדקו בעדותן אחר שיודעין שאין עדותן כלום ומש"ה חיישינן אף לאחר שנתרחקו שמא יחזיקו את דיבורן שאמרו מקודם ומתחילה הי' עדותן שלא בדקדוק. ולפ"ז אם העדים ידעו שאין הב"ד מכירין בהם שהם קרובים א"כ סברו העדים שהב"ד יפסקו ע"פ עדותן ובודאי דקדקו בדבריהם ניהו שעדותן פסול מטעם גזיה"כ מ"מ מהני אם יחזרו לומר עדותן לאחר שנתרחקו דלא שייך לומר עבידי לאחזוקי שקריהם כיון דלא חשדינן להו למשקרי ובזה מודה הבעה"ט ע"ש בתומים ובאורים. וא"כ זה ממש נ"ד דהעד והדיין לא הכירו זא"ז ולא ידעו שהם קרובים ובכה"ג לא שייך לומר עבידי לאחזוקי דיבורן אף להבעה"ט ומועיל אם יחזרו העדים ויקיימו חתימתן. וגם בלא"ה מסיק התומים שם דלפי מה דפסק הרמ"א סי' כ"ח דאם קיבלו עדות שלא בפני בע"ד יכולים לחזור ולהעיד בפניו א"כ מוכח דלא אמרינן עבידי לאחזוקי דיבורן וגם בקרובים לאחר שנתרחקו יכולין לחזור ולהעיד ודלא כבעה"ט:

ואלמלא דמסתפינא אמינא מלתא חדתא. דבאמת הדבר תמוה מאד דהרמ"א סותר דברי עצמו דבסי' ל"ג הביא בפשיטות דברי הבעה"ט דאין הקרובים יכולין לחזור ולהעיד לאחר שנתרחקו משום דעבידי לאחזוקי דיבורן. ובסי' כ"ח סעי' ט"ו סתם כדברי מהר"ם ארוך דעדים שהעידו שלא בפני בע"ד יכולים לחזור ולהעיד בפניו וכמו שהקשה בתומים. גם מה שייך לומר בקרובים עבידי לאחזוקי דיבורן כיון שאין הקרובים חשודין לשקר רק פסולין משום גזיה"כ א"כ אחר שנתרחקו אמאי לא יכשרו. גם מה שהקשה הש"ך בהא דכתבו הב"י והרמ"א אם נפסק הדין לפסול הקרובים אינם יכולים לחזור ולהעיד לאחר שנתרחקו ולפי טעם הבעה"ט משום דעבידי לאחזוקי דיבורן אין שום חילוק בין נפסק הדין או לא. ומש"ה כתב הש"ך שבאמת אין שום חילוק בין נפסק הדין או לא וכן הסכימו כל הבאים אחריו דמ"ש הב"י והרמ"א אם נפסק הדין הוא שלא בדקדוק אבל מדברי הסמ"ע שם סק"כ לא משמע הכי ע"ש. גם יפלא הדבר דבלשון בעל העיטור כתב כיון דאיפסק האי דינא איפסק ולא סתר דינא דעבידי לאחזוקי דיבורן. והב"י והרמ"א כתבו כיון דאיפסק האי דינא איפסק ולא סתר דינא והשמיטו סוף דברי בעל העיטור דעבידי לאחזוקי דיבורן. אשר על כן יש מקום לומר דניהו דהבעה"ט סובר דהא דאינן יכולין לחזור ולהעיד לאחר שנתרחקו הוא מטעם דעבידי לאחזוקי דיבורן. מ"מ הב"י והרמ"א פסקו כוותי' ולא מטעמי'. דהך סברא דעבידי לאחזוקי דיבורן לא סבירא להו כמ"ש הרמ"א דאם העידו שלא בפניו יכולין לחזור להעיד בפניו כמ"ש בתומים. ומ"מ פסקו להלכה כדברי הבעה"ט דהנה בש"ס יבמות דף ל"ז ע"ב אמרינן ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם לבתר דפליג יבם בנכסי מיתנא וכו' אמר ר' אבא קם דינא ור"י אמר הדר דינא וקיי"ל באהע"ז סי' קמ"ה ובחו"מ סי' קמ"ו סעי' ט"ו כרבי אבא דקם דינא. הרי אף דבודאי מגיע עכשיו להספק חלק בנכסי היבם מטעם ממנ"פ כמבואר בש"ס שם מ"מ אמרינן קם דינא והמחצה שלקח היבם מכבר בנכסי מיתנא הוא של יורשין אם כן ה"ה כאן מאחר שהעיד כבר כשהוא קרוב ונפס' הדין שעדותו בטילה אם כן אינו מועיל אם יחזור ויעיד לאחר שנתרחק כיון דכבר נפס' הדין פעם אחת דעדותו בטלה אמרינן קם דינא. וזה שסיימו הב"י והרמ"א וכתבו דכיון דאיפס' האי דינא איפסק ולא סתר דינא והיינו דמטעם קם דינא אתינן עלה ולא מטעם עבידי לאחזוקי דיבורן. ובזה מיושב כל הקושית שהבאתי לעיל לולא שהש"ך וכל האחרונים הבינו בדברי הרמ"א דהוא מטעם עבידי לאחזוקי דיבורן עכ"פ אף לפי הבנת הש"ך מ"מ מועיל בנ"ד אם יחזרו ויקיימו דכאן לא שייך לומר עבידי לאחזוקי דיבורן מטעם שכתב התומים כיון דבשעת הגדת העדות לא נודע קורבתן בודאי דקדקו . אז בעדותן ולא נחשדו למשקרים. וגם דלפי דברי מהר"ם ארוך בסי' כ"ח סעי' ט"ו לא קיי"ל כדברי בעל העטור. ובר מן כל דין הרי הב"ד שהיו בשעת חתימתן הם יוכלו לקיים חתימת העדים. ומ"ש מעכ"ת דכיון דאין העדים עצמן ראויין להעיד מטעם עבידי לאחזוקי דיבורן שוב אינו מועיל קיומן של אחרים מטעם מפיהם ולא מפי כתבן. הפריז מעכ"ת על המדה לומר כדברים האלה אשר אין להם שחר דמבואר להדיא בסי' מ"ו סעי' ז' בהג"ה דיכולין להעיד עדות הקיום מפי כתבן. וגם מבואר שם בסעי' ל"ה וסעי' ל"ו דאף דאין העדים עצמן יכולים לקיים חתימתן מותר לקיימן ע"י אחרים גם ביתר הטעמים שכתב מעכ"ת לפסול הגט לא מצאתי בהם שורש בבר. אשר על כן נלספנ"ד ברור שהגט כשר וחלילה להרהר אחריו כנודע. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה