אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קפג

סימן קפב

ב"ה יום ד' ו' אדר תרל"ג לפ"ק לבוב:

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי החסיד ועניו יראתו על פניו כש"ת מוה' יוסף אלטר עפשטיין נ"י אבד"ק סטרעליסק יע"א:

מכתביו הגיעוני. ויסלח נא מעכ"ת כי לא יכולתי להשיב לו עד עתה לגודל הטרדה. בדבר הגט שכ"מ שסידר מעכ"ת שהי' מקום עיגון גדול ומחמת רוב הנחיצה לא הי' יכול להוועץ עם לומדי תורה בזה אף שהי' לו כמה ספיקות בענין סידור הגט ועכשיו דרש ממני להודיעו דעתי העני' בזה וסידר לפני ספקותיו. הנה מה שדילג בגט תיבת מתא יפה דן ויפה הורה. ואף שבהלכות הגט להמרדכי הביא ראי' שגם כפר נקרא מתא מהא דאמרי' בעושין פסין אחוי לי' מתוותא דמיבלען בע' אמה ושיריים ופר"י דכפרים קטנים היו מדלא ידעם וקרי להו מתוותא ע"ש. וכ"כ התוס' בעירובין דף כ"א ד"ה אחוי מ"מ הרי סיימו בתוס' שם דלפי פרש"י שפירש מתוותא עיירות חרבות אין ראי' משם דכפר נקרא מתא ע"ש. ואדרבא מלשון רש"י משמע להיפך דמתוותא היינו עיירות דוקא ולא כפרים ומשום דקשיא לי' לרש"י היאך לא ידעם שהיו עיירות סמוכות מש"ה פירש שעיירות חרבות היו ולא ניחא לי' לרש"י לפרש כהתוס' שהיו כפרים משום דמתוותא משמע עיירות דוקא. ועי' בעירובין דף נ"ז פ"א דתנן דנותנין קרפף בין שתי עיירות וכן ג' כפרים המשולשין משמע קצת דכפר לא הוי בכלל עיר ומאחר דאם לא כתב מתא כשר כמבואר ברמ"א סי' קכ"ח ס"ב למה לנו לכנוס בספיקות ויפה עשה מעכ"ת שדילג חיבת מתא. עוד נסתפק מע"כ שהנהר ההולך בכפר ההוא אין לו שם גם יש בכפר ההוא בארות נובעים וכתבו בהגט דיתבא על מי מעיינות ומעכ"ת סמך בזה על דברי הב"ש ס"ק ט"ז שכתב דאין כותבין בארות רק מי מעיינות. ולפענ"ד לא דמי דהב"ש מיירי שיש בעיר מעיינות וגם בארות. ובזה דעת הב"ש דאין לכתוב רק מעינות משום דבארות הם ג"כ בכלל מעיינות וגם דיש לחוש שיתקלקלו [הבארות ע"ש] והדין עמו דהרי דעת המחבר בסעי' ו' דא"צ לכתוב כל ספוקי העיר ואם יש נהר א"צ לכתוב לא בארות ולא מעינות משום דנהר נודע] ומפורסם טפי מן מעיינות ובארת ולדעת המחבר נראה דה"ה בעיר דליכא בה נהר רק מעינות ובארת אין לכתוב רק מעיינות לחוד ולא בארת משום האי טעמא גופא דאין צריך לכתוב כל סיפוקי העיר ומי מעינות הם יותר עיקרים מן מי בארות. ואף שהרמ"א בסעי' ו' חולק על המחבר וס"ל דיש לכתוב כל סיפוקי העיר מ"מ הכריע הב"ש דהיינו דוקא בעיר שיש בה נהרות ומעינות דבזה דעת הרמ"א להזכיר בגט גם מעינות. משא"כ אם יש בעיר מעינות ובארת בזה המנהג כדעת המחבר דדי להזכיר מעינות לחוד ולא בארות משום שמא יתקלקלו הבארות כנלפענ"ד כוונת הב"ש. וראי' לדברי דאל"כ הי' לו להב"ש להביא דברי הב"ה לעיל בסעיף ד' שכתב המחבר דעיר שספוקה מן מי בארת כותבין על מי בארת וע"ז הי' לו להב"ש לומר דעכשיו המנהג שלא לכתוב מי בארת רק מי מעינות וע"כ כמ"ש דבדליכא בעיר מעינות כלל רק מי בארת פשיטא שאין לכתוב במקום בארת מעינות. והרי הב"ש בס"ק י"ד הביא בשם הב"י לפרש דברי מהרי"ק שהי' פוסל גט שנכתב בו מי מעינות אם רוב הסיפוק מן הבארת אפי' אם המעיין תוך העיר פסול כיון שאין רוב הסיפוק ממנו ע"ש א"כ הדברי' ק"ו דהשתא היכא דיש מעיין ובארת פסול אם כתב מעינות לחוד ולא הזכיר בארת מכש"כ היכא דליכא מעינות כלל רק בארת והוא כתב ומעינות דודאי פסול אלא ע"כ כמ"ש דהב"ש בס"ק ט"ז מיירי דאיכא מעינות ובארת ומסתפקין משניהם דאף דלדעת הרמ"א שם צריך לכתוב כל ספוקי העיר מ"מ לענין בארת כיון דאפשר שיתקלקלו די לכתחילה לכתוב מעינות לחוד ומש"ה ציין הב"ש דבריו על דברי הרמ"א בסעי' ו' ולא על דברי המחבר בסעי' ד'. מה שא"כ בנ"ד כיון דליכא מעין כלל בכפר ההוא רק נהר שאין לו שם וגם בארת אם כן נראה דלכתחילה הי' צריך לכתוב דיתבא על מי נהר ועל מי בארת. וגם בלא"ה נראה דנ"ד לא דמי לדברי הב"ש דבשלמא בעיר שכותבין בה גיטין בכל יום יש מקום לומר שלא לכתוב מי בארת משום דדרך הבארת להתקלקל והסופר יכתוב על דרך הרגלו מי בארת גם לאחר שיתקלקלו הבארת משא"כ בנ"ד דמיירי בכפר שאין כותבין כלל גיטין שם ורק שפעם אחת אירע שעת דחק ועיגון גדול א"כ פשיטא דיש לכתוב בהגט מי בארת. ואם לעתים רחוקות יצטרך לסדר שם עוד גט אחר שיתקלקלו הבארות יסדרו הב"ד את הגט כדין כיון שלא הורגלו לכתוב גיטין בכפר. עכ"פ לפענ"ד נראה ברור כמ"ש דהב"ש מיירי דוקא ביש לעיר מעינות ובארת דאז אין כותבין רק מעינות מה שאין כן אם ליכא מעינות בעיר רק בארת נראה ברור דמודה הב"ש דכותבין בארת. ואמנם מדברי הנו"ב מהד"ת סי' קט"ו לא משמע כן דהוא הקשה על הב"ש מדברי מהרי"ק הנ"ל דפוסל אם כתב מעינות במקום בארת ולפמ"ש לק"מ דשאני בעובדא דמהרי"ק דהמעיין הי' רחוק מן העיר וגם רוב הסיפוק הי' מן הבארות וא"כ הוי כליכא מעיין כלל כמ"ש הב"ש ס"ק מ"ד דקצת תשמיש הוי כאין מסתפק כלל. ומש"ה אם כתב מעינות פסול. משא"כ הב"ש דמיירי שיש מעינות ובארות שפיר יש לכתוב מעינות ומשום דבארות גם כן בכלל מעינות כמ"ש הב"ש. וע"כ דהנו"ב פירש דברי הב"ש כמ"ש מעכ"ת דגם בדליכא מעינות כלל רק בארת אפ"ה כותבין מעינות. וצריך אני לכוף ראש ולקבל באימה דברי הנו"ב. אלא שהנו"ב שם כתב דהב"ש מיירי דוקא בדאיכא נהר ובארות דאז כתבינן מעינות ולא בארת. ובהכי מיירי הב"ש משא"כ המהרי"ק מיירי בדליכא נהר דאז אם כתב מעינות במקום בארת פסול. ולדברי הנו"ב מיושב מה שהקשיתי לעיל אמאי לא ציין הב"ש דבריו על דברי המחבר סעי' ד' ולדברי הנו"ב א"ש דהמחבר בס"ד מיירי בסיפוק העיר ממי בארות לחוד ובזה מודה הב"ש דכותבין בארת ולא מעינות מה שאין כן בסעי' ו' דמיירי להדיא בעיר היושבת על הנהר כמ"ש המחבר שם ובזה דוקא כתב הב"ש דכותבין מעינות ולא בארת:

וראיתי למע"כ שנתעורר על דברי הנו"ב דלא מסתבר כלל לומר דבשביל שיש נהר בעיר הוי בארת בכלל מעינות. ולפענ"ד נראה בזה דבר נכון. דהנה הריב"ש בתשו' סי' נ"ז נשאל בגט שנכתב על האשה הדרה בתלמסאן. ובאמת לא דרה שמה בשעת כתיבת הגט. והשיב הריב"ש כיון דאם נקרא תיבת הדרה מלעיל ואז פירושו שהיתה דרה שם מקודם כמו השבה עם נעמי שהיא לשון עבר ומש"ה הגט כשר. ומזה למד מהריב"ל בתשו' ח"ג סי' ט' באשה ששמה פאלומבה וכתב פלומבה דאף דאות האלף מורה על נקודת הפת' מ"מ כאן דאף בלתי הא' אפשר לקרות הפ' בנקודת פתח מש"ה כשר וכעין שכתב הריב"ש בתיבת הדרה ואח"כ כתב המהריב"ל וכד מעיינינן שפיר אשכחן דאין הנדון דומה לראי' דשאני התם דאפילו אם דהדרה כיון דמשמע הכי ומשמע הכי הו"ל כאילו לא נכתבה מ"מ אין לפסול הגט כיון דיש סוברין דאם לא נכתב שם העיר כשר אבל בנ"ד אם נאמר דכיון דמקריא הכי ומקריא הכי הו"ל כאילו לא נכתב והוי כלא נכתב שמה בגט ופסול אפי' בדיעבד ע"ש. ומדבריו למדנו דכל דבר שאפשר לפרשו הכי והכי הוי כלא נכתב כלל. ומעתה בנ"ד אף שכתב הב"ש דבארות הם בכלל מעינות מ"מ פשיטא דמעיין הוא בודאי בכלל מעינות. וא"כ תיבת מעינות אפשר לפרשו על מעיין ואפשר לפרשו על בארת ומקריא הכי ומקריא הכי ומעתה דברי הנו"ב ברורי' דהיכ' דאיכ' נהר כיון דמה שכותבין בגט כל סיפוקי העיר אינו אלא מנהג כמ"ש הרמ"א בסעי' ו' מש"ה כתב הב"ש דאין להזכיר רק מעינות ולא בארת דאפילו אם תאמר דהוי כלא נכתב כלל מעינות ובארת מ"מ די בכך אפי' לכתחילה לדעת המחבר כיון שכבר הזכיר הנהר אבל אם ליכא נהר בזה. צריך להזכיר בארת דוקא דאם כתב מעינות אף דבארת הוא בכלל מעינות מ"מ כיון דאפשר לפרשו מעינות דוקא הוי כלא נכתב כלל לא בארת ולא מעינות וכיון דגם נהר ליכא הוי כלא הזכיר שום סיפוק מים בגט ומש"ה כתבינן בארת דוקא כנלפענ"ד. ומעתה בנ"ד לענין דיעבד הנה הרמ"א פסק דאם שינה שם הנהר כשר. ואף שהביא אח"כ בשם מהרי"ק דאם כתב נהר שהוא חוץ לתחום יש פוסלין כבר כתב הגט פשוט שם דזה תלוי במחלוקת בשינה מקום לידה או עמידה דלדעת המכשירין שם משום דאין אדם נקרא על שם לידה ועמידה ועי' בב"ש סי' קכ"ח סק"ה א"כ ה"ה בשינה שם נהר ג"כ כשר מה"ט דאין אדם נקרא על שם הנהר. ומאחר שהכריע הרמ"א להכשיר בשעת הדחק בשינה מקום לידה ועמידה אם כן ה"ה בשינה שם הנהר. עוד יש מקום לומר דאף לדעת הפוסלין בשינה שם הנהר מ"מ בשינה בין מעינות ובארת מודו דכשר משום דנהר מפורסם יותר והעיר נקרא יותר על שם הנהר מעל המעינות וכעין שחילקו הפוסקים בין שינה מקום דירה לשינה מקום לידה. ובפרט בנ"ד שכתב מי מעינות ולפמ"ש בשם מהריב"ל כיון דאפשר לפרש מעינות גם על בארת הוי כלא נכתב כלל ובלא נכתב שם הנהר בגט הכל מודים דכשר מכל הלין טעמי נלפענ"ד דהגט כשר בשעת הדחק:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה