אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קעה

סימן קעד

ב"ה יום ג' ג' טבת תרל"ד לפ"ק לבוב. החיים והשלום וכל טוב. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם לתהלה מאד נעלה. בכתם פז לא יסולה. ירא ד' מרבים. כקש"ת מוה' דוד מאיר פריש נ"י אבד"ק ברעזאן יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני לנכון. ואם כי מעולם אין דרכי בזה לחזור על הראשונות וליישב את דברי ובפרט בדברי פלפול. יצאתי היום מגדרי למען רוב אהבתי אליו ובאתי בידים שניות להשיב על השגותיו עלי. במ"ש במכתבי הראשון בביאור דברי הגמ' חולין דף ק"ל דבעה"ב שאכל פרותיו טבלים שפטור מן התשלומין ופרשתי דהיינו שפטור מטעם מזיק ממון כהן דהיינו התרומה דפתיך בהטבל דאין לומר דפטור משום כפרה כדין אוכל תרומה בשוגג דזה פשוט דכל זמן שלא נקרא עליו שם תרומה א"צ כפרה. וע"ז כתב מעכת"ה דקמ"ל אף דגם על טבל חייב מיתה בידי שמים כמו על תרומה אפ"ה אם אכל טבל לא מיחייב קרן וחומש. וזה חימה דמלבד דמהיכי תיתי לחייב בטבל קרן וחומש דקרא כתיב ואיש כי יאכל קודש וטבל לא איקרי קודש. ואדרבא אם באנו לחייב בטבל משום כפרה לזה צריך קרא אבל לפטור בטבל לא צריך קרא. ועוד דאם נאמר דהוי ס"ד לחייב בטבל קרן וחומש משום כפרה א"כ היכי ילפינן לפטור מדדרשינן אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך ומה ראי' הוא זו ניהו דאין לכהן שום זכות בהטבל רק לאחר הפרשת התרומה מ"מ כיון שעבר עבירה שחייבין עלי' מיתה בי"ש צריך להביא כפרה קרן וחומש לכהן. דהרי בגוזל הגר דפשיטא דלא הי' לכהן שום חלק בנכסי הגר ואפ"ה צריך ליתן קרן וחומש לכהן לכפרה על חטאתו אשר חטא. אבל לפי פרושי נכון מאד דהוי ס"ד לחייב באוכל טבל הואיל והפסיד את הכהן את התרומה שהי' נוטל והוי מזיק לכהן ולזה שפיר ממעט משום דאין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך. ולא מקרי ממונא דכהן כלל קודם הפרשת התרומה ואין כאן מזיק. ואפשר דזה כוונת רש"י במ"ש אין לך בהן אלא משעת הרמה ה"ג לי' בתוספתא. ומעכת"ה הקשה דמה בעי רש"י בזה. ולפמ"ש ניחא דעיקר קושית הגמ' על רב חסדא הוא רק מזה דאל"כ היינו יכולין לפרש הברייתא לענין כפרה וממילא לק"מ על ר"ח דגזה"כ לחייבו משום כפרה ולא פליג ר"ח על זה. אבל מדגרסינן בתוס' אין לך וכו' מזה מוכח דהברייתא מיירי לענין חיוב ממון ושפיר פריך לר"ח כנלפענ"ד. ומה שהביא מעכת"ה מדברי הרמב"ם פ"א ממעשר הל"ה ודברי הש"ע סי' של"א סעיף ה' שכתבו אע"פ שחייבין מיתה לשמים אין משלמין המתנות לבעליהם. לפענ"ד גם שם כוונתם כמ"ש דאף שחייבין מיתה מ"מ חיוב תשלומין ליכא והיינו משום מזיק. ומ"ש מעכת"ה דלפי מה שפסק הרמב"ם דלפי דמים משלם ליכא שום נ"מ אם חייב באוכל תרומה בשוגג משום מזיק כיון דבלא"ה חייב משום כפרה. לפענ"ד נראה דיש נ"מ באכל תרומה בשוגג ומת דמשום כפרה אין היורשין חייבין לשלם דאין כפרה למתים. אבל משום היזק ממונו של כהן חייבין היורשים לשלם למ"ד מלוה ע"פ גובה מן היורשים או כשעמד בדין. ועי' פ"ד דערכין ופ"ד דב"ק ובסוף ב"ב. עוד יש נ"מ אם ממשכנין אותו דמשום כפרה אין ממשכנין אותו כמו חייבי חטאות ואשמות משא"כ משום מזיק ואין להאריך. במה שפלפל מעכת"ה בחכמה בהא דנחלקו אא"ז התב"ש והפרמ"ג אם מותרת הריאה שצימקה וחזרה לברייתה ע"י שריית מעל"ע או אסורה מטעם כבוש. יפה כיון בכל מה שכתב שם ואין להוסיף על דבריו הנאמרים באמת וכהלכה. דברי ידידו הדוש"ת באהבה רבה ואהבת עולם:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה