אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קעג

סימן קעב

ב"ה יום ד' כסליו תרמ"א לפ"ק לבוב.

שלום וברכה וכל טוב. לכבוד הרב המופלג החריף השנון זית רענן בנן של קדושים מוה' מנשה אייכנשטיין נ"י:

מכתב שאלתו הגיעני. ויען כי אין מסרבין לגדול באתי למלאות רצון חותנו הגאון הצדיק שיחי' לעיין בדבריו. אם כי אין דרכי להשיב בענינים כאלה אם לא נשאלתי משני הצדדים. והנה אמת הדבר כי אנשי העיר אין להם שום זכות לכוף להרב להתפלל לפני התיבה בימים הנוראים מאחר שלא נזכר מזה בכתב הרבנות. אמנם מה שטוענים הקהל לבל יסע הרב מהעיר למקום אחר אף שיעמוד להם מורה הוראה אחר כי אין רצונם רק בהוראות הרב שלהם בזה יש לדון. ומעכ"ת הביא ראי' מדברי הש"ך בחו"מ סי' של"ג ס"ק כ"ו דאם המלמד רוצה להעמיד במקומו מלמד אחר יכול לחזור בו. ולפענ"ד לא דמי דמלמד יש לו דין פועל או קבלן דמדינא יכול לחזור בו רק בדבר האבד א"י לחזור וזה מיקרי דבר האבד מאחר שנתבטל הנער מלמודו ולזה כתב הש"ך דאם מעמיד מלמד אחר במקומו תו לא הוי דבר האבד ואוקמא אדינא דפועל יכול לחזור בו וכעין שכתב המחבר שם סעיף ז' דאם יש פועלים לשכור יכול לחזור בו. ובזה מיושב שלא יסתרו דברי הש"ך למ"ש המחבר והסמ"ע ס"ס רל"ז דהבעה"ב יכול לומר דלא ניחא לי' במלמד אחר רק בזה דוקא. דהתם לענין עני המהפך בחררה שפיר יכול הבעה"ב לומר דאינו מצוי מלמד כזה. ולדעת ר"ת וסייעתו לא שייך בכה"ג עני המהפך בחררה משא"כ לענין דבר האבד ס"ל להש"ך דמ"מ אין לכוף להמלמד בשביל טענת בעה"ב ולא מיקרי דבר אבד. ועיין בש"ך שם ס"ק ט"ו דבשביל טענה כל דהו וגם בטענת ספק לא מקרי דבר אבד. ומעתה בנ"ד לפמ"ש בדרכי משה ס"ס של"ג דבנשכר לרבים א"צ קנין. והרי כתב הש"ך בסק"ג דבק"ס אין הקבלן יכול לחזור בו ולדעת הריטב"א שהביא הש"ך ס"ק י"ד גם פועל אינו יכול לחזור בו אם עשה קנין. ועיין בנוב"י מהדו"ק חחו"מ סי' ל' אות ח' ואות ט' דבשטר לכ"ע א"י לחזור בו. וב"ד כופין אותו בזה ע"ש. ובנ"ד הרי נכתב שטר הרבנות א"כ נראה דא"י לחזור הרב ולא למנות אחר במקומו. ועיין שו"ת ח"ס חלק חו"מ ס"ס קע"ב. ומ"מ נראה ברור דאם עבר הרב ע"ז ונסע מהעיר על חודש ימים אין רשות להבעלי בתים להעבירו בשביל זה ובפרט שכן נהגו בכמה קהלות שנוסע האב"ד על ימים נוראים לצדיק הדור. וממילא דאין השבועה חלה דאין יכולים לישבע על דבר שאינו ברשותו וגם משועבדים המה להרב ליתן לו פרנסתו ואף דקונמות מפקיע מידי שיעבוד מ"מ השיעבוד אשר על אנשי העיר נגד הרב המה לא דברים שבממון לחוד כי אם גם שיעבוד הגוף כמו כבוד ומורא והידור ובזה לא אמרינן דקונמות מפקיע מידי שיעבוד כמ"ש הטו"ז סי' רל"ד ס"ק ס"ג. וגם בלא"ה כתבו התוס' בכתובות דף נ"ט ע"ב ד"ה קונמות דאלמוהו רבנן לשיעבודו דב"ח ע"ש א"כ ה"ה לשיעבוד הרב. ועפ"י דברי הטו"ז הנ"ל יש ליישב קושית התוס' ר"פ המדיר על מ"ש רש"י דמש"ה אין הנאת תשמישו נאסר משום דמשועבד לה. דא"כ למאי אצטריך בגמרא להוכיח דאינו יכול להפקיע שיעבודה ע"י קונם ממתני' דקונם שאיני עושה לפיך מגופא דמתני' הוי מצי למיפרך מדלא נאסר עלי' תשמישו משום דמשועבד לה. וע"פ דברי הטו"ז הנ"ל א"ש דהרי הר"ן שם בריש המדיר הקשה הרי קונמות מפקיע מידי שיעבוד ותירץ דכמו דאלמוהו רבנן לשיעבודי' דבעל הכי נמי אלמוהו לשיעבודה דאשה ע"ש. ומעתה י"ל דממשנתינו אינו יכול להוכיח מדלא נאסר הנאת תשמישו כיון דזה הוא חיוב הגוף ובכה"ג לא אמרינן דקונמות מפקיע מידי שיעבוד כמ"ש הטו"ז. משא"כ לענין מזונות דהוי דבר שבממון שפיר חל הנדר משום דקונמות מפקיע מידי שיעבוד. ומש"ה פריך מהא דקונם שאיני עושה לפיך דהוי גם כן דבר שבממון וקונמות מפקיע מידי שיעבוד כזה ואפ"ה אין הנדר חל וע"כ משום דאלמוהו לשיעבוד הבעל וה"ה לשיעבוד האשה כמ"ש הר"ן ושפיר פריך דאין יכול לאסור עלי' מזונות משום דאלמוהו לשיעבודה. וזה נכון מאוד בס"ד. ועכ"פ כבר הוכחתי דאין הנדר והשבועה שאסרו אנשי העיר כלום ועיין בסי' רל"ו סעיף ב' דמי שנשבע להרע לחבירו אינו כלום. ומ"מ נכון הדבר כי ישבו ב"ד של ג' מעיר אחרת להתיר החרם והשבועה והנדר וגם אם נשבעו הרבה אנשים ביחד דמבואר בסי' רכ"ח סעיף כ"א בהג"ה דזה מיקרי ע"ד רבים מ"מ מועיל ההתרה דזה מיקרי דבר מצוה דהוי צרכי הרבים ועיין בבאה"ט שם ס"ק מ"ה. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה