מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קסב
ב"ה יום ה' ג' ניסן תרמ"ב לפ"ק לבוב הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי ומחו' הרב החריף ובקי משנתו קב ונקי. יקר רוח איש תבונה קנה חכמה קנה בינה. כש"ת מוה' יהושע העשיל מארשאלקשוויטש ל נ"י.
נתכבדתי ביקרת מכתבו עם חדושי תורתו. ואני היום טרדות רבות סבבוני. מנוחה הדריכוני. ובכל זאת למען כבודו כי רב הוא שמתי עין על דבריו היקרים מפז. ראויים למי שאמרן. ואת אשר ישים ד' בפי אותו אדבר. ובמה ששאל כענין אפתח. במה שהקשו בתוס' פסחים נ"ח ע"ב במ"ש רש"י דע"פ הראי' הי' מקדשין. וכתבו התוס' דמ"מ היו נזהרין שלא יבואו תרי שבי בהדי הדדי. והא דאמרינן חלבי שבת קרבין ביוה"כ אתיא כאחרים דאין בין עצרת לעצרת אלא ארבעה ימים בלבד. וע"ז תמה כבודו דהרי הא דחלבי שבת קרבין ביוה"כ הוא מימרא דר' ישמעאל בשבת דף קי"ג א"כ מוכח דר"י סובר כאחרים ולדידהו שפיר משכחת תרי שבי בהדדי ושפיר כתב רש"י בפסחים אליבא דר"י דע"פ אפשר שיהי' בא' בשבת וזה קושיא חמורה מאד. וכאשר התבוננתי בזה ראיתי דבר תמוה בדברי הרמב"ם סוף פ"ה משבת שהביא הא דיוה"כ שחל ע"ש לא היו תוקעין [ואם חל] במ"ש לא היו מבדילין והה"מ שם כתב שבזמנינו שאין מקדשין ע"פ הראי' אין יוה"כ חל לא בע"ש ולא במ"ש ע"ש. והוא תמוה דלדידן דלא קיי"ל כאחרים גם בזמן המקדש א"א שיהי' יוה"כ ע"ש או מ"ש. והרי הרמב"ם פי"ח מקידוש החודש כתב דאין פוחתין מן ד' חדשים מעוברים ולא מוסיפין על שמונה וזהו דלא כאחרים דלדידהו לעולם אחד מלא ואחד חסר. ועי' בגמ' ערכין דף ט' ע"ב. וכבר עמד בזה הלחם משנה פ"א מתמידין הלכה ז':
וראיתי בטורי אבן סוף פ"ב בר"ה שכתב הא דאמרינן בגמ' סוכה דף נ"ד ע"ב אחרים הוא לא קאי אהא דחלבי שבת קרבין ביוה"כ דהך אפשר לאוקמי דלא כאחרים רק שעברו ב"ד או טעו ועשו יוה"כ סמוך לשבת דבדיעבד לכ"ע מה שעשוי עשוי וכ"כ הלח"מ שם. רק כוונת הגמ' להקשות אהא דמוקמינן הא דחל יוה"כ במ"ש לא היו מבדילין כר"ע דוקא משמע דלר' ישמעאל מבדילין כי היכי דלידעו דחלבי שבת קרבין ביוה"כ א"כ מוכח דגם לכתחיל' מותר לעשות תרי שבי בהדדי דאל"כ אין מהראוי לעשות תקנה לתקוע או להבדיל פן יעשו ב"ד שלא כדין ולזה קאמר דהא דקאמר ר"י ברי' דרשב"פ דאתיא כר"ע היינו אליבא דאחרים דמותר לעשות לכתחילה יוה"כ סמוך לשבת ואם כן ליתקעו כי היכי דלידעו דיוה"כ קיל משבת ומש"ה מוקמינן כר"ע דוקא ע"ש. ועי' במנחות דף צ"ט ע"ב ובפירוש המשניות להרמב"ם שם שכתב שא"א לומר כלל שמעולם לא חל יוה"כ בע"ש שהרי מבואר במשנה שהבבלים אכלו את השעיר כשהוא חי במוצאי יוה"כ שחל בשבת. הרי דהמעשה אירע כך ע"ש. ומעתה יפה הביא הרמב"ם הך דחלבי שבת אין קרבין ביוה"כ. וגם הא דיוה"כ שחל בע"ש לא היו תוקעין וכו'. משום דלפעמים אפשר שיהי' כן כמ"ש בפירוש המשניות להרמב"ם. ומדוקדק היטב מ"ש הה"מ סוף פ"ה בשבת שבזמננו א"א שיחול כן משום דבזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' כבר הי' מעשה שאירע כן וכמו שהוכחתי. ומיושב ג"כ קושית כבודו. דלפמ"ש הטורי אבן הא דאמרינן בגמ' סוכה אחרים הוא לא קאי כלל על ר' ישמעאל רק על הא דמשני ר"י ברי' דרשב"פ ר"ע הוא וכמ"ש. ושפיר כתבו בתוס' פסחים דלר' ישמעאל היו נזהרין שלא יבואו תרי שבי בהדדי. והיינו דרק אם עברו הב"ד או טעו אפשר שיחול כן אבל לכתחילה היו נזהרין בזה וכמ"ש. הן אמת דמדברי התוס' שבת דף קנ"ד ע"א ד"ה חלבי וגם מדברי התוס' פסחים נראה דהא דאמרינן בסוכה דף נ"ד אחרים הוא קאי על ר' ישמעאל ודלא כמ"ש הט"א. ומעתה קושית מעכת"ה קמה וגם נצבה. ועי' ברש"י סנהדרין דף י"ג ע"ב ד"ה וליעברי' שם מבואר להדיא דגם לאחרים לא מיקלע פסח בבד"ו כי אם על צד הדוחק. ועי' בתוס' שם דף י"ג ע"א ד"ה ור"י. וא"כ שפיר הקשו בתוס' פסחים דף נ"ח ע"ב לשיטת רש"י:
עוד הקשה מעכ"ת בתוס' סוכה דף כ"ה ע"ב שהקשו לרבא דאמר בזבחים דף ק' אידי ואידי לאחר חצות כאן קודם ששחטו וזרקו עליו וכו' הרי דמטמא לקרובים אפילו מטא זמן חיובא דפסח מאחר שלא שחטו וזרקו עליו. וע"ז תמה מעכ"ת דהתם אין הטעם כלל משום עוסק במצוה רק דרחמנא דחי' ופטרי' מפסח משום דר"ש כשהוא שלם ולא כשהוא חסר כמבואר בסוגיא שם. וזה תימה גדולה. ולפענ"ד נרא' בזה. דקשיא להו להתוס' על מה דמחלק רבא התם בין קודם ששחטו וזרקו עליו או לאחר ששחטו וזרקו עליו הרי אביי מחלק התם בין קודם חצות ובין לאחר חצות. וחילוקו של אביי הוא מוכרח מכח רומיא דברייתות אהדדי מהא דיוסף הכהן שטמאוהו ע"כ להא דתניא אמרת לא יטמא. וע"כ מוכרח לחלק בין קודם חצות ובין לאחר חצות כסברת אביי ומטעם זה כתבו הכ"מ ולח"מ פ"ו מק"פ הל"ט דאביי ורבא לא פליגי ע"ש. וא"כ מי הכריחו לרבא לחלק בין קודם ששחטו וזרקו עליו או לא כיון דבלא"ה לא קשה דר"ש אדר"ש וכדמתרץ אביי וע"כ גם רבא מודה לחילוק זה וכמ"ש. וע"כ ס"ל להתוס' דרבא מתרץ גם רומיא דברייתות אהדדי דלא כאביי דמחלק בין קודם חצות או לאחר חצות. רק אידי ואידי לאחר חצות והא דיוסף הכהן שטמאוהו בע"כ איירי קודם ששחטו וזרקו עליו. ואידך ברייתא דאמרת לא יטמא מיירי לאחר ששחטו וכו'. וגם דר"ש אדר"ש מתרץ רבא כן. וא"כ יפה הקשו בתוס' בסוכה ארבא דאחר חצות מותר לטמא לקרובים קודם ששחטו וזרקו עליו הא כיון דמטא זמן חיובא ואיכא כרת לא אמרינן עוסק במצוה פטור ממצוה ואם כן אסור לטמאות כדמוכח בגמ' שם בסוכה כנלע"ד ליישב קושיתו החמורה:
ובהיותי מעיין בגמ' סוכה שם ראיתי ברש"י שם ד"ה צריכא שכתב דמדכתיב ביום ההוא דנטמא תוך שבעה ילפינן דעוב"מ פטור ממצוה. ודבריו אינם מובנים דגם אילו לא נכתב ביום ההוא מגוף הקרא שהיו אנשים טמאי מת ולא יכלו לעשות הפסח שפיר איכא למילף דעוב"מ פטור ממצוה דאל"כ לא היו רשאין לטמאות עצמן ולהתבטל מפסח וכמ"ש רש"י שם ד"ה שחל. ואנהירנהו לעיינין דבר נכון בזה בס"ד. דהנה בתוס' פסחים דף צ' ע"ב ד"ה שחל הקשו דאמאי צוה להם משרע"ה לעשות פסח שני יטבלו בו ביום וישחטו עליהם ותירצו בתוס' דלמא כן עשו ובשעה ששאלו לא טבלו עדיין ואמר להם משה אם לא תטבלו היום תדחו לפסח שני ע"ש. ומעתה קשה טובא היכי מוכיח בגמ' סוכה שם דעוב"מ פטור ממצוה מדנטמאו למת ואף על פי שטומא' זו תעכב על ידם לעשות פסח. הא הטומא' אינה מעכבת כלל עשיית הפסח כיון שחל ז' בע"פ א"כ יכולין לטבול ולעשו' פסח כמ"ש התוס' פסחים ואין כאן ביטול מצוה כלל. כיון דבשעה שנטמאו היו עתידין לעשות גם הפסח ויכולין לקיים שניהם והיאך אפשר להוכיח מזה דעוב"מ פטור ממצוה. ולכן פי' רש"י הוכחת הגמ' באופן זה. דהרי בגמ' דרשינן מדכתיב ביום ההוא אין יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות דהיינו שחל שביעי בע"פ ואי ס"ד דעוסק במצוה אינו פטור מן המצוה ורק הטעם דרשאין היו לטמאות עצמן משום שחל שביעי שלהן בע"פ ויכולין לקיים שניהם וכמ"ש. א"כ למה לי קרא ביום ההוא לאורויי דהנך אנשים חל ז' שלהן בע"פ הא בלא"ה ידעינן שחל ז' בע"פ דאל"כ אינן רשאין לטמאות עצמן דאם יטמא ה' או ו' ימים קודם יתבטל מפסח. אלא ע"כ דעוב"מ פטור ממצוה ושפיר יכולין ורשאין להטמאות ששה ימים קודם הפסח אף דיתבטל ע"י זה מפסח משום דעוסק במצוה פטור ממצוה. וא"כ אי לאו קרא דביום ההוא הוי ס"ד שחל ששי שלהם בע"פ ואפ"ה מותר לטמאות למת משום דעוב"מ פטור ממצוה ומש"ה איצטריך לאשמעינן ביום ההוא למילף שחל שביעי שלהם בע"פ. ומעתה כתב רש"י דמקרא ביום ההוא ילפינן דעוב"מ פטור ממצוה דאי לאו קרא דביום ההוא הוי אמרינן דמש"ה טמאו את עצמן משום שחל שביעי בע"פ ויכולין לקיים שניהם ולעולם עוסק במצוה אינו פטור ממצוה. אלא דא"כ מיותר קרא דביום ההוא דבלא"ה ידעינן דע"כ חל ז' שלהן בע"פ דאל"כ אינן רשאין לטמאות עצמן. אלא ע"כ דעוב"מ פטור ממצוה ולא מוכח כלל דחל ז' בע"פ ומש"ה איצטריך קרא דביום ההוא. וזה דבר יקר מאד בס"ד. ולגודל הטרדה לא אוכל להאריך יותר ועמו הסליחה. דברי ידידו מוקירו ומכבדו הדוש"ת באהבה ומברכו בברכת החג: