אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קנז

סימן קנו

ב"ה יום ו' עש"ק ב' דר"ח אדר ירבה הטוב והשלום לפ"ק לבוב:

שפעת הצלחות ושלות השקט אל כבוד ידידי הרב החריף ובקי המפורסם לתהלה מאד נעלה זך השכל ונקי הרעיון אבן בחן אבן פינה קנה חכמה קנה בינה מוה' יצחק דעטביצר נ"י:

מכתב יקרתו בצירוף וכו'. ואת אשר הקשה מע"כ לדעת הסוברים דחמץ מיקרי איסורא בלע ובעי ליבון א"כ מה פריך הש"ס בפסחים דף ל' לרב דאמר קדרות בפסח ישברו מהא דתניא אין טשין את התנור באלי' וכו' עד שיסיק את התנור. וא"כ בקדירות בפסח ג"כ ליעבד להו היסק. וע"ז הקשה מעכ"ת דשאני גבי חמץ דהוי איסורא בלע. הנה בראשית ההשקפה הי' נלפענ"ד לומר דלדעת הסוברים דחמץ מקרי איסורא בלע גם בב"ח מיקרי איסורא בלע. דהרי הר"ן בפסחים שם כתב דדוקא גבי קדשים דבשעה שנבלעו בכלי לא הי' שם נותר עלי' ולא חל על הבליעה מועטת מה שנשאר אחר ההגעלה חשיבות אשר נקרא לה שם חדש משא"כ בחמץ דגם בשעת הבליעה הי' שמו חמן אף דהי' אז שעת היתר בעי ליבון וא"כ גם גבי בב"ח כיון דגם בשעת הבליעה הי' שמו בשר בעי ליבון. שוב מצאתי מבואר כן להדיא בפר"ח יו"ד סי' צ"ג ס"ק ד' וכן נראה מדברי הש"ך יו"ד סי' קכ"א סק"ח להמעיין שם היטב ובחנם השיגו עליו האחרונים. איברא דעדיין יש לעיין בזה דהנה בהא דבעי הש"ס למילף טע"כ מבב"ח ודחי הש"ס דבב"ח חידוש הוא והדר יליף מגע"נ והקשו הקדמונים דלמא צותה התורה להגעיל מחמת חשש בב"ח דלכ"ע טע"כ מה"ת. וכד הוינא טליא אמרתי ליישב זה ע"פ מה דמחלק הש"ס בסוף ע"ז בין היתרא בלע דסגי בהגעלה אף בתשמישו ע"י האור והיכא דאיסורא בלע בעי ליבון. א"כ שפיר מוכיח הש"ס מגע"ל דטע"כ דאז גוף הטעם שנבלע בהכלי הי' איסור אבל אם נימא דבשאר איסורין לא אמרינן טע"כ א"כ גוף הבליעה אשר בהכלי אין עלי' שם איסור אף אם בלעה מבשר נבילה כיון דלא אמרינן טע"כ ורק דנאסר אח"כ בשעה שיבשל הישראל בה חלב א"כ מיקרי היתרא בלע וא"כ אמאי אמרה תור' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכו' דהיינו דבעי ליבון והא הכא דהיתרא בלעי לעולם סגי בהגעלה אלא ע"כ דעע"כ מה"ת אף בשאר איסורי' א"כ הטעם הנבלע בהכלי הוא אסור כיון דטע"כ ושפיר מיקרי איסורא בלע ומש"ה בעי ליבון. והנה לפי מה שהעלתי עכשיו דבב"ח כיון דשמו עליו מיקרי איסורא בלע ליתנהו להני מילי דכתיבנא ותיקום קושית הקדמונים אדוכתא. והנרא' לי בזה דהנה הגאון בעל כו"פ הביא ראי' דצלי בב"ח אינו אסור מה"ת ורצה ליישב בזה קושית הקדמונים הנ"ל דהרי בקרא כתיב כל דבר אשר יבא באש דהי' בליעת הכלי שלא ע"י מים וא"כ הוי צלי ולא שייך בי' איסור בב"ח מה"ת כלל וע"כ דהתור' הצריכה הכשר מחמת שאר איסורים ע"ש בסי' פ"ז. וכל העובר משתומם על דבריו דהא דנסתפקו הראשונים אם בב"ח בצלי אסור מה"ת היינו דוקא אם הבשר וגם הגבינה נבלעו דרך צלי אבל אם צלו בשר ואח"כ בשלו באותו כלי חלב פשיטא דאסור מה"ת דהרי הטעם שנבלע בכלי דרך צלי' חוזר כעת ונתבשל. וא"כ עדיין קשה קו' הקדמוני' שמא צלה העכו"ם בשר והישראל יבשל בה חלב דאסור לכ"ע מה"ת ומש"ה צריך ליבון וח"ו לחשוד למאורן של ישראל שטעה בדבר פשוט כזה. אמנם לפמ"ש הדבר נכון מאד. דבאמת בפשיטות י"ל דבב"ח כיון דהיתרא בלע סגי בהגעל' וכמ"ש ורק דבב"ח שמו עליו ודמי לחמץ בפסח דבעי ליבון וכמ"ש הפר"ח. והיינו דוקא אם נתבשל הבשר דגם בשעת הבליע' הי' עליו שם בשר לענין בב"ח משא"כ אם נצלה דאז לא הי' מקום כלל להיות עליו שם בב"ח ורק דאח"כ בשעת בישול החלב נפלט מהכלי טעם הבשר וע"י הבישול חוזר כעת עליו ענין בב"ח א"כ כאן פשיטא דלא שייך שמו עליו דליהוי מיקרי איסורא בלע דהרי לא הי' אף התחלת איסור בב"ח כי אם ע"י בישול החלב דהשתא ושפיר מיקרי היתרא בלע וסגי בהגעלה ומיושב קושית הקדמונים ודו"ק. את זה חזיתי להשיב למעכ"ת בהחפזי מחמת כניסת יום ש"ק. והנני ידידו הדוש"ת באהב' רבה:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה