אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קנה

סימן קנד

ב"ה יום ו' עש"ק מ"ג למב"י תרל"ח לפ"ק כפר בראטקאוויץ:

יחי צלח שלו ושמח. ידידי שאהבה נפשי הרב החריף והבקי משנתו צח ונקי יגע ומצא כדי מדתו לפי מעט שנותיו הרבה מקנתו כש"ת מוה' אברהם ראטה ני':

מכתבו הגיעני והתענגתי להתבשר משלומו אשר יקרה בעיני מאד. ובדבר שאלתו באחד ששכח לספור ספירת העומר ונזכר ביה"ש של יום המחרת וספר בלא ברכה אם יכול לספור בשאר הימים בברכה או לא. ומעכ"ת פלפל בחכמה לומר דהוי ס"ס שמא כדעת התוס' דספירת יום לאו ספירה ואת"ל דהוי ספירה שמא ביה"ש לילה הוא. ואח"כ חזר מעכ"ת לומר דהוי ס"ס לאידך גיסא שמא ביה"ש יום היא וא"כ חוזר וסופר בשאר הלילות בברכה ואת"ל דביה"ש לילה היא שמא הלכה כהרי"ו והרא"ש דגם אם לא נזכר ביום סופר בשאר הלילות בברכה. ולפע"ד נראה בזה דהנה התה"ד שהביא הב"י סי' תפ"ט חידש לן סברא זו דאם נזכר ביום וספר בלא ברכה סופר בשאר הלילות בברכה הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי. והפר"ח סי' תפ"ט שם חולק ע"ז כיון דמספקא לן הלכתא כמאן שמא הלכה כתוס' דספירת יום לאו ספירה היא ולא מצי לספור בשאר הלילות משום דלא הוי תמימות ואיך יברך מספק. ולדעתי העני' נראה בזה דבר נכון בס"ד. דהנה המעיין בדברי הרא"ש סוף פסחים יראה דשורש מחלוקת הבה"ג והתוס' היא דבה"ג סובר דכל המ"ט ימים של ספ"ע היא מצוה אחת דמצוה לספור מ"ט ימים ולהכי אם דילג יום אחד אין כאן ספירה דלא קיים מצותו דעיקר המצוה לספור מ"ט יום ולא מ"ח. ומש"ה ס"ל דלא יספור עוד מכאן ואילך דע"י שדילג לילה אחת כבר ביטל מצותו אבל התוס' ס"ל דכל לילה ולילה היא מצוה בפ"ע ואף דלא קיים המצוה באותה הלילה עדיין לא נפקע מצות שאר הלילות וסופר בשאר הלילות בברכה. וכעין דאמרו חז"ל במנחות פ' התכלת אלא מאן דלית ליה תרי מצות חדא מצוה נמי לא ליעבד. ועי' בב"י או"ח סי' תרע"ב. וטעם מחלוקת הקדמונים היא כיון דאיכא פלוגתא בגמ' אם נקצר ביום כשר וגם הפוסקים נחלקו כמאן הלכתא והרי אמרו בגמ' קצירה וספירה בלילה והבאה ביום וכיון דקצירה וספירה חדא היא ולמ"ד נקצר ביום פסול גם ספירה ליתא ביום אפילו בדיעבד כמש"כ הר"ן סוף פסחים. והנה בש"ס ביצה דף ל' ע"ב אמרינן אתרוג דמפסקא לילות מימים כל חד וחד יומא מצוה באנפי נפשה היא. סוכה דלא מפסקו לילות מימים כולה יומא כחדא יומא אריכתא דמי עיי"ש וא"כ לדעת התוס' שפסקו כסתם מתניתין סוף מגילה דנקצר ביום פסול ולדידהו ליתא לספירה ביום ומפסקו לילות מימים וכל חדא מצוה באפי נפשה היא ומש"ה ס"ל דאם דילג יום אחד מלספור סופר בשאר הלילות בברכה וכמש"כ לעיל דבשביל שביטל מצוה אחת לא נפקע ממנו חיוב שאר הלילות משא"כ הבה"ג דסובר כמ"ד נקצר ביום כשר וגם ספירה היא ביום כמש"כ הר"ן שם וכיון דלא מפסקו לילות מימים כל הספירה של מ"ט יום היא מצוה אחת ומש"ה סובר הבה"ג דאם שכח ודילג יום אחד שוב אינו סופר דאין בספירת שאר הלילות שום מצוה כלל דע"י שדילג לילה אחת בטל כל המצוה כיון דמצוה חדא כל ספירת מ"ט יום וכמש"כ:

ואחרי כל הדברים והאמת האלה דברי אדונינו רוח אפינו התה"ד מזוקקים שבעתים. דאם שכח בלילה וספר ביום בלא ברכה סופר בשאר הלילות בברכה דלדעת התוס' דכל חדא מצוה באפי נפשה פשיטא דיכול לספור בשאר הלילות כמבואר בדבריהם להדיא. ולדעת הבה"ג דס"ל דכל הספירה חדא מצוה היא ע"כ צ"ל לדידיה דלא מיפסקו לילות מימים ויכול לספור בדיעבד ביום. ולק"מ קושית הפר"ח דשמא הלכה כדעת התוס' דספירת יום לאו ספירה היא וספירה זו כמאן דליתא ואינו יכול לספור בשאר הלילות ולפמש"כ נכון דאם נאמר דספירת יום לאו ספירה היא ומפסקי לילות מימים וממילא כל יום מצוה באפי נפשה היא א"כ לשיטה זו גם אם דילג יום שלם לגמרי ג"כ סופר בשאר הלילות וכדס"ל באמת להתוס' והרא"ש. ורק עיקר חשש לדעת הבה"ג דאם דילג יום אחד אינו סופר אח"כ דכל הספירה מצוה חדא היא ולשיטת הבה"ג ע"כ יכול לספור ביום ולא מפסקו לילות מימים ודוק היטב כי היא עצה עמוקה בס"ד:.

ומעתה אין מקום למש"כ מעכ"ת לומר דהוי ס"ס שלא לברך בשאר הלילות דשמא ספירת יום לאו ספירה היא. דליתא דאם נאמר דספירת יום לאו ספירה היא ומפסקי לילות מימים וכל לילה ולילה מצוה באפי נפשה היא גם אם דילג לגמרי מברך בשאר הלילות וכשיטת התוס' והרא"ש. וכן גם הס"ס לאידך גיסא שכ' מעכ"ת דאיכא ס"ס לברך שמא ביה"ש יום היא ואת"ל שהיא לילה שמא הלכה כהתוס' דגם אם דילג יום א' חוזר וסופר בשאר הלילות. גם זה ליתא דכיון שאמרנו בספק הראשון דאם ספר ביום מותר לספור אח"כ דאם ספר ביום כשר ולא מפסקו לילות מימים והוי כל הספירה חדא מצוה ולדעה זו א"א לומר בספק השני שמא הלכה כתוס' דאם נאמר דמצוה חדא היא אם דילג יום אחד אינו יכול לספור בשאר הלילות כיון דכבר ביטל מצותו וכמו שביארתי בס"ד. מיהו עדיין יש ס"ס לענין לברך בשאר הלילות שמא ביה"ש יום היא וא"כ מותר לברך אח"כ לדברי הכל. ולדעת התוס' פשיטא דלדידהו גם אם דילג לגמרי מברך בשאר הלילות. ולדעת הבה"ג ע"כ מועיל מה שספר ביום. ואת"ל ביה"ש לילה שמא הלכה כהתוס' דסופר בשאר הלילות. ומ"מ נ"ל לספור בשאר הלילות בלא ברכה אף דהוי ס"ס. וכן משמע מדברי המג"א שם ס"ק א' שכ' כיון די"א מצות א"צ כונה אסור לברך שנית אף דגם שם הוי ס"ס שמא ביה"ש יום ושמא מצות צריכות כונה ואפ"ה אסור לברך בלילה ע"ש. וכן משמע גם מדברי הט"ז שם ס"ק ז' שכ' דדין זה אינו רק לכתחילה משום דהוי כמתכוין שלא לצאת. אלמא דאם היה סתמא ואיכא ספק אם מצות צריכות כוונה אסור לברך אף דשם מיירי ביה"ש והוי ס"ס ועי' בתה"ד שהביא הב"י שם. ולאשר אנכי יושב בכפר להברות גופי הנדכה והנכאב ואין לי פה ספרים לעיין בהם לא אוכל להאריך יותר:

דברי ידידו הדוש"ת באהבה רבה:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה