אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קנד

סימן קנג

ב"ה יום ב' י"ב תמוז תרכ"ז לפ"ק לבוב:

לכבוד הרבנים המופלגים בתורה ויראה חריפים ושנונים דיינים מצויינים חכמים ונבונים המפורסמים לתהלה כש"ת מוה' ישראל יוסף העלר ומוה' נימפל ומוה' אליעזר ני' יושבי על מדין בעיר פרעמישלא יע"א:

מכתב שאלתם הגיעני ומחמת רוע הדרכים נתאחר מכתבם עד ש"ק ומהרתי בא להשיבם מפני הכבוד. ולא אעתיק פה אף הטענות כי יארכו הדברים ויקבלו הטענות ר"פ בחזרה ועל פיהם אדון בדבר הלכה כאשר ישים ה' בפי ומאתו אשאל עזר לבל אכשל ח"ו וינחני בדרך אמת. ובראשונה נבא לעיין במה שטוען ר' נחמיה שלא נתן השבעים רעוו שהבטיח לשותפות וא"צ לשלם ההפסד מביתו כמבואר בחו"מ סי' קע"ו ס"ו בשם הרמ"ה ומעכ"ת דחו דבריו דדוקא אם נתן השותף מה שהותנה בזה סובר הרמ"ה דלא שיעבד עצמו על היזק גדול יותר ממה שהניח לשותפות משא"כ בנ"ד הרי על אותן שבעים רייניש שהבטיח ליתן לשותפות אותם שיעבד להפסד ובודאי הכל לפי תנאו אף אם לא נתן עדיין מה שהבטיח כי כן שיעבד עצמו בתנאי זה עכ"ל. ואנכי לא ברירא לי דבר זה הרי מע"כ עצמם הביאו אחרי כן דברי הנתיבות דהיכא שלא הי' ק"ס אין זה מיקרי שינוי מה שלא קיים דבריו ואם הי' ר' מענדיל תובע את ר' נחמי' שיתן הסך שבעים ריינש לשותפות לא היה יכול לכופו כיון שלא הי' רק דיבור בעלמא ואף לדעת הסוברים בסעיף ג' שם דשותפות מתקיים בדיבור בעלמא היינו דוקא היכא ששניהם עוסקים ביחד בהשותפות משא"כ כאן שר"מ לא עסק כלל רק ר"נ ובזה כ"ע מודו דבעי קנין וכן משמע מדברי הרמ"א סעיף ל"א וסעיף ג' ובכ"ד. וטעם הדבר נלפענ"ד דבאמת כל הקדמונים נתקשו במה תתקיים השותפות ובפרט אם נשתתפו בדבר דאינו נקנה בק"ס כגון מטבע וכדומה ובמה יקנה השותף הזה החלק במה שהרוויח חבירו או יפסיד בהיזקו ועי' בב"י סי' קע"ו דמדמי לה לפועל ששכרו ללקט מציאות ע"ש דכוונתו דנעשו כשכורין ופועלין זה לזה דמה שעוסק שותף אחד לטובת חבירו זה הוי הנאה גדולה לגבי השותף האחר וחשיב כקיבל שכר ועי' בש"ס ע"ז ר"פ חמישי ומה"ט שותפין המה ש"ש זה לזה וכן להיפך אם חבירו עוסק נהנה זה והוי שניהם כקיבלו שכר מהדדי וכפועלים דמי דמציאתו לבעה"ב בשכרו סתם וא"כ בנ"ד שר' נחמי' לבד עסק בהשותפות הרי ר' מענדיל קיבל שכר ודמי לפועל אבל כיון שר"מ לא עסק כלל א"כ לא קיבל ר' נחמיה שום שכר. ואדרבא אפשר לומר דאף לפי מה שנראה לכאורה מהרמב"ם דחולק על הרמ"ה וסובר דשותף מחויב לשלם חלק היזק שלו מביתו ויבואר לקמן אי"ה היינו דוקא אם נעשה השותפות באופן המועיל כגון בק"ס או התחילו שניהם להתעסק משא"כ בנ"ד במה זכה ר"מ שישלם לו ר"נ חלק ההפסד. וגם מה שהבאתם בשם האחרונים דאם הותנו בפירוש שישלימו ההפסד מביתם מחויבים להשלים מיירי ג"כ באופן זה ששניהם עסקו בענין השותפות דאז בשעה שנשתתפו היה קנין גמור כמבואר בסי' קע"ו ס"א ומש"ה כל התנאים שהותנו בשעת הקנין קיימים משא"כ הכא לא חל על ר"נ שום חיוב כלל:

ומה שכתבתם במה נשתעבד ר' מענדל לסבול כל ההפסד לא הבנתי כלל הלא המאה רייניש שנתן להשותפות המה משועבדים לההיזק ואין זה דומה כלל לסברת הרמ"ה דסובר שלא נשתעבד יותר ממה שהניח לעסק השותפות וכאן ההיזק הוא פחות ממאה רייניש וכל מה שהניח משועבד לההיזק כנ"ל לפענ"ד. אמנם בגוף דברי הרמ"ה במה שתמהו כולם דהמחבר סותר דברי עצמו דכאן בסי' קע"ו פסק כדברי הרמ"ה דאין השותף מחויב להשלים ההפסד מביתו ובסי' צ"ג העתיק לשון הרמב"ם דאין ראובן נאמן בשבועתו שפיחת ת"ק וישלם שמעון חמשים מביתו דשבועת השותפין אינו מועיל רק להחזיק ולא להוציא משמע דאם נודע בבירור שנפחת ת"ק מחויב שמעון לשלם מביתו ודלא כהרמ"ה. ומה שתירץ הט"ז דבסי' צ"ג לא מיירי המחבר רק מעיקר הדין דשבועת השותפין אינו מועיל להוציא. הוא תמי' גדולה דמה יענה הט"ז לסוף דברי המחבר בסי' צ"ג שם ואם טען ראובן ששמעון יודע בודאי שפחתו ישביע את שמעון וכו' ויגלגל עליו שאינו יודע בוודאי סכום הפחת הזה ואם לא נתעסק שמעון בהשותפות ישבע שמעון היסת שאינו יודע בודאי בזה ההפסד ויפטר ע"ש. ומה מקום יש לשבועה זו כיון דאפילו אם יתברר בעדים שהאמת כדברי ראובן לא ישלם שמעון מביתו לדעת הרמ"ה. ודברי הט"ז צע"ג. גם מ"ש הש"ך דאם השותף יודע מההיזק מחויב לשלם מביתו עי' בסמ"ע סי' צ"ג ס"ק כ"ה שכתב דלדעת הראב"ד אף אם ההיזק מבורר אינו מחויב לשלם מביתו אף לדעת הסוברים דההפסד הוא לאמצע. וכן כתב הב"ח בסי' צ"ג לדעת הרמ"ה והראב"ד עיי"ש היטב. גם מ"ש הב"ח דאם היה ההיזק מכח משא ומתן מחויב נשלם מביתו. מבואר בסמ"ע בסי' צ"ג שם דהראב"ד סובר דאינו מחויב לשלם מביתו אף דשם היה ההפסד מכח משא ומתן כיון דלא הפסיד הכל ועי' בב"ח סי' קע"ו מ"ש על דברי הרמ"ה מסתברא היכא שהטילו לכיס ונגנבו או נאבדו ע"ש וכ"פ הב"ח סי' צ"ג לדעת הראב"ד והרמ"ה ודו"ק כי קצרתי. ופשיטא דבכל זה יכול המוחזק לומר קים לי. והנלפע"ד נכון בזה הלא נודע מ"ש התומים סי' צ"ג ס"ק י"א דבסי' צ"ג מיירי שכבר חלקו בריוח ורווחא לקרנא משתעבד ומש"ה היה מחויב השותף להשלים חצי ההפסד דזה לא הוי משלם מביתו דכמו דהקרן מה שהניח לשותפות משתעבד להיזק ה"ה חלק הריוח שנטל ולכך הוצרכו הרמב"ם והמחבר לטעם דאינו נאמן בשבועתו ליטול הא לא"ה הי' מחויב להשלים חלק ההיזק מן הריוח שנטל ע"ש שדקדק כן מלשון הרמב"ם והמחבר:

ומעתה בנ"ד נלפענ"ד הלכה למעשה דכל הריוח שהרויחו ביעריסלאב ילך לשותפות ומה שעלה ההיזק מעסק סאמבור יותר מזה אותו ההפסד על ר' מענדיל לבד כגון אם הריוח מיעריסלאב היה לערך ארבעים ריינוש וההיזק מסאמבור הוא תשעים רייניש נמצא הי' היזק בעסק השותפות חמשים ריינש אותן חמשים רייניש יפסיד ר"מ ואין ר"נ מחויב להשלים מביתו כדעת הראב"ד והרמב"ן והרמ"ה ומה שמפסיד ר' נחמי' את הריוח מיעריסלאב זה לא מיקרי משלם מביתו כמ"ש התומים דרווחא לקרנא משתעבד וביתר הטענות עיינתי בפסק דינם ויפה הורו ודעתי מסכמת לזה ולרוב טרדותי לא יכולתי להאריך:

דברי ידידם הדוש"ת באהבה רבה:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה