מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קנ
ב"ה יום ו' עש"ק כ"ז אלול תרכ"ג לפ"ק לבוב:
מלך חי וקיים. יכתוב ויחתום לחיים. את כבוד הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה בהר ה' יראה מוה' משה מרדכי נ"י דיין ומ"צ בק"ק בראדשין יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני. באחד אשר שמו מעריסה זלמן בעריש ונקרא כך בפי כל והחתימה הוא זלמן דוב ועולה לתורה בשם יקותיאל דוב איך לכתוב שמו בגט. הנה לכאורה הי' נראה דיש להקדים שם יקותיאל דוב שעולה בו לתורה והוא שם הקודש. והדבר מבואר ברמ"א סעיף ט"ז דמי שיש לו שני שמות שם עברי שעולה בו לתורה ויש לו נמי שם לעז עושין שם העברי עיקר ע"ש. ומ"ש מעכת"ה דאם יכתוב יקותיאל דוב המכונה זלמן בעריש יש לפרש דהכינוי של זלמן הוא לדוב וכמבואר בב"ש ס"ק כ"ד גבי משה ליב דמסתמא קאי על דסמיך לי' ע"ש. אי משום הא לא איריא דמלבד דהאחרונים השיגו על הב"ש בזה וכתבו דהמכונה קאי על האדם ולא על השם. וא"כ בנ"ד אין שום חשש כלל. וגם דאף הב"ש לא קאמר אלא דיש לפרש כן דקאי אדסמיך לי' אבל בפשיטות מתפרש על האדם ועי' בטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק ל'. אמנם מטעם אחר נלפענ"ד להקדים השם זלמן בעריש. ומקודם אבאר דמה דפשיטא לי' למעכ"ת דאם יקדים שם יקותיאל דוב יכתוב אחריו המכונה זלמן בעריש לדידי מיבעיא לי טובא. דהנה בהא דמבואר ברמ"א סעיף ט"ז דאם שם אחד עברי ושם אחד לעז כותבין על שם לעז המכונה תמהו הב"ש וכל האחרונים דסותר דברי עצמו שכתב באותו הסעיף דמי שיש לו שם עברי שעולה בו לתורה ויש לו נמי שם לעז עושין שם העברי עיקר ועל שם השני כותבין דמיתקרי. והוא תמוה דבריש אותו הסעיף כתב דעל שם לעז כותבין המכונה. והב"ח והב"ש נדחקו מאד בזה. ועוד קשה דגם בסעיף י"ד כתב הרמ"א דכותבין על שם גוים דמיתקרי. ובספר גט פשוט האריך בס"ק ס"ד וע"ח להוכיח מזה דהא דכתב הרמ"א דכותבין על שם לעז המכונה היינו היכא שנתכנה אח"כ השם עברי לשם לעז כגון שמעריסה הי' שמו זאב וקורין אותו וואלף וכדומה בכה"ג הוא דכותבין על שם לעז המכונה אבל היכא ששם לעז הוא' שם העצם כותבין עליו דמיתקרי אף שהוא שם לעז ע"ש שדבריו נראין נכונים בפשטות לשון הרמ"א וע"ש בס"ק פ"ב ודוק. וא"כ לפי דבריו בנ"ד כיון דשם זלמן בעריש הוא שם העריסה והוא שם העצם הי' צריך לכתוב יקותיאל דוב דמיתקרי זלמן בעריש. ובזה נסתר ג"כ מה שחשש מעכ"ת לדברי הב"ש בס"ק כ"ד דקאי אדסמיך לי' דהב"ש לא קאמר רק אם כתבו המכונה דיאמרו דהכינוי קאי על שם האחרון דענין כינוי נופל על השם ועל האדם. משא"כ בנ"ד לפמ"ש דיש לכתוב דמיתקרי דפשיטא דלא יעלה על לב שום אדם לומר דמיתקרי קאי על השם דשם פלוני נקרא כן ודמתקרי בודאי קאי על האדם:
אמנם גוף הדבר מה שהבאתי להקדים שם יקותיאל דוב משום שעולה בו לתורה והוא שם הקודש ע"פ דברי הרמ"א סעיף ט"ז לא ברירא עדיין דהרמ"א מיירי התם היכא דהשם לעז:
אמנם מאחר שדבר זה במחלוקת שנוי' והג"פ הביא בשם הס"ש שדחה סברא זו וגם המהרח"ש נראה שחולק ע"ז. ומעתה אם יקדים השם יקותיאל דוב נפלנו ברברבתא אם יכתוב דמיתקרי זלמן בעריש כדעת הג"פ או המכונה. וכבר נודע דעת הב"ח דאם שינה בין דמיתקרי להמכונה או להיפך דפסול ועי' בשו"ת רמ"א סי' פ"ד. וכיון ששם זלמן בעריש הוא שם העריסה ושם שהכל קורין בו. ודעת המכתב מאליהו דבחלופי שמות לגמרי שם שהכל קורין בו עיקר נגד חתימה ועלי' לתורה. לזאת נראה לפענ"ד הקצרה לכתוב זלמן בעריש דמתקרי יקותיאל דוב. ואפשר דבנ"ד גם הרמ"א מודה דע"כ לא קאמר להקדים שם העברי רק היכא דשם העברי ושם הלעז שניהם הם שמות העצם וניתנו לו בעת לידתו וכמו שביאר דבריו הג"פ אבל בנ"ד דשם זלמן בעריש לבד הוא שניתן לו מעריסה נראה ברור שגם הרמ"א מודה שהוא עיקר נגד יקותיאל דוב שניתוסף לו אח"כ בעת שנקרא לתורה. אמנם לא ידעתי מדוע השמיט מעכ"ת שם החתימה שלו. ולדעתי מהראוי לכתוב בגט זלמן בעריש דמיתקרי יקותיאל דוב ודמיתקרי זלמן דוב ובזה יצאנו כל הספיקות בלי פקפוק ואף שכותב דמתקרי זלמן דוב ושם זלמן הוא כינוי כמבואר בב"ש בש"א מ"מ יש לכתוב דמיתקרי כיון שכותב גם דוב שהוא שם הקודש. וכמ"ש הגאון מליסא בספר תורת גיטין בשם זאב יעקב דמיתקרי וואלף יעקב כנלפע"ד: