אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קמט

סימן קמח

ב"ה יום ו' עש"ק ח"י כסלו תרל"ה לפ"ק לבוב:

יצו את ה' את הברכה לכבוד הרב וכו' כש"ת מוה'

שמואל נ"י אבד"ק יאריטשוב יע"א:

מכתבו הגיעני אשר ביקש ממני לעיין בדבר העגונה מקהלתו אשר בעלה יצחק ב"ר ישראל יוסף הלך אשתקד בחודש כסליו מעיר יאריטשוב לכפר אחד סמוך להעיר כמו שני תחומי שבת וקודם הליכתו אמר לאשתו שהולך לתבוע חוב מהערל שהבטיח לו הערל לפרוע לו ביום זה בכפר ההוא בבית הערל ואמר לאשתו לאיזה ערל הוא הולך ואחר הליכתו נאבד זכרו והי' קלא דלא פסיק בפי כל בני העיר שהערל הזה הרגו. והערל הזה נלקח במאסר ולאשר לא יכלו השופטים להוציא ממנו דבר ברור יצא חפשי מבית האסורים. ובשנה זו ח"י ימים לחודש מרחשוון באו ערלים לביהכ"נס ואמרו שמצאו איש בהיער סמוך להעיר כמו תחום שבת באותו הדרך שהולכין להערל הזה ויצאו תיכף כמה אנשים יהודים וגם שופטי העמים ומצאו וראו גולגולת אחת בלי שערות רק השערות היו מונחים סמוך להגולגולת והגוף הי' מכוסה עם הרבה חול והשופטים מהעמים לא הניחו לראות מה יש בהחול עד שיבא קאמיסיע מהקרימינאאל. ושלחו תיכף ציר מיוחד להקרימינאל ועמדו כמה שומרים יהודים עד ביאת האדונים ולעת ערב בא' הקאמיסיע ותיכף ומיד חפרו שמה ומצאו הגוף נרקב וכל הבגדים כולם היו עליו וגם הד' כנפות עם הציצית והאזור הי' במתניו ומנעליו ברגליו והכירו האנשים כל הבגדים עם הטיליפ וכל אשר עליו כי המה של האיש יצחק הנ"ל. גם העיד ר' הירש בער בר' אלי' בתו"ע כי קודם ביאת הקאמיסיע ראה את אשת הנהרג ושאל אותה אם יש לה סימן בבעלה והשיבה אשר על גופו אין לה סימן ורק בהד' כנפות יש לה סימן אחד במראית הבגד והשני כי שני ציצית תלתה היא קודם הליכתו להערל ויען כי הי' בעלה נחפז לדרכו לא הי' לה פנאי ולא עשתה חוליות רק קשרה קשר העליון ואחרי ביאת הקאמיסיע הביא העד הנ"ל את הד' כנפות להב"ד ונמצא ממש כדברי האשה הן מראית הבגד והן הציצית היו קשורים בלא חוליות וכן העידו עוד הרבה עדים כי כאשר נלקחו הבגדים מן הנהרג הי' לבוש בהד' כנפות והיו שני ציצית קשורים בלא חוליות. גם אבי הנהרג העיד שהכיר את הבגדים בסימן מובהק שהמה של בנו יצחק. עוד אמר אבי הנהרג כי יש לו סימן בגוף שהי' הגולגולת של בנו כמו שני ראשים ונמצא בגולגולת הנהרג הסימן הזה שהי' רחב כמו שני ראשים. והנה לכאורה יסוד ההיתר בנ"ד הוא משום הכרת הבגדים והרי אנן קיי"ל דחיישינן לשאלה. ואף שכתבו קצת פוסקים דבכל הבגדים אין לחוש לשאלה דלא עביד אינש להשאיל את כל בגדיו והוא ישאר ערטילאי. וגם המהרי"ט בתשו' סי' ל"ה כתב דד' כנפות לא מושלי אינשי מ"מ לא הועלנו עדיין לפמ"ש הב"י בתשובה דלדידן דקיי"ל סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ חיישינן לשאלה ומשום דכיון דעכ"פ לפעמים מיקרי דמושלי תו לא הוי סי' מובהק ביותר ועי' בב"ש ס"ק ס"ט שחולק על הב"י בזה מ"מ עדיין לא יצאנו מידי ספק דאין כאן בנ"ד כלים דלא מושלי אינשי ועי' בשו"ת ב"ח סי' פ"ו דגם בכל הבגדים חיישינן לשאלה. ובשו"ת מהר"ם מלובלין סי' פ"ט חושש ג"כ לשאלה אף בכל הבגדים וגם בד' כנפות. ולכן אמרתי לבדוק בחורין ובסדקין אולי יהי' ד' עמדי למצוא צד היתר לכל הדיעות. והנה הרמ"א בסעיף כ"ד כתב אבל שינים גדולים אע"פ שגדולים הרבה לא הוי סימן מובהק ומקור דברי הרמ"א נובע מן פסקי מהרי"א סי' קס"ח שכתב ומה שהעידו על השינים ששנים מהם באמצע שורה של לחי העליון היו גדולים וכו' נראה דלאו סימנא הוא כלל ואפילו למ"ד סי' דאורייתא ג"כ לא מהני ודמיא להא דקאמר תלמודא גופו דארוך וגוץ ומסתמא לא מיירי דארוך וגוץ כרוחב אצבע משאר בני אדם בינונים דפשיטא דהאי לא הוי סימן כלל ולא איצטריך לאשמעינן אלא שמופלג קצת באריכות ואפ"ה לא מהני והיינו טעמא כיון שרגילות הוא בהרבה בני אדם שהם ארוכים וגוצים מן בינונים ולכך אפילו הוא קצת בהפלגה לא מהני עכ"ל המהרי"א. ומדבריו הקדושים למדנו דאם הוא ארוך וגוץ מעט יותר משאר בני אדם הוא דבר פשוט דלא מהני ואין זה סימן כלל. אבל בארוך וגוץ קצת בהפלגה משאר בני אדם בזה הי' סברא לומר דהוי סימן ואתי מתני' דתנן אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו דמוקמינן לה בארוך וגוץ להשמיענו דאף שהוא מופלג קצת משאר ב"א אפ"ה לא מהני. ומעתה יש מקום לומר דזה דוקא למ"ד סי' דאורייתא וקשיא לי' ממתניתין דתנן אע"פ שיש סי' בגופו דמשמע דסי' לא מהני והוצרך לשנויי בארוך וגוץ וע"כ דהיינו בהפלגה קצת דאל"כ לא איצטריך לאשמועינן כמ"ש המהרי"א ושפיר מוכח ממתני' דאם הוא ארוך בהפלגה קצת דמצד הסברא מבחוץ הי' לנו לומר דמועיל בכה"ג ואפ"ה לא מהני. אבל למ"ד סי' דרבנן דלדידי' אתיא מתני' כפשטה דאע"פ שיש סי' בגופו דמתני' אתיא לאשמועינן דסי' לא מהני בעדות אשה משום דסי' דרבנן א"כ מי מכריח אותנו לומר דארוך וגוץ בהפלגה קצת ג"כ לא מהני דהרי מצד הסברא ראוי לומר דמועיל כה"ג כמ"ש מהרי"א וכיון דלמ"ד סי' דרבנן לא מוקמינן למתני' בארוך וגוץ ממילא תו לא מוכח ממשנתינו מידי ושפיר י"ל דמועיל בארוך בהפלגה קצת. אמנם באמת יש לומר להיפוך דדוקא למ"ד סי' דאורייתא וסגי בעדות אשה סי' אמצעי אף דשכיח סי' כזה כיון דאינו מצוי כל כך סמכינן עליו בעדות אשה א"כ הי' סברא לומר דגם בארוך בהפלגה קצת דג"כ אינו מצוי ארוך כ"כ ג"כ יהי' מועיל ומש"ה הוצרכ' המשנה להשמיענו דארוך וגוץ לא מהני אף בארוך קצת בהפלגה משא"כ למ"ד סי' דרבנן דלדידי' בעינן סי' מובהק ביותר דהיינו שלא ימצא רק אחד מאלף ואם הוא ארוך קצת בהפלגה גם מצד הסברא אינו מועיל כיון דעכ"פ לפעמים ימצא איש ארוך כזה תו לא הוי סי' מובהק ביותר ואינו מועיל למ"ד סי' דרבנן. עכ"פ יצא מדברינו דין חדש דאף שכתב המהרי"א דשינים גדולים לא הוי סי' ומדכתב סתמא משמע דבין למ"ד סימן דאורייתא בין למאן דאמר סימן דרבנן לא מהני. מכל מקום יש חילוק גדול בזה דלמאן דאמר סימן דאורייתא ומועיל סימן אמצעי וע"כ הא דתנן אף על פי שיש סימן בגופו היינו בארוך וגוץ. והיינו בארוך קצת בהפלגה ג"כ לא מהני כמ"ש מהרי"א א"כ מוכח דארוך קצת בהפלגה גם סי' אמצעי לא הוי דאם הי' סי' אמצעי הי' מועיל בעדות אשה דאף דמצד הסברא הוי סי' אמצעי השמיענו המשנה דלא הוי סי' אמצעי. משא"כ למ"ד סי' דרבנן דלדידי' לא מוקמינן למתני' בארוך וגוץ כמ"ש ומוקמינן על סברא מבחוץ דהוי סי' אמצעי ניהו דאינו מועיל להתיר משום דלמ"ד סי' דרבנן בעי' דוקא סי' מובהק ביותר כמ"ש אבל עכ"פ הוי סי' אמצעי. והנה כבר נודע מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בתשו' סי' קל"ד דאף דחיישי' לשאלה מ"מ אם הכירו את הבגדים והי' ג"כ סי' אמצעי בגופו מותרת להנשא דלשאלה כזו בודאי לא חיישינן דהשאיל כליו למי שיש לו סי' אמצעי כמוהו והוי שאלה דיחיד דלא חיישינן ע"ש. ומעתה י"ל בנ"ד אם נאמר דהוי כלים דלא מושלי אינשי משום דהוכרו כל הבגדים וגם הד' כנפות וכמ"ש לעיל בשם מהרי"ט א"כ מותרת אשה זו להנשא ממנ"פ דאם נאמר סי' דאורייתא שפיר מותרת מחמת סי' הבגדים לחוד דלמ"ד סי' דאורייתא פשיטא דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי כמבואר בש"ס להדיא. ואם נאמר סי' דרבנן ונחוש ג"כ לסברת הריטב"א והב"י דלמ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ חיישינן לשאלה דכיון דלפעמים מיקרי ומושלי תו לא הוי סי' מובהק ביותר מ"מ מותרת בנ"ד מאחר שהעידו שהי' גלגולת הנהרג רחב כמו שני ראשים. וכבר הוכחתי לעיל דלמ"ד סי' דרבנן אם הוא רחב קצת בהפלגה הוי סי' אמצעי וכיון דיש סי' אמצעי בגופו תו ל"ח לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד כמ"ש הח"ץ ז"ל וא"כ ממנ"פ מותרת. ובאמת דלדעתי העני' נראה לומר דגולגולת רחב כמו שני ראשים לכ"ע לא גרע מסי' אמצעי עכ"פ אף למ"ד סי' דאורייתא לפמ"ש הח"מ והב"ש שם דדוקא שינים באמצע שורה של לחי העליון הי' גדולים הוא דכתב המהרי"א דלא הוי סימן מאחר שנמצא ברוב העולם דשינים הללו גדולים יותר מהנהו שבצדיהם ואף אם נמצא אותם שינים מופלגים קצת בגדלות ג"כ לא מהני כמו שהביא המהרי"א ראי' מארוך וגוץ דמאחר שנמצא ב"א ארוכים יותר מחבריהם אף שזה ארוך קצת בהפלגה לא מועיל אבל בשאר שינים אם נמצאו גדולים קצת מה שאין נמצא כן לרוב העולם הוי סי' מובהק ע"ש בח"מ וב"ש וא"כ גולגולת רחב כמו שני ראשים נראה ברור דזה דמי לשאר שינים דאין דרך ב"א להיות ניכר כ"כ בראש גדול יותר מחבירו וא"כ דמי לשאר שינים דאם הוא גדול קצת בהפלגה הוי סימן מובהק לדעת הח"מ והב"ש דהיינו סי' אמצעי כמ"ש הב"ש ס"ק ע'. וא"כ אף לדעת הב"ח ומהר"מ מלובלין דגם בכל הבגדים חיישינן לשאל' מ"מ מותרת בנ"ד למ"ד סי' דאורייתי מחמת סי' הגולגולת שהוא רחב דהוי סי' אמצעי כמ"ש ומותרת למ"ד סי' דאוריי' וגם למ"ד סי' דרבנן מותרת מחמת סי' הבגדים וכאן ל"ח לשאלה מאחר שיש ג"כ סי' אמצעי א"כ הוה שאלה דיחיד כמ"ש הח"ץ ז"ל:

וע"פ דברי אא"ז הח"ץ יש ליישב קושיא חמורה שהקשה הגאון בעל נו"ב מהד"ק סי' ל"ב לשיטת הב"י דלמ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ חיישי' לשאלה משום דעכ"פ לא הוי סי' מובהק ביותר מהא דבעי למיפשט בש"ס דסי' דאורייתא מדמהדרינן חמור בסי' אוכף ומשני אימא בעידי אוכף ולסברת הב"י קשה מה מועיל עדי אוכף ניחוש לשאלה ואי משום דלא מושלי אינשי אוכפא דמסקב לי' לחמרי' מ"מ אם נאמר סי' דרבנן גם בזה חיישי' לשאלה לדעת הב"י ע"ש בנו"ב שדחה דברי הב"י מחמת קושיא זו. ולפמ"ש י"ל דהנה בשטמ"ק בב"מ פ"ב ביאר דברי הגמרא שם דפריך חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ניחוש לשאלה דהיינו שמא המשאיל השאיל אוכף לחבירו ונאבד מיד השואל עם חמורו של השואל וכשתבע המשאיל את האוכף טען השואל שנאבד ועכשיו נוטל המשאיל חמורו של השואל עם סי' האוכף שלא כדין. ולדברי הח"ץ הנ"ל קשה מה פריך ניחוש לשאלה דילמא מיירי שנותן סי' אמצעי בחמור דבכה"ג ל"ח לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד שהשאיל האוכף למי שיש לחמורו סי' אמצעי כמו חמורו של משאיל. אמנם באמת הא בורכא דהרי התם בש"ס קיימינן למ"ד סי' מדאורייתא ואי מיירי שנותן סי' אמצעי בחמור למה לי' לאהדורי החמור בסי' אוכף הא בלא"ה צריך להחזיר החמור מחמת הסימן אמצעי של החמור דלמ"ד סי' דאורייתא מועיל סי' אמצעי לחוד. משא"כ למ"ד סי' דרבנן שפיר משני הש"ס בעדי אוכף ול"ק דניחוש לשאלה משום דמיירי שיש לו סי' אמצעי בחמור ולמ"ד סי' דרבנן אינו מועיל סי' אמצעי של החמור ולא מהדרינן רק בעידי אוכף ומש"ה ל"ח לשאלה דע"י הסי' אמצעי של החמור הוי שאלה דיחיד ודוק היטב:

ובזה מיושב מה שתמהו הב"י והב"ח בתשו' סי' פ"ו על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהשמיטו הא דקאמר בש"ס כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי וכן אוכף ע"ש ולפמ"ש י"ל דלפי מה שפסקו דסי' דרבנן תו אינו מוכרח לומר דהכלים הללו לא מושלי אינשי רק דמיירי שיש סי' אמצעי בגט ורק דהסי' אמצעי אינו מועיל כיון דסי' דרבנן ואעפ"כ מתירין ע"י ט"ע או סי' מובהק דכלים ולא חיישינן לשאלה משום דע"י הסי' אמצעי הוי שאלה דיחיד ול"ח בכה"ג לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד:

אמנם בגוף דברי אא"ז הח"ץ ז"ל ראיתי להגאון בעל בית מאיר בסי' י"ז ס"ק נ"ד שחולק עליו שכתב דע"כ לא כתבו התוס' ביבמות דף קט"ז לחלק בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד רק התם דנפילה מצד עצמו הוא מלתא דלא שכיחא. וגם ניחוש שמא נפל מן יב"ש ומצאו יב"ש אחר שזה ג"כ לא שכיח ומש"ה ל"ח לנפילה כזו משא"כ בשאלה דהיא מצד עצמותה מילתא דשכיחא דאדם עשוי להשאיל כליו א"כ אפשר דגם לשאלה דיחיד ג"כ חיישינן משום דאין כאן רק חד ל"ש שהשאיל לאדם אחר שיש לו סימן כזה ולחד ל"ש שפיר חיישינן ע"ש בב"מ. ולפענ"ד נראה להביא ראי' לדברי הח"ץ ז"ל דבהא דאמרי' בש"ס חולין דף צ"ד חתוכה דישראל מידע ידיע כתב רש"י דעל דא סמיך רבי בשולח ירך לחברו על ידי עכו"ם דכשירה אם היא חתוכה כדרך שישראל חותכה אחר חטיטת הגיד וכתב הר"ן על זה דאף על גב דבשר שנמצא ביד גוי אף על פי שהוא חתוך כחתיכת ישראל אסור התם ה"ט שיש לחוש שישראל לקחה בחזקת כשרה וניקרה ואחר כך נודע לו שהיא טריפה ומכרה לגוי כל כה"ג חשש קרוב הוא וראוי לחוש לו אבל הכא שזה בודאי שלח ירך מנוקרת אתה צריך להוסיף עוד חששות ולומר ישראל אחר הי' לו ירך וניקרה ואח"כ נודע לו שטריפה הוא ומכרה לזה הנכרי והחליפה באותה ששלח זה להנאת עצמו כשרה בטריפה כל כי הני חששי רחיקא לא חיישי' ע"ש וכ"כ התוס' בדף צ"ד שם ד"ה חתיכה ובב"י סי' כ"ה והרי התם הרי ידענו שזה שלח ירך מנוקרת ע"י נכרי זה. וגם שינקר ישראל ירך ואח"כ יתוודע לו שהוא טריפה וימכרנה לנכרי ג"כ כתב הר"ן שהוא חשש קרוב. ואין כאן רק חד לא שכיח דהיינו שמכר הישראל הירך הטריפה המנוקרת לזה הנכרי השליח דהוי מכירה דיחיד וע"ז כתבו רש"י והתוס' והר"ן דל"ח שהוא חשש רחוק אף דמכירה מצ"ע שכיחא מ"מ לא שכיח שימכור לזה נכרי דוקא. וא"כ יפה כתב הח"צ ז"ל דאף דשאלה מצד עצמו שכיחא מ"מ לא חיישי' שמא השאיל לזה דוקא שיש לו סי' אמצעי כמוהו. וזה ראי' גדולה לדברי הח"ץ ז"ל לפענ"ד:

ובאמת דבנ"ד אין אנו צריכין לזה ואף לפי דברי הב"מ ג"כ מותר בנ"ד דאף דגם בכל בגדיו חיישינן לשאלה וגם בארבע כנפות מ"מ ודאי הוא מלתא דל"ש להשאיל כל בגדיו וכמ"ש הב"ח בתשו' סי' פ"ו וז"ל דאפילו נמצא כל כליו עליו חיישינן לשאלה דאע"ג דאין זה דרך כלל להשאיל לזולתו כל כליו שעליו והו"ל כדין כלים דלאו אורחי' למשאלינהו אפשר לחלק וכו' ע"ש. הרי דאף דהב"ח סובר דגם בכל הכלים חיישינן לשאלה מ"מ כתב דאין זה מצוי להשאיל כל כליו. וא"כ גם השאלה מצד עצמותה ג"כ לא שכיח. וגם שהשאיל למי שיש לו ראש רחב כמוהו א"כ שפיר דמי לנפילה דיחיד ואף לדברי הבית מאיר ג"כ מותר בנ"ד כנלפענ"ד

עוד אפשר למצוא פתח היתר בנ"ד מאחר שנמצא ההרוג בערך תחום שבת סמוך לעיר יאריטשוב. ובודאי העיר ההוא הוא יתר קרובה אל ההרוג ואין עיר אחרת קרובה יותר ומצינו בתורה גבי עגלה ערופה דמודדין אל העיר הקרובה אל החלל ומשום דאזלינן בתר קורבא. אך בש"ס פ"ב דב"ב בסוגיא דניפול מוקמינן להך בדליכא עיר אחרת יותר גדולה הרחוקה ממנה וגם ביושבת בין ההרים דאל"כ אזלינן בתר רובא דעיר אחרת או בתר רובא דעלמא משום דקיי"ל כר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. וא"כ גם בנ"ד אין לתלות בקורבא ומהראוי לומר דההרוג הוא מן רובא דעלמא ולא מן עיר יאריטשוב דרובא עדיף מקורבא. מ"מ אפשר לומר דכאן אזלינן בתר קורבא. דבש"ס ב"ב שם מוכח הש"ס דרובא עדיף מקורבא מהא דדם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא דחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמיקרבא משום דרוב דמים מן המקור ובתוס' נדה דף י"ז ע"ב ד"ה מן תמהו על זה דללישנא דאזלינן בתר חששא א"כ אינו טמא רק מספק וא"כ רובא וקורבא כי הדדי נינהו וללישנא דאזלי' בתר חזקה כיון דטהור מן הלול ולחוץ ולא חיישינן לדמי החדר המרובים מוכח דאדרבה דאזלינן בתר קורבא. ותירצו שם דהכא מיירי בגג פרוזדור ובנמצא מן הלול ולפנים דמן העלי' אינו יכול לבוא אלא א"כ נזדקרה ומן החדר אינו יכול לבוא אלא א"כ שחתה ושחתה שינוי מעשה יותר גדול מנזדקרה. וא"כ א"א לאוקמי אחזקה שלא נעשה שום מעשה דהרי ע"כ נעשה מעשה דבין מן החדר בין מן העלי' אינו יכול לבוא הדם לגג פרוזדור אלא ע"י מעשה דשחתה או נזדקרה וכיון דע"כ נעשה מעשה מש"ה טמאה ודאי דאזלינן בחר רובא דהם דמי החדר ומוכח מזה שפיר דרובא עדיף מקורבא אבל בנמצא מן הלול ולחוץ דטהורה ודאי ולא חיישינן לדמי החדר המרובים משום דכיון דמן העלי' בא לשם כדרכו בלא שום מעשה ומן החדר אינו יכול לבוא לשם אלא א"כ שחתה מוקמינן הדבר אחזקתו דלא נעשה שום מעשה ולא שחתה וע"כ מן העלי' בא ובזה אזלינן בתר קורבא ולא בתר רובא וטהורה ודאי משום דתלינן שלא נעשה שום מעשה ע"ש באורך. והרי התם כתבו התוס' דשחתה רגילות הוי ואפ"ה תלינן יותר בעלי' דמיקרבא ולא חיישינן לדמי החדר המרובים משום דמוקמינן אחזקה שלא נעשה מעשה דשחתה ותלינן יותר דבא מן העלי' בלא שום מעשה וטהורה מן הלול ולחוץ. א"כ כ"ש בנ"ד דאם נאמר דההרוג הזה הוא מרובא דעלמא ע"כ נצטרך לומר ששאל כל בגדיו מר' יצחק ב"ר ישראל יוסף וכבר נודע דחשש שאלה הוא חשש רחוק מאד ולדעת הרבה פוסקים ל"ח כלל לשאלה ובפרט להשאיל כל בגדיו כמ"ש לעיל א"כ יותר מהראוי לומר דאזלי' בתר קורבא וזה האיש הוא מעיר יאריטשוב ולא נעשה שום מעשה דשאלה ובכגון זה קורבא עדיף מרובא וכמו דמטהרין מן הלול ולחוץ וזה ברור לפענ"ד. ומאחר דהוכחנו דזה ההרוג הוא מעיר יאריטשוב א"כ יש להתיר אשתו בפשיטות ע"פ מה דאמרינן בתוספתא אין מעידין עד שיכירו שמו ושם עירו אבל אם אמרו יצא אחד מעיר פלוני מפשפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכן הביא הב"י בשם תשובת מהר"ם דאף שלא הזכיר שמו אלא אמר יהודי מעיר פלוני בסתם ובדק שלא יצא מאותו העיר שום יהודי הדר שם שלא חזר תנשא אשתו. וא"כ גם בנ"ד אם לא נחסר מעיר יאריטשוב יהודי אחר מותרת אשת ר' יצחק ב"ר ישראל יוסף להנשא לשוק ועי' בסי' י"ז סעיף י"ט ובב"ש שם ס"ק ס"ב. וכאן אין לחוש למ"ש בשו"ת מהר"א מזרחי סי' ע"ה שאם העידו איש שממקום פלוני מת אינו מועיל חיפוש מאחר שלא נודע זמן יציאתו יש לחוש שמא יצא משם זה כמה שנים ולא נודע מאיזה זמן נתחיל לבדוק דבנ"ד אין לחוש כלל לזה דהרי עינינו רואות שזה נמצא לבוש במלבושיו שהכירו בטב"ע שהם של בעל האשה הזאת רק שיש לחוש דילמא השאיל כליו לאחר ואותו אחר מת א"כ אין שום חשש רק על הזמן מן חודש כסליו בשנה אשתקד שהלך אז מביתו לבוש במלבושיו דלמא מאז ועד היום השאיל כליו לאחר ומת אותו האחר ועל זמן שנה אחת פשיטא דמועיל החיפוש בכה"ג. אמנם מה שיש לעורר בזה הוא דהאיך נסמוך להתיר א"א מחמת סברת קורבא. והרי במשלא"ס אף דרובן למיתה אשתו אסורה ומש"ה קיי"ל ג"כ דאין מעידין על הגוסס אף דרוב גוססין למיתה אין מתירין א"א מחמת רוב והרי רובא עדיף מקורבא. וכיון דרוב לא מהני כאן כ"ש קורבא. מ"מ י"ל לפמ"ש הריב"ש בסי' שע"ט הטעם דלא מהני רוב בהיתר עגונה משום דאיכא שני חזקות כנגדו חזקת חי וחזקת א"א ושני חזקות עדיפ' מרובא ע"ש. וא"כ בנ"ד דעיקר החשש הוא דילמא סי' דרבנן ולסברת הב"י דחיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי אינשי. וכבר כתב המהרח"ש בקונטרס עגונה דאיתתא דף נ"ז ע"ג דמה דקיי"ל סי' דרבנן הוא רק חומרא בעלמא לחומר א"א דמדינא הי' לנו לסמוך על פשטת סוגיית הש"ס בב"מ דף כ"ז ע"ב דמשמע דרבא סובר סי' דאורייתא והוכיח כן מלשון הרמב"ם פ"י מנחלות שכתב על סי' אמצעים שיורדין לנחלה על פיהם אע"פ שאין משיאין את אשתו שאני אומר לא החמירו בדברים אלו רק מפני איסור כרת ע"ש דמלשון הרמב"ם מבואר דחומרא בעלמא הוא. וכ"כ בנו"ב מהד"ק סי' כ"ט ומה"ט כתב הב"ש בס"ק ע' בשם הרמ"ה ורי"ו דאם נשאת בסי' אמצעים לא תצא הרי דמצד הדין יש לנו לפסוק סי' דאורייתא. ולמ"ד סי' דאורייתא פשיטא דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי כמבואר בגמ' בהדיא ורק משום חומרא חיישי' למ"ד סי' דרבנן עכ"פ כבר אזדא לה חזקת חי וחזקת א"א וא"כ שפיר יש לסמוך ולהתיר מטעם קורבא וכמ"ש:

ומצאתי לאא"ז הח"ץ ז"ל בתשו' סי' קל"ד שכתב דבר חדש דשם הוי עובדא שאחד הלך ליער ואחר שמונה ימים מצאו הרוג אחד קשור באילן והכירוהו ע"י סי' רושם בראשו. וכתב שם בסוף התשובה דאף דרושם אינו סי' מובהק מ"מ כיון דלא הוחזק עוד איש אחד עם רושם בראש וגם ביער לא שכיחי שיירתא הוי כלא הוחזקו ול"ש שיירתא דלא חיישינן לשני יב"ש וה"ה דל"ח בכה"ג לשני אנשים עם רושם בראש ע"ש ולא ראיתי לאחד מן האחרונים שהביא דבר זה. ולדבריו גם בנ"ד מותרת להנשא שהרי נמצא ההרוג ביער דל"ש תמן שיירתא וגם לא הוחזק עוד איש אחד עם ראש רחב כמו שני ראשים וכיון דלא הוחזקו ול"ש שיירתא ל"ח. אמנם מה שיש לפקפק בהיתר זה הוא דשם הי' שעת חירום מלחמות הצרפתים ובשעת חירום אמרינן בש"ס ב"ב דמיקרי ל"ש שיירתא אבל בנ"ד אף שנמצא ההרוג ביער מאן לימא לן דביער הוי ל"ש שיירתא. ומדברי הח"ץ שם גופי' מוכח דגם יער מיקרי שכיחי שיירתא מדהוצרך לומר דהוי שעת חירום משמע דבלא שעת חירום מיקרי שכיחי שיירתא אף דגם שם נמצא ההרוג ביער. הן אמת דדברי א"ז הח"צ ז"ל צריכין ביאור מי הכריחו לכך לומר דהוי ל"ש שיירתא הא אנן קיי"ל כרבא ביבמות דף קט"ו ע"ב דל"ח לתרי יצחק. ומזה הוכיחו הקדמונים דבעגונה בעדות שמת בעלה מותר' בלא הוחזקו אף דשכיחי שיירתא ועי' בתוס' יבמות שם ד"ה יצחק וברא"ש גיטין דף כ"ז ועי' בסי' י"ז סעיף י"ח ובב"ש שם דמותר בלא הוחזקו אף בשכיחי שיירתא. וכיון דדעת הח"ץ דסי' רושם בראש מועיל שיהי' נקרא לא הוחזקו למה לו לומר דהוי שעת חירום ול"ש שיירתא דבלא הוחזקו מותר אף בשכיחי שיירתא:

ואחר העיון נלפפנ"ד בשום לב להבין מה מועיל הא דלא הוחזקו שני יב"ש אטו מי ליכא בסוף העולם עוד איש אחד ששמו יב"ש. והיאך נוכל להתיר בעדות שמת יב"ש משום דלא הוחזקו כאן שני יב"ש כיון דבלי ספק נמצא בעולם עוד איש ששמו כך ודילמא אותו האיש אחר הוא שמת. ובאמת שעל הגמ' בגיטין ובב"מ לק"מ דשם מיירי לענין גיטין ושטרות שנכתב שם העיר וכיון דל"ח לשני שוירי ואין כאן ספק רק על העיר הזאת וכיון דכאן לא הוחזקו שני יב"ש תו ליכא למיחש למידי. אבל בעד מיתה אין סברא כלל להתיר ע"פ שמו ושם אביו כמ"ש הט"ז ס"ק כ"ג ומטעם שכתבתי דודאי יש עוד אחד ששמו ושם אביו כך ודילמא הוא מת והוי ספיקא דאוריי' ודילמא ההרוג הוא מרובא דעלמא ולא בעל האשה הזאת וע"ש בט"ז שדחה מטעם זה דברי הרא"ש מהלכה שהתיר גבי מכלוף בן מכלול בשמו ושם אביו. וגם על מימרא דרבא שסובר דל"ח לתרי יצחק ומתיר בלא הוחזקו ושכיחי שיירתא ג"כ לק"מ אף דודאי יש בעולם עוד איש ששמו יצחק והוי כהוחזקו. מ"מ כיון שהזכיר העד דאזיל מקורטבא לאספמיא והרי לא ידענו אם גם האיש אחר ששמו יצחק אזיל מקורטבא לאספמיא ומש"ה מיקרי לא הוחזקו. משא"כ דברי הרא"ש גבי מכלוף בן מכלול תמוהים אמאי מיקרי לא הוחזקו בשמו ושם אביו וכקושית הט"ז. ונראה דמש"ה כתב הרא"ש בתשו' וז"ל כי נמצאו הרוגים ואין דרך לעמוד על אם הדרך אלא מוליכין אותם למקום יחוד והורגין אותם הילכך ל"ש שיירתא ולא הוחזקו ע"ש. וביאור הדבר דאם הי' שכיחי שיירתא אז אינו מועיל כלל מה שלא הוחזקו כיון דודאי יש עוד אחד בעולם ששמו כך וכקושית הט"ז וחיישי' לרובא דעלמא. ולהכי כתב הרא"ש דאין הורגין על אם הדרך רק במקום יחוד ושם ל"ש שיירתא:

והנה בש"ס ב"ב דף כ"ג בהא דפריך גבי ע"ע וליזול בתר רובא דעלמא ומשני ביושבת בין ההרים ופרש"י דאין דרך לבא ממקומות אחרים לכאן ע"ש. הרי מוכח דהיכא דאין דרך לבא ממקומות אחרים לכאן לא חיישי' לרובא דעלמא א"כ דברי רבינו הרא"ש מיושבים היטב דכיון דהורגין במקום יחוד דאין שיירות מצויות שם א"כ תו ליכא למיחש שמא זה ההרוג הוא מרובא דעלמא וכעין דמשני בגמ' ביושבת בין ההרים דאז ל"ח לרובא דעלמא וא"כ אין לחוש רק על מקומות הסמוכות ולזה שפיר מועיל לא הוחזקו דידענו דבאותן מקומות לא נמצא עוד איש ששמו מכלוף בן מכלול מש"ה אף דהרא"ש בעצמו בגיטין סובר דבעד מיתה סגי בחדא לטיבותא או לא הוחזקו או ל"ש שיירתא מ"מ הוצרך לומר בתשו' דמוליכין את ההרוגים למקום יחוד והוי ל"ש שיירתא ולא הוחזקו משום דאם היו שכיחי שיירתא אז לא הי' מועיל כלום מה שלא הוחזקו שני מכלוף בן מכלול דמה מהני מה שלא הוחזקו כאן הא בודאי בסוף העולם יש עוד אחד ששמו כך וכקושית הט"ז והוא תרתי לריעותא הוחזקו ושכיחי שיירתא. ולהכי הוצרך הרא"ש לומר דהורגין במקום יחוד והוי ל"ש שיירתא וכיון דאין שיירות מצויות ול"ח לרובא דעלמא כמו ביושבת בין ההרים ואין חשש רק על עיר הזאת שפיר מיקרי ג"כ לא הוחזקו. וזה מרגליות טובה בס"ד

ומעתה גם דברי אא"ז הח"ץ ז"ל מיושבים דמש"ה הוצרך לומר דהוי שעת חירום ול"ש שיירתא אף דבאמת קיי"ל בעד מיתה דסגי בחדא לטיבותא בלא הוחזקו או ל"ש שיירתא וכמו שהקשיתי לעיל ולפמ"ש ניחא. דהרי הח"ץ כתב שם דרושם שבראש לא הוי סי' מובהק והיינו משום דודאי יש עוד אנשים בעולם שיש להם רושם בראש. א"כ האיך כתב הח"ץ דזה הוי כלא הוחזקו כיון שלא נודע לנו עוד איש עם רושם בראש. ומה מועיל מה שלא הוחזק כאן כיון דבעולם בודאי יש עוד איש אחד עם רושם בראש דמש"ה לא הוי סי' מובהק ודילמא אותו האיש האחר הוא שנהרג והוי ספיקא דאורייתא וכעין שהקשה הט"ז על הרא"ש ומש"ה הוצרך הח"ץ לומר דהי' שעת חירום ומיקרי ל"ש שיירתא. וא"כ דמי ליושבת בין ההרים ול"ח לרובא דעלמא ורק על האנשים הסמוכים לנו. וכאן לא הוחזק שום איש עם רושם הראש א"כ מה שהוא שעת חירום גורם שיהי' נקרא ל"ש שיירתא ולא הוחזקו. הא אלו היו שיירות מצויות אז היה ג"כ נקרא הוחזקו מחמת רובא דעלמא ודוק. ומעתה אפשר לומר בנ"ד אף אם נאמר דיער מיקרי שיירות מצויות וא"כ ממילא אינו מועיל מה שגולגולת הנהרג היה רחב כמו שני ראשים שיהי' נקרא משום זה לא הוחזקו כיון שלא הוחזק עוד אחד עם גולגולת רחב כזה דהא איכא למיחש לרובא דעלמא ובסוף העולם בודאי יש עוד איש עם גולגולת רחב. מ"מ כיון דלא ידענו אם זה האיש האחר הי' נצרך לישאל מלבושיו מן זה ההרוג שפיר מיקרי לא הוחזקו. וכבר כתבתי דרוב הפוסקים הקדמונים הסכימו דבעד מיתה סגי בחדא לטיבותא. וכיון דכאן מיקרי לא הוחזקו מותרת אשתו לשוק אף אם נאמר דיער מיקרי שיירות מצויות. והנה עוד יש מקום להתיר בנ"ד ע"פ דברי המבי"ט והשב יעקב דאמרי' היינו הך שנמצא היינו הך שנאבד ואין לי כח עוד לעיין בזה. מכל הלין מילי מעלייתא דאמרן נלפענ"ד דאשת ר' יצחק בר' ישראל יוסף מיאריטשוב מותרת לינשא לשוק וישבו ב"ד של שלשה ויתירוה. ובתנאי שיסכים לזה עוד רב אחד גדול בתורה. וה' הטוב יאיר עינינו בתורתו הקדושה אמן:

דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה