אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קמא

סימן קמ

ב"ה יום ב' ט' תמוז תרמ"ו לפ"ק לבוב:

הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי חסיד ועניו יראתו על פניו כש"ת מוה' יהודה כ"ץ ני' ראבד"ק סאניק יע"א:

בדבר האשה אשר נולד לה חולי השבר וע"פ פקודת הרופאים נתנה במקום הרחם טבעת גאמע ומבלעדי הטבעת לא תוכל ללכת ולאשר הטבעת הוא בעומק הרחם מחמת חום הזיעה אשר הוא מזעת שם הטבעת מלוכלך במראה שחורה כמו צבע הגאמע וגם על עד הקנוח נמצא ג"כ המראה שחורה ומחמת דהטבעת דוחק מבפנים את הבשר נקלף עור הבשר אשר במקום הטבעת ולכן מעורב עם המראה שחורה כעין מראה אדומה מעט ולאחר שנתייבש נשאר המראה שחורה כצבע הגאמע והאשה אומרת שהוא מצדדי הטבעת ומחמת הזיעה ויש לה וסת קבוע ומראה דם וסתה אינו דומה בשום אופן למראה הנ"ל. והנה בשעת טבילת מצוה היא לוקחת הטבעת מרחמה וגם יכולה הוא להפסיק בטהרה אבל א"א לה לספור ז"נ. ואף דוודאי יכולה לתלות בנ"ד דהמראות הללו אינן מן המקור רק מחמת זיעת הטבעת כמבואר בסי' קפ"ז וגם בג"י הראשונים יכולה לתלות כאן דזה דמי ועדיף טפי ממליאה שיחני וכיבי דמודה הש"ך דתולה גם בג"י הראשונים כמבואר בדבריו בסי' קצ"ו סוף ס"ק נ"ד מ"מ חושש מעכת"ה למ"ש הס"ט והחוו"ד דאם אינה יכולה להיות בדיקה נקיה בשום פעם א"כ תו ליכא בדיקה וניהו דתלינן עכ"פ ליכא בדיקה לפנינו:

ולענ"ד נראה דלא דמי דהתם מיירי דדם המוצאות על העד דומה לדם וסתה ורק ביש לה מכה המוציא' דם בזה י"ל ניהו דתלינן הדם במכה אבל עדיין אין אנו יודעין שנסתם מעיינה בשעת הבדיקה ודלמא דם המקור מעורב בדם המכה ומאחר שנזקק לטומאה ספיקו טמא וכמ"ש אא"ז הח"צ ז"ל בתשובת מעיל צדקה סי' ס"ז משא"כ בנ"ד דדם הקנוח משונה מדם ראייתה הרי אנו יודעין בברור בשעת הבדיקה דנסתם מעיינה כיון דדם המקור הי' לו להיות כמראה דם הוסת. א"כ אפשר דבנ"ד מודו הס"ט והחו"ד דבזה הוי בדיקה טובה ויכולה לספור ע"י בדיקה זאת ז"נ:

ובגוף דברי הס"ט והחו"ד יש לדון הרבה. ולפענ"ד נראה להביא ראי. שלא כדבריהם מהא דכתב הרמ"א סי' קפ"ז סוף סעיף ה' דגם ביודעת שמכתה מוציאה דם בשעת ווסתה טמאה. דאל"כ לא תטמא לעולם. ומזה הוכיח הש"ך שם ס"ק כ"ו דאם מרגשת עתה שהדם שותת מן המכה אפילו בשעת ווסתה טהורה דבזה לא שייך לא תטמא לעולם דהרי תהי' טמאה כשלא תרגיש ע"ש. והרי הרמ"א בסי' קפ"ז ס"ט הכריע דאם יש לה וסת ולא הרגישה אסורה עד שתבדוק וכן סתם המחבר סי' קפ"ט סעיף ד'. א"כ ניהו דמכתה מוציא דם וגם אילו ידענו בבירור שהדם שותת מן המכה מ"מ כיון דבעיא בדיקה בשעת ווסתה וכיון דראתה אז דם אסורה עד שתבדוק. דהרי זה לא מיקרי בדיקה לסברת הס"ט והחוו"ד וזו לא תוכל לבדוק לעולם דהרי ראיית דם המכה מגרעי הבדיקה לדעתם. אלא ע"כ דכיון דידענו שהדם בא מן המכה שפיר מיקרי בדיקה וה"ה בנ"ד מועלת בדיקה זו לספירת ז"נ. גם מ"ש הס"ט שם ד"ה ועפי"ז דלפי מה דקי"ל כר' חנינא דבעיא תחילתן וסופן ולדיעה זו צריך ספורין לפנינו דהיינו ספורין וודאין וכיון שדם לפנינו אף שתולין במכה וודאין לא הוי וכו' ע"ש. דברים הללו תמוהים דבגמ' נחלקו רב ור"ח אי סגי תחילתן או סופן או דבעי' תחילתן וסופן ורוב הפוסקים פסקו כרב והב"י הכריע לחוש לדעת המחמירין כר"ח דבעינן תחילתן וסופן ועיקר מחלוקת רב ור"ח הוא אליבא דר"א דקיימ"ל כוותיה כמבואר בגמ' נדה דס"ט ע"ש. ואם נאמר כמ"ש הס"ט דלר"ח דבעי תחילתן וסופן בעי' ג"כ ספורין לפנינו ודאי דלא קיימ"ל כר"ח כיון דבהדיא אמרינן בגמ' נדה דף ל' ע"א הא מני ר"ע הוא דאמר בעינן ספורין לפנינו משמע דלר"א דקיימ"ל כוותי' לא בעינן ספורין לפנינו. וממילא דלא בעינן תחילתן כרב. דמאן דסובר דבעינן תחילתן וסופן סובר ג"כ דבעי ספורין לפנינו לדברי הס"ט ומוכח מזה דבין לרב ובין לר"ח לא בעינן ספורין לפנינו ושלא כדברי הס"ט ורק ר"ע הוא דסובר דבעי ספורין ואנן קיימ"ל כר"א כדאיפסקא בגמ' בהדיא וזו ראי' גדולה לענ"ד. ועי' בחי' הר"ן בנדה דף ס"ט שהוכיח דקיימ"ל כרב מסתמא דגמ' דף ל' דלדידן דקיימ"ל כר"א לא בעי ספורין לפנינו ומדבריו משמע דלר"ח בעי ספורין לפנינו וכמ"ש הס"ט ומש"ה הוכיח הר"ן דלא קיימא לן כר"ח וע"כ דלדעת הפוסקים כר"ח ס"ל דגם לר"ח לא בעי' ספורין לפנינו כדי שלא תקשה להן מגמ' ערוכה דף ל'. עכ"פ הדבר ברור דלדעת הסוברים ע"כ ס"ל דלר"ח לא בעי' ספורין לפנינו. וא"כ הס"ט שכתב דקיימא לן כר"ח ולדידי' בעי ספורין לפנינו הוא תמוה דמזכה שטרא לבי תרי. ועיין בשו"ת נודע ביהודא מהד"ק ס"ס מ"ו שהקיל בשעת הדחק לסמוך על בדיקת הפסק טהרה לחוד דמאחר שנמשך הבדיקה עד שעה אחת מן הלילה בדיקה זו עולה גם לבדיקת יום ראשון מן ז"נ. ואף שמפקפק שם ע"ז מהא דקיי"ל דספירה ביממא דוקא. לפנ"ד אין זה דחי' דכשם דסגי בבדיקת יום ראשון וז' ע"י בדיקות אלו חשוב ספירת ז"נ. ואף דבעי ספירת שבעה מ"מ שפיר מיקרי ספירה ע"י בדיקת תחילתן וסופן, א"כ ה"ה דמועיל בדיקת הלילה ופ"י בדיקה זו תספור א"כ ביום. וכן מוכח להדיא מדברי הב"י סי' קצ"ו ד"ה כתב רשב"א ומדברי הרמ"א סעיף ד' דהבדיקה יכולה להיות בלילה ואף דמבואר בגמ' בכ"ד דספירה ביממא הוא וע"כ כמ"ש דהוא תספור ביום על סמך בדיקת הלילה:

וראיתי בס"ט ס"ק י"ט שהביא ראי' דלא מהני בדיקת לילה מדברי התוס' ד' ס"ט. ולענ"ד לא מוכח מידי משם משום דהתוס' שם אזלי למ"ד דבעי ספורין לפנינו וספורין לפנינו לא הוי כי אם על ידי הבדיקה ומש"ה ר"ע דס"ל דבעי ספורין לפנינו סובר ג"כ דבעי בדיק' כל שבעה לעכב וכיון דהספירה הוא ע"י הבדיקה דוקא בעי ג"כ בדיקה ביום דוקא כדי שתהי' הספירה ביום משא"כ לדידן דקיימא לן דלא בעינן ספורין לפנינו וכמו שהוכחנו לעיל מגמ' נדה דף ל' ע"א ואף דאינה בודקת כלל אחר יום ראשון סופרת ז"נ על סמך בדיקת יום ראשון א"כ ה"ה דתוכל לספור ביום על סמך בדיקת הלילה. ומ"ש הס"ט שם דהרשב"א אזיל לטעמו דפוסק כרב משא"כ לפסק המחבר דבעי תחילתן וסופן ולדיעה זו בעינן ג"כ ספורין לפנינו וממילא בעינן ג"כ ביום דוקא. כבר כתבתי לעיל דאינו כן ולדידן דקיימ"ל כר"א לא בעינן ספורין גם לר' חנינא. ולא ידעתי איך מלאו לבו של הס"ט לחלוק על רבותינו הב"י ורמ"א וכיון שהוכחתי דמועיל בדיקת הלילה שפיר איכא בנ"ד ע"י הפסק טהרה גם בדיקת יום ראשון ובשעת הדחק י"ל ע"ז וכמ"ש בשם הנו"ב מכל הלין טעמי נלפנ"ד דאשה זו מותרת לבעלה ותספור ז"נ אף שנמצאו על העד המראות השחורות באופן שתפסוק בטהרה ותניח העד בצואר הרחם עד מעט מן הלילה וטהורה היא. דברי ידידו הדוש"ת בלב ונפש:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה