אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קמ

סימן קלט

ב"ה יום ג' ער"ח תמוז תרמ"ז לפ"ק לבוב:

ברכת שמים מעל לכבוד ידיד נפשי ולבי הרב הגאון החריף ובקי משנתו קב ונקי המפורסם לתהלה מאד נעלה כש"ת מוה' חיים זאב ני' אבד"ק רישא יע"א:

מכתבו הגיעני ואנכי בעוה"ר חלוש כח מאד ופקודת הרופאים עלי מבלי לשום עיון בספרים ובכל זאת למען גודל המצוה ולמען אהבתינו לקחתי מועד לעיין בדבר הגט הבא מאמעריקא ויש בו איזה פקפוקים ויבואר לפנינו אי"ה. בדבר החשש בשם המגרש שנקרא בפ"כ ליבוש ולס"ת נקרא יהודא ליב וכתב המסדר יהודה ליב המכונה ליבוש. הנה הרמ"א בסי' קכ"ט סט"ז הכריע לכתוב על שם לעז המכונה. והב"ש שם ס"ק כ"ה כתב דזה דווקא אם השם הראשון הוא עברי אז כותבין אח"כ על שם לעז המכונה. אבל אם השם הראשון הוא ג"כ לעז אז כותבין ע"ש לעז דמתקרי. ומעתה יש להסתפק בנ"ד דהשם הראשון יש בו תערובות קודש וחול אם הולכין אחר שם הקודש דהוא יהודה דאז מהראוי לכתוב ע"ש לעז הבא אחריו המכונה אבל אם נלך אחר שם הלעז דהוא ליב אז מהראוי לכתוב אחריו דמתקרי ליבוש כדין שני' שמות לעז:

ולפענ"ד נראה דדין זה תלוי באשלי רברבי במחלוקת הב"ש והנו"ב אם המכונה קאי על השם או על האדם. דאם נאמר דהמכונה קאי על השם א"כ ע"כ א"א לומר בנ"ד דכינוי ליבוש קאי ע"ש ליב דבכה"ג א"צ לכתוב כלל הכינוי דהוי קיצור השם אף דהוא ארוך יותר כמו בשם זלטא זלטקא דאין צריך לכותבו מטעם קיצור השם אף דהוא ארוך יותר. וע"כ דכינוי ליבוש קאי ע"ש יהודא וכיון דהוא כינוי לשם הקודש מהראוי לכתוב המכונה ליבוש כהכרעת הרמ"א דאם כותבין שם לעז אחר שם הקודש כותבין המכונה אבל אם נאמר דהמכונה קאי על האדם א"כ כיון דנקרא בשם קודש וחול יותר נכון לכתוב דמתקרי וכמ"ש הפוסקים דמספיקא יותר טוב לכתוב דמתקרי ולא המכונה ומאחר דהאחרונים הכריעו כסברת הנו"ב דהמכונה קאי על האדם מש"ה כתבו בשם אליעזר ליפא לכתוב דמתקרי ליפא. ומעתה לפי מה שכתבו בתו"ג ובט"ז בלק"ש סעיף ז' דבדיעבד אם כתב כדעת הב"ש כשר הרי דסמכינן בדיעבד לומר דהמכונה קאי על השם א"כ גם בנ"ד כשר בדיעבד משום דכינוי ליבוש קאי ע"ש יהודא ולא ע"ש ליב. ושפיר שייך המכונה כיון דקאי ע"ש הקודש וכמ"ש ודו"ק'. וגם בלא"ה גוף הדבר שכתב הב"ש ס"ק כ"ה ובש"נ אות מ' דאם שני השמות הם לעז כותבין דמתקרי אינו מוסכם כ"כ. ועי' בט"ג בלק"ש ס"ק י"א ומכ"ש בנ"ד דהשם הראשון הוא קודש וחול נראה ברור דבדיעבד כשר גם שלא במקום עיגון כנלפענ"ד:

עוד יש חשש על הגט דשני המחותנים השלישו טראטען תח"י מעכת"ה דאם לא יגרשו בהגט עד ר"ח תשרי הבע"ל יחזיר מעכת"ה הטראטען מצד העובר לצד המקיים והגיע הגט לפה בחודש אדר העבר. אמנם אבי הבעל לא הודיע לבנו שהגביל הזמן עד תשרי וכאשר ראה המגרש כי לא בא לידו המעות מהטראטע כתב בחו' אייר לאביו אשר הוא שליח הגט כי אם לא נתן הגט עדיין ליד האשה תיכף אחר קבלת מכתבו זאל דער גט ניכט מעהר גוט זיין זיא זאל מיט דעם גט ניכט גגט זיין וכו' דער גט זאל ניט מעהר גילטיג זיין והמכתב בא לאבי המגרש קודם חג השבועות ולאשר היה אבי המגרש בשעת קבלת המכתב טרוד מאוד בעסקיו לא הי' אפשר בידו לבא עם המכתב לב"ד עד יום ב' בהעלותך ותיכף שלח מעכ"ה לאבי המגורשת ונמסר הגט יום ד' בהעלותך ומעתה חושש מעכ"ה מאחר שלא נגמר תיכף בקבלת המכתב כפי מכתב המגרש א"כ ביטל הגט. הנה הרמ"א בסי' קמ"א סעיף ס"ב הביא בשם שו"ת הר"ן סי' מ"ג דמועיל ביטול השליחות ע"י כתב. ועיינתי בשו"ת הר"ן שם שהביא ראי' לדבריו מהא שכתבו התוס' פרק מי שאחזו דהא דאמרינן בגמ' דף ע"ב ע"א קולו לאפוקי מדרב כהנא דחרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו דוקא בחרש לא חשבינן לי' בר דעת לסמוך על כתיבתו אבל פיקח ששלח בכתב ידו ממדה"י לכתוב וליתן גט לאשתו ועדים חתומים על כת"י דלאו מזוייף הוא כותבין ונותנין וכיון דגט כותבין ע"פ (כתבו] כ"ש דבטול ע"פ כתבו מהני ואע"ג דבתוספתא משמע דאפי' בפיקח א"כ ע"י כתבו מ"מ יש לחוש להחמיר עכ"ל הר"ן. הרי דהר"ן לא החליט הדבר דמהני ביטול ע"פ כתב כ"א נסתפק בדבר וחשש להחמיר ועי' בר"ן ס"פ התקבל שהביא ג"כ בשם התוס' דמועיל בפיקח שליחות מתוך הכתב לכתוב גט ומיהו בתוספתא גרסינן אפי' כתב לסופר בכתב"י כתוב ולעדים חתימו הרי הגט בטל וכו' ע"ש ובתוס' שלפנינו לא נמצא דבר זה דמועיל בפיקח שליחות בכתב לכתוב גט אדרבא הב"ש סי' ק"כ סכ"ח הביא דעת התוס' והרא"ש והרשב"א דבפיקח לא מהני שליחות על פי כתב והגט בטל ע"ש. ולפי סברת שו"ת הר"ן דביטול הגט ושליחות הגט הם שוין א"כ לדעת התוס' והרא"ש והרשב"א גם ביטול שליחות אינו מועיל בכתב והגט כשר ועי' בפ"ח סי' ק"ט שם שהאריך להוכיח דבפיקח שעשה שליח בכת"י הגט בטל מה"ת ולדבריו אינו מועיל ביטול השליחות בכתב לסברת הר"ן וכמ"ש:

הן אמת דבפ"ח סי' ק"כ שם ובב"ש שם הביאו ג"כ דעת דעת הפוסקים דמועיל שליחות בכתב ולדבריהם מועיל ג"כ ביטול השליחות בכתב כמ"ש. אמנם בעוה"ר לא זכיתי להבין דברי שו"ת הר"ן הנ"ל דמדמה ביטול שליחות בכתב לממנה שליח בכתב לכתוב גט לפמ"ש התוס' בגיטין דף ע"ב ע"א שם ד"ה קולו דבמינוי שליחות סגי דקים לן שמתרצה והרכנה ג"כ מהני ודוקא כתב לא מהני אבל לא בעינן שמיעת הקול דוקא וא"כ בביטול השליחות דאף אם ידענו בבירור שמבטל כל שלא שמעו העדים או השליח אין הביטול מועיל וכדאמרינן בגמ' גיטין דף ל"ד ע"א אותיבו קרי באונייכי הרי דאף שהבעל צווח לומר שמבטל הגט כל שלא שמעו העדים או השליח אין הביטול כלום והא דאמרינן התם בהאי דרהיט בתרי' דאמר אשור הבו לה היינו דוקא לרבא אבל לאביי דקיי"ל כוותי' הטעם דהגט מועיל הוא משום דגלוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא. א"כ מה לנו בזה מה שכותב שמבטל הגט דהרי לא עדיף כתיבה מדיבור דהרי גם אם הי' מדבר שם שלא בפני השליח אין בטולו בטול דאף דקיימ"ל בטלו מבוטל היינו דוקא בפני השליח או בפני עדים כמבואר בש"ע סי' קמ"א סי' ס' ועי' בתוס' גיטין דף ל"ד ע"ב ד"ה ור"ן ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' ס"ו דהא דכתיבה כדיבור היינו דבשעה שכותב באותה רגע הוא כדיבור ומש"ה אין כתיבה מועיל בעדים משום דאין הגדה לפני ב"ד. וא"כ בנ"ד מה ביטול הגט [שייך] בכתב אף אם נאמר דהוי כדיבור מ"מ לא הוי כדיבור בפני השליח. ומטעם זה אני תמה על מ"ש הט"ז באו"ח סי' מ"ז סק"ב בכותב ד"ת א"צ לברך והביא ראי' דגבי עדות אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם ע"ש ולפמ"ש י"ל דשאני עדות דבעינן הגדה בפני ב"ד דוקא מש"ה אף דכתיבה כדיבור אינו מועיל משא"כ בכותב ד"ת אם נאמר דהוי כדיבור צ"ל [דמהני] עי' בשו"ת ח"ס סי' נ' ד"ה והאי וצ"ע:

ולכאורה יש מקום לומר דלשיטת ר"ת דמי שיכול להגיד בע"פ יכול ג"כ לשלוח עדותו בכתב אלמא דמה שכותב בביתו הוי כאילו העיד בב"ד מש"ה אמרינן דעדים החתומים על השטר הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד. א"כ גם בנ"ד אפשר דמ"ש הבעל ביטול הגט הוי כאילו אמרו בפני השליח מזה יש לדחות עכ"פ מ"ש הרמ"א ס"ס מ"ז בשם הריב"ש דבע"א לא אמרינן דהוי כמו שנחקר בב"ד ע"ש. ועכ"פ דאיכא בנ"ד ס"ס להיתרא שמא כדעת רוב הפוסקים דלא מהני בפיקח כת"י לכתוב גט ע"י שליחות ולדיעה זו לא מהני ג"כ כת"י לבטל הגט כמ"ש הר"ן בתשובה וגם אם נאמר דמועיל כת"י בפיקח למנות שליח לכתוב גט שמא הלכה כהכרעת המחבר והרמ"א בסי' כ"ח סעיף י"א דאינו מועיל עדות בכתב ועדות שבשטר הוא רק מדרבנן משום נעילת דלת משום דאף אם נאמר דכתיבה כדיבור מ"מ לא הוי כאילו העיד בפני ב"ד והוי בנ"ד לא הוי כתיבת הבעל במקומו כאילו ביטל בפני השליח וממילא דאין ביטולו מועיל כלל. עוד אפשר לומר דהרי גם הר"ן בתשו' שם כתב דלדעת הסוברים דלא מהני שליחות בכתיבה לכתיבת הגט ה"ה דאינו מועיל כת"י לבטל הגט אלא דהר"ן כתב דיש לחוש ולהחמיר. ומעתה נראה לפמ"ש התוס' גיטין דף ל"ג ע"א ד"ה רבי לתירוץ האחרון דאי הוי סבר רבי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוי מודה דגם דיעבד אינו מבוטל דגם אם יתוודע להשליח או להאשה שביטל הבעל מקצת מן השלוחים פעמים שיטעו בדינא ויסברו דלא בטלה כולה ותנשא ואיכא חשש ממזרות טפי ובכה"ג מודה רבי דאינו מבוטל ע"ש היטב בתוס' ומעתה גם בנ"ד גם אם נאמר דמועיל כתב לבטל הגט כיון דעכ"פ איכא מחלוקת הפוסקים בזה כמ"ש הר"ן וא"כ יש לחוש שמא יטעו האשה או השליח בדינא ויסברו דלא מהני כתב לבטל הגט כדעת רוב הפוסקים דלא מהני בפיקח שליח בכתב לכתוב הגט וכיון דטעו ויסברו דלא כתב לבטל הג"פ תנשא לשוק ואיכא חשש ממזרות טפי ובכה"ג לד"ה בטלו אינו מבוטל וזה הערה נפלאה מאד. ועי' בתוס' גיטין דף מ"ה ע"א ד"ה מידי דהוה ודוק היטב:

עכ"פ הראיתי לדעת דמ"ש הרמ"א סי' קמ"א דמועיל ביטול בכתב הוא ספיקא דדינא ואם כי הטלתי בס"ד כמה טעמים להתיר ידעתי את מך ערכי כי איני כדאי להרהר אחרי הרמ"א מ"מ אפשר לסמוך בנ"ד על מ"ש מעכ"ת די"ל דעיקר כוונת הבעל לא היתה כלל לבטל הגט רק לזרז כי תתן האשה סכום המעות שהבטיחה. וגם מאחר שתיכף כשנודע לאבי האשה סילק המעות ונמסר הגט הרי נתקיים רצונו. ולכן גם דעתי העניה מסכמת להתיר האשה לשוק:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה