אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קלח

סימן קלז

מכתב קדשו הגיעני ביום ש"ק. גם רשומה מהמתנדבים מעות א"י. וענותו תרבני להועץ עמי בדבר הגט שיצא עליו כמה ערעורים. מה שנכתב על המגורשת שם חנציא אין שום חשש בזה. וכן המנהג בסביבותינו ובפרט שכן הוא חתימתה. שם הבעל מעריסה הוא אברהם מניס וכן נקרא לתורה. חתימתו הוא מאניס וע"פ רוב קוראין אותו מניס ומקצת קורין אותו מניק. וכתב המסדר מאניס דמתקרי אברהם מאניס המכונה מניק ויש בזה כמה חששות ויבואר לפנינו ברצות ה'. אחד למה בעיקר השם כתב מאניס באל"ף ובהכנוי מניק בלא א'. לענ"ד נראה דספרא דוקנא כתב כן דבאמת כתבו הפוסקים דאות א' מורה על קמץ ועל פתח ועי' בספר נחלת שבעה סי' מ"ה אות י"ד. וא"כ אם יכתוב מניק בא' יש קצת חשש דיקראו בקמץ מאניק ולכן כתב בלא א' משא"כ בעיקר השם כיון דנודע חתימתו מאניס בא' ומכירין אותו דהוא נקרא בפתח א"כ גם בגט יהיה נקרא בפתח ולכן כתב כפי החתימה. ומה שטען המערער דאולי יסברו דהוא איש אחר אשר שמו מני כדאשכחן בגמרא ר' מני. הנה באמת כינוי מניק לא היה צריך לכתוב בגט דהוא קיצור השם והנקודות שוות. וכבר נודע מ"ש המהריב"ל ספר ג' סי' ט' דבדבר שאין צריך לכותבו כשר כל היכא דאיכא למיקרי הכי ואיכא למיקרי הכי והביא ראיה מדברי הריב"ש גבי הדרה בתלמסן ומהריב"ל פסל שם בשם המתגרשת פאלמה מאחר שהוא עיקר השם ומההכרח לכותבו וכיון דאיכא למיקרי הכי והכי הוי כאילו לא נכתב ופסול. משא"כ בנ"ד דהוא קיצוה"ש וא"צ לכותבו וכל היכי דאיכא למיקרי הכי והכי הוי כאילו לא נכתב כלל ועי' היטב במהריב"ל שם. עוד עורר המערער דהיה מהראוי לכתוב דמתקרי מניק מאחר דהוא יוצא משם לעז מאניס והיכא דשני השמות של חול כותבין דמתקרי כמ"ש הב"ש סי' קנ"ט ס"ק כ"ה. ולכאורה יפה עורר בזה. ולענ"ד נראה דהנה בשו"ת גאוני בתראי סי' ג' מבואר בגט שסידר הב"ח יצחק המכונה אייזיק דמתקרי ליבא. והמג"ש שם כתב דהגט פסול ואם ניסת תצא דליבא הוא שם לעז ויש לכתוב המכונה. והרואה בגט יסבור כי ליבא הוא שם קודש מעריסתו ע"ש. ונראה דאף דקיי"ל דאם כתב דמתקרי במקום המכונה כשר מ"מ פוסל המג"ש שם מאחר דע"י שכתב דמתקרי ליבא יש מקום לטעות דליבא הוא שם הקודש וא"כ גם בנ"ד מאחר דשם מניק יש מקום לומר דהוא שם הקודש ויוצא משם מני כמ"ש המערער אם היה כותב דמתקרי מניק היה קצת מקום לפוסלו גם בדיעבד לדעת המג"ש הנ"ל. עוד אפשר לומר בזה דהנה אם שמו מעריסה משה יהודא ונקרא משה ליב דעת הב"ש ס"ק כ"ד לכתוב בגט משה יהודה המכונה ליב וכל האחרונים חולקין עליו וס"ל דכותבין משה יהודה דמתקרי משה ליב ע"ש. עכ"פ למדנו מדבריהם דאף דשם ליב יש לכותבו בהמכונה כדין שם לעז היוצא משם הקודש. מ"מ אם כותבין שם לעז עם שם הקודש ביחד כותבין דמתקרי משה ליב. א"כ גם אני אומר לענין שם הראשון דאם שם הלעז יוצא משם לעז לחוד בזה כתב הב"ש לכתוב דמתקרי. משא"כ אם שם הראשון יש בו גם שם הקודש כמו בנ"ד דעיקר שמו מעריסה הוא אברהם מניס. ובכה"ג מהראוי לכתוב על שם השני המכונה דכמו דאם שם השני יש בו קודש וחול אנו עושין שם הקודש עיקר וכותבין דמתקרי משה ליב ה"ה אם שם הראשון יש בו קודש וחול ג"כ אמרינן שם הקודש עיקר וכותבין בשם הלעז היוצא מהם המכונה. וגם מעכת"ה כתב כעין זה. גם מה שהביא בשם הנוב"י מהד"ת שמפני שא"צ לכתוב שם פריבא לא דקדק בו וכתב המכונה יפה כתב. גם בלאו הכי היש"ש לא סבירא ליה כהב"ש ורק דגם בשני שמות של לעז כותבין על השני המכונה. וראיתי למעכת"ה שהביא דברי הגמרא בגיטין ל"ה אחא בר הדיא דמתקרי איה מרי וכנראה רצה מעכת"ה להביא ראיה מזה לדעת הב"ש דהשני שמות של לעז כותבין על שם השני דמתקרי. ולענ"ד דשם איה המוזכר שם הוא שם הקודש ומוזכר בפרשת וישלח ואיה וענה ובפירש"י שם דהוי"ו של ואיה הוא נוספת ועיקר השם הוא איה. וראיה לזה דבכל הגמרות נכתב שם איה בה' לבסוף ואם איתא דאיה הוא שם לעז היה מהראוי לכותבו בא' לבסוף כמבואר בפוסקים ומאחר דאיה הוא שם קודש לכן נכתב דמיתקרי וא"כ אין ראיה מכאן לדברי הב"ש. מכל הלין טעמי נלענ"ד דאף דלכתחילה היה טוב יותר שלא לכתוב שם מניק כלל מ"מ בדיעבד הגט כשר בלי שום ספק. יתענג בימי החג הקדוש הב"על בשמחה ובטוב לב מרב כל כנפש מחו' וידידו הנאמן בברית אהבתו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה