מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קלז
ב"ה יום ג' ו' תמוז תרמ"ב לפ"ק כפר בראטקאוויץ:
לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם חריף ובקי ושנון ידין ויורה כדת של תורה כקש"ת מוה' אביהם ני' האב"ד סקאלא יע"א:
מכתב שאלתו בדבר העגונה הגיעני. והאומנם קשה עלי לכתוב בדבר חמור כזו ובפרט בעת אשר אנכי יושב פה בלי ספרים. בכל זאת למען גודל המצוה ולמען כבודו לקחתי מועד לעיין בזה. ומאלקי מעונה אבקש תחינה לחונני בינה ולהורות כהלכה. ואמרתי מבלי להעתיק פה הגב"ע כי אם לברר את הספיקות אשר עורר מעכת"ה בזה. והנה בדבר ההכרה בטב"ע יש לעורר מאחר דאשתהו לאחר שהעלוהו מן המים ערך ב' או ג' שעות ולא חזיוהו בשעתיה ובכה"ג אמרינן בגמ' מתפח תפח. ומ"ש מעכ"ת דכאן לא הוי רק ספק אשתהי מאחר דהיהודים מצאוהו מונח ביבשה רק דהערלים שעמדו שם אמרו מסל"ת שהעלוהו מן המים. ויש מחלוקת הפוסקים אם נכרי מסל"ת נאמן להחמיר כמבואר בסי' י"ז סעיף ל"ז וסי' ז' סעיף ב'. ושמא מת ביבשה ואינו מזיק מה דאשתהו יותר משעה לא נהירא כלל לענ"ד דכאן איכא אומדנא גדולה דהרי מונח שם סמוך לשפת המים ובגדיו רטובים במים ועי' בש"ך יו"ד ס"ס מ"ח ובנה"כ ופר"ח ותב"ש שם. וכאן אף הט"ז מודה דלמה הי' לו לעכו"ם לרטוב הבגדים במים דאין העכו"ם חשוד להכשיל בדבר שאין לו הנאה ממנו כמבואר בסימן קי"ח ובכ"ד. גם מ"ש מעכ"ת כאן דבעת שהוציאוהו מן המים צעק להצילו א"כ אפשר דלא מת במים ולא יצתה נשמתו רק לאחר שהעלוהו אל היבשה ובכה"ג לא אמרינן מתפח תפח. בהגב"ע לא נאמר כלל שצעק בעת שהוציאוהו מן המים כי אם שהערל העיד כי שמע קול צעקתו במים ואפשר שזה היה כבר קודם שהוציאוהו ומעתה אין לנו להשען בזה רק על שיטת ר"ת דאם כל גופו שלם מעידין ביבשה גם אחר שלשה ימים. והב"ש בס"ק פ"ו כתב דגם באשתהי מהני ט"ע אם צורתו שלם. והרמב"ן והרשב"א תמהו מאד על שיטה זו דא"כ היכי פשטינן בגמ' יבמות דף קכ"א דריב"ב לקולא פליג מהא דדיגלת דאנסבי' רבא לדביתהו אפומי דשושבוני' לבתר חמשה יומי דלמא מיירי בכל גופו שלם. והנה הב"ש בס"ק ע"ז הביא שנחלקו הפוסקים בשיטת ר"ת דהטור ונמוקי יוסף סוברים דגם בט"ע לחוד מתיר ר"ת בכל גופו שלם אבל מדברי התוס' ורא"ש משמע דלא התיר ר"ת לאחר ג"י אם צורתו שלם כי אם בצירוף סי' אמצעי ע"ש. וברא"ש ביבמות דף ק"כ משמע להדיא דקאי גם על אידך דר"ת לענין אחר ג"י דמהני אם כל גופו שלם דהיינו דוקא בצירוף סי' אמצעי ע"ש ולפי גירסת הדרישה בדבריו. ומעתה לק"מ מה שתמהו הרמב"ן והרשב"א על ר"ת דשפיר מוכח מהא דדיגלת דריב"ב לקולא פליג דאף דכל גופו שלם מ"מ אין מעידין עליו היכא דליכא סימנים ומדהשיא רבא לאשתו בלא סימנים ע"כ דריב"ב לקולא פליג וזה פשוט. והנה בבעיא דע"א במלחמה דלא איפשטא כתב הרי"ף דמכל מקום איפשטא הך בעי' מהא דדגלת דאנסבי' רבא לדביתהו אפומא דשושבינא הרי מים כמלחמה דמיא וש"מ דע"א במלחמה נאמן. וכתב הב"ש ס"ק קמ"ג דאין לדחות ראיית הרי"ף דהך דדגלת מיירי דאיכא סימנים וכמו דדחה הגמ' הראי' מהך דאבא יוסי בן סימאי דבגמ' בהך דדגלת מסיק עלה וה"מ דחזיוה' בשעתי' ואם יש סימנים תו לא בעינן חזיוהו בשעתיה ע"ש. ובאמת שעדיין אין זה מעלה ארוכה לראיות הרי"ף לפמ"ש התוס' ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי בתירוץ השני דלענין חשש בדדמי בע"א במלחמה סגי בסי' אמצעי ומצטרף הסי' עם הטב"ע אף אי סי' דרבנן ע"ש. וזה ודאי דהיכא דאשתהי ובאנו להתיר מחמת הסי' בגוף בעי' דוקא סי' מובהק ביותר כמ"ש הרמ"א סעיף כ"ו וכ"כ כל הפוסקים ועי' בב"ש ס"ק פ"ז. וא"כ עדיין יש לדחות ראיית הרי"ף ולומר דלעולם ע"א במלחמה לא מהימן והך דדגלת מיירי דאיכא סי' אמצעי ומש"ה ליכא תו חשש בדדמי דמצטרף הסי' אמצעי עם הטב"ע כמ"ש התוס' הנ"ל ומ"מ בעינן חזיוה' בשעתו דאי אשתהו אינו מועיל סי' אמצעי ובעי' סי' מובהק ביותר. ומזה יש ראיה גדולה דהרי"ף סובר כדעת ר"ת הנ"ל דאם כל גופו שלם מעידין גם לאחר ג"י בצירוף סי' אמצעי וכמ"ש הב"ש ס"ק ע"ז. וא"כ א"א לומר דהך דדגלת מיירי דאיכא סי' אמצעי דא"כ היכי מוכח דריב"ב לקולא פליג הא בכל גופו שלם ואיכא סי' אמצעי מעידין גם לאחר ג"י לשיטת ר"ת וא"כ דבהך דדגלת לא היה סי' אמצעי ושפיר הוכיח הרי"ף מהך דדגלת דע"א במלחמה נאמן וזה ברור ואמת בס"ד. ומעתה בנ"ד אם נאמר דהסימנים שנמצאו בגופו הם בסימנים אמצעים וכאן דכל גופו שלם יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו הוא ר"ת ולפמ"ש ע"כ גם הרי"ף סובר כן. ובאמת לא מצאתי מי שחולק על ר"ת בזה דהרמב"ן והרשב"א לא נחלקו עליו אלא לפי סברתם דר"ת מתיר בכל גופו שלם בלחוד בלי סימנים. והדבר מוכרח דהם ס"ל הכי לדעת ר"ת דאל"כ לא הוי מקשי מידי מהא דמוכח בגמ' דריב"ב לקולא פליג וכמ"ש לעיל. וגם המחבר שכ' בסעיף כ"ח דהפוסקים חולקים על ר"ת לטעמיה אזיל שכתב בתשו' ב"י סי' ז' דיש להגיה בהרא"ש ע"י טב"ע או סימנים. הרי דס"ל להב"י דר"ת מתיר בכל גופו שלם ע"פ טב"ע לחוד ועל דין זה חלקו כל הפוסקים. משא"כ לפמ"ש הדרישה בכוונת ר"ת כנוסחת הרא"ש אשר לפנינו דבעי' טב"ע עם סי' אמצעי על דין זה לא מצאנו שום חולק. עוד נלע"ד דגם אם נאמר דסימני הגוף אשר בנ"ד לא הוי סי' אמצעים מ"מ יש להתיר ע"פ הכרת הבגדים בטב"ע בצירוף הכרת הגוף כיון שכל גופו שלם. והרי הדברים ק"ו דאם מועיל סי' אמצעי דכל הפוסקים באין חולק סוברים סי' דרבנן ואפ"ה מועיל להתיר בצירוף הטב"ע גם באשתהי אם כל גופו שלם וכמו שהוכחתי לעיל מכ"ש בטב"ע בבגדים דדעת הרבה פוסקים דל"ח לשאלה וכ"כ הש"ך חו"מ סי' ס"ו וקצת מן האחרונים סמכו ע"ז בשעת הדחק א"כ פשיטא דמועיל אם כל גופו שלם לדעת ר"ת וכ"כ בנו"ב מהד"ק סי' מ"ג ד"ה ואומר דכל מקום דמהני סימן אמצעי ה"ה הכרה ע"פ טב"ע בבגדים. עכ"פ זכינו לדין דיש מקום להתיר בנ"ד ע"פ דעת ר"ת ואפשר דכל הפוסקים מודים בנ"ד וכמו שהארכתי לעיל:
עוד יש מקום להתיר בנ"ד דהנה המעיין בגב"ע יראה דהעדים ר' מרדכי ור' ליב מצאו את הנטבע ולא הכירוהו ולא עוד אלא שלא גילו את פניו כלל רק הניחוהו מונח כמו שהיה פניו למטה. רק שע"פ הפאס אשר לקחו הערלים מאמתחתו נודע להם שהנטבע הוא מלאשקאוויץ. ושלחו לקרוא לאנשים מלאשקאוויץ אולי יכירו אותו ובא ר' צבי הירש ואשה זעלדע אל מקום אשר הנטבע מונח שם ושאלו אותם ר' מרדכי ור' ליב אם המה מכירין את האיש מלאשקאוויץ וגילו את פניו והכירו שניהם ר' צבי הירש והאשה זעלדע את הנטבע בטב"ע גמור זה תוקף הגב"ע. הרי שר' צבי הירש והאשה הנ"ל לא ראו את הטביעה וגם לא ידעו מאומה מי נטבע עד שהכירוהו בטב"ע דאף שאמרו להם ר' מרדכי ור' ליב שזה האיש הוא מלאשקאוויץ פשיטא דזה לא מיקרי ידע מהטביעה דדוקא אם ראה או ידע שפלוני נטבע בזה י"ל דאם רואה אח"כ צורה הדומה קצת להנטבע אומר בדדמי כי הוא זה. אבל בשביל שיודע שנטבע אחד מלאשקאוויץ אין סברא לומר שיאמר בדדמי דזה הוא משה בעל האשה מילכא דהא הרבה אנשים יש בלאשקיוויץ ואמאי יאמר בדדמי שהוא משה דוקא ולא על איש אחר וכעין זה כ' המהרי"ט בתשו' סי' ל"א ובתשו' חתם סופר סי' פ"ח וזה פשוט. והנה בתוס' יבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי שהוא תימא על מה שמתירין נשי בני אדם שנטבעו ע"י טב"ע והביאו שם בשם ר"ת לתרץ דאם כל גופו שלם יכולין להעיד גם אחר כמה ימים. והרא"ש שם כתב דלדעתו שמחלק בין ראה הטביעה או לא ניחא. והטור בסי' י"ז חושש לשני התירוצים ומצריך שיהיה כל גופו שלם וגם לא ראה הטביעה ואז נאמן בטב"ע בלא סימנים ואפי' לא ראה מיד וכ"כ בשמו הח"מ בס"ק נ"ה והב"ש ס"ק צ'. ומעתה בנ"ד דכל גופו שלם וגם דהעד ר' צבי הירש והאשה הנ"ל לא ראו ולא ידעו מטביעת האיש משה כמ"ש לעיל. ובכה"ג לכל הני דיעות התוס' והרא"ש והטור מותרת ואפי' לא חזיוה' בשעתיה אמנם הב"ש שם כתב דהרמ"א לא הביא דין זה דמי שלא ראה הטביעה מעיד אפי' לא ראהו לאלתר משום דחושש לדעת בעל המאור דסובר דגם בלא ראה הטביעה בעי' חזיוה' בשעתיה דוקא:
וכדי לברר שיטת בעל המאור צריך אני להאריך קצת דדעת הרי"ף דבעיא דע"א במלחמה איפשטא מהך דדגלת דהא בגמ' דף קט"ו קאמר דמים כמלחמה דמי ומדהתיר רבא לדביתהו דהאי גברא דאטבע בדגלת אפומיה דשושביניה מוכח מזה דע"א במלחמה נאמן. והבעה"מ דחה ראיית הרי"ף דע"כ לא אמרו בגמ' דמים כמלחמה דמי רק בראה הטביעה דוקא דאז איכא חשש בדדמי ודמי למלחמה וכהא דאבא יוסי בן סימאי דמיירי בראה הטביעה ואהא קאמר בגמ' דמים כמלחמה דמי משא"כ בהך דדיגלת שם מיירי בלא ראה הטביעה דליכא חשש בדדמי ומש"ה ע"א נאמן אבל במלחמה או בנטבע וראה הטביעה כיון דאיכא חשש בדדמי אין ע"א נאמן זהו תורף דברי בעה"מ. ומזה הוכיח הב"ש דגם בלא ראה הטביעה בעי' חזיוה' בשעתיה דוקא כיון דהבעה"מ מוקי להא דדיגלת בלא ראה הטביעה ובגמ' שם מסקינין וה"מ דחזיוה' בשעתיה הרי להדיא דבעי' חזיוה' בשפתיה גם בלא ראה הטביעה. אמנם מה שאני תמה בזה הוא היאך אפשר דמש"ה לא הביא הרמ"א הך דינא דמי שלא ראה הטביעה לא בעי' חזיוה' בשעתי' משום דחושש לדעת בעה"מ הנ"ל. דא"כ אמאי סתם הרמ"א בסעיף נ' כדעת המחבר ע"פ שיטת הרי"ף והרמב"ם דע"א במלחמה אם אמר קברתיו תנשא לכתחילה. הרי לפי מה שהוכיח הב"ש ס"ק קמ"ג דלדעת הרי"ף והרמב"ם בעיית הגמ' בע"א במלחמה באומר קברתיו. וכיון דלא איפשטא הבעייא אמאי תנשא לכתחילה. וע"כ צ"ל דאיפשטא הבעיא מהך דדיגלת כמ"ש הרי"ף. וא"כ לפי מה דמבואר בש"ע סעיף נ' בלי חולק דע"א במלחמה אם אמר קברתיו נאמן מוכח דס"ל דהך דדגלת מיירי בראה הטביעה דאל"כ ליכא למפשט מהתם מידי דע"א במלחמה נאמן וכמ"ש הבעה"מ. וכיון דהתם בדגלת מיירי בראה הטביעה ואהא מסיק בגמ' דבעי' חזיה בשעתי' אבל בלא ראה הטביעה שפיר י"ל כדעת הרא"ש והטור דלא בעי' חזיה בשעתי'. ולולי דברי הב"ש בס"ק צ' הייתי אומר דמש"ה לא הביאו המחבר והרמ"א דין זה דלא ראה הטביעה לא בעינן חזיה בשעתי' משום דהח"מ והב"ש הוכיחו מלשון המחבר שהביא דברי ר"ת דבכל גופו שלם מעידין גם לאחר שלשה ימים וה"ה במים אף באשתהי כמ"ש הב"ש ס"ק פ"ו והט"ז ס"ק ל"ו. והמחבר כתב על דברי ר"ת דנחלקו עליו האחרונים וכתבו הח"מ והב"ש דמש"ה הביא המחבר דעת ר"ת אף דלא ס"ל הכי מ"מ אם יש עוד סברות להקל מצרפינין גם דעת ר"ת. ע"ש בב"ש ס"ק ע"ז וס"ק פ"ו. וא"כ לפי הכרעת הטור דגם בלא ראה הטביעה אין להתיר אם לא חזי' בשעתיה אם לא כשכל גופו שלם. וא"כ יש עוד אומדנא להתיר עפ"ד הרא"ש דמתיר בלא ראה הטביעה אפי' באשתהי ומצרפינן לדעת ר"ת כיון דמיירי בכל גופו שלם. וכבר מוכרח זה בדברי המחבר דאם יש עוד אומדנא להתיר סמכינן על דעת ר"ת כמו שהוכיחו הח"מ והב"ש מדברי המחבר וכמש"ל ולהכי לא הוצרך הרמ"א להביא דין זה:
וראיתי בתשו' נו"ב מהד"ק סי' י"ח שהאריך לחלוק על הטור מסברות ומראי' מהגמ' וגם כתב דהטור סותר דברי עצמו. ותורף דבריו הוא דמאחר דהטור סובר דבראה הטביעה גם בחזי' לאלתר לא מהימן. וע"כ הא דאמרינן בגמ' וה"מ דחזי' בשעתיה מיירי בלא ראה הטביעה וע"כ מוכח דגם בלא ראה הטביעה אי אשתהי אין מעידין עליו. גם האריך שם להוכיח מפלפולו דהך דדגלת מיירי בלא ראה הטביעה וע"ז אמרו בגמ' שם דבעינן חזי' בשעתי' הרי להדיא דלא כהטור ע"ש היטב. וכל דבריו אינן אלא תימה דהרי הח"מ בס"ק מ"ה ביאר הדברים יפה דהטור ס"ל דתרווייהו בעינן לא ראה הטביעה וגם כל גופו שלם ואז מועיל גם באשתהי. ואם תרווייהו לגריעותא דהיינו בראה הטביעה ואין גופו שלם גם בראה מיד אין מעידין עליו אבל בחדא למעליותא דהיינו לא ראה הטביעה ואין גופו שלם או להיפך בראה הטביעה וכל גופו שלם בזה אמרו בגמ' דבחזי' בשעתי' נאמן ע"ש וכ"כ הפרישה ס"ק מ"ח. ומעתה שפיר י"ל לדעת הטור דהך דדגלת מיירי או בראה הטביעה וכל גופו שלם או בלא ראה הטביעה ואין גופו שלם וכמ"ש בספר הישר לר"ת דהך דדגלת מיירי דאכלוה כוורי ואין גופו שלם ומש"ה בעי' חזי' בשעתיה. וגם בלא"ה לק"מ על הטור דהרי הטור כתב בהדיא דבראה הטביעה אף דשייך בדדמי שאינו מועיל גם אם ראה מיד מ"מ בצירוף סי' שאינו מובהק שבגופו מעידין עליו אם ראה מיד א"כ שפיר י"ל דהך דדגלת מיירי בכה"ג. והמעיין בלשון הטור גבי משלא"ס יראה שזה התירוץ האחרון הוא האמת דהטור מוקי להך דדגלת בראה הטביעה ומועיל ראהו מיד בצירוף סי' אמצעי וכ"כ הב"ש ס"ק פ"ט. עכ"פ קושית הנו"ב שם יש ליישב בכמה אנפי. וח"ו לדחות דברי הטור מהלכה ע"פ קושיות ופלפולים. ובאמת דגם הנו"ב שם לא מלאו לבו לחלוק ע"ד הטור רק בעובדא דידיה דהעד ידע מהטביעה וס"ל דידע הטביעה הוי כראה הטביעה. משא"כ בנ"ד דהעד ר' הירש והאשה זעלדא לא ידעו ולא ראו מטביעת האיש משה וכמ"ש לעיל בזה ס"ל להרא"ש והטור דלא בעי' חזי' בשעתיה וגם כל גופו שלם דמועיל גם לדעת ר"ת. ואין לנו לחוש רק לדעת בעה"מ דהוכיח הב"ש מדבריו דגם בלא ראה הטביעה בעי' חזי' בשעתיה דוקא. וכבר כתבתי דמדברי המחבר ורמ"א בסעי' נ' גבי ע"א במלחמה מוכח דלא קיי"ל כהבעה"מ א"כ יש לסמוך ע"ז להתיר העגונה הנ"ל:
עוד יש בנ"ד הרבה היתרים מלבד כל הנ"ל דהרי אח"כ העיד עוד ע"א שהכירו בטב"ע גמור ובצירוף ר' צבי הירש הוי שני עדים ודעת רוב הפוסקים דבשני עדים אפילו באשתהי מעידין עליו. וגם הסימנים שנמצא בגופו נראה דלא גריעי מסי' אמצעי וגם הכירו בטב"ע כלים דלא מושלי אינשי וכבר התירו רוב האחרונים בכגון זה ע"י סי' אמצעי והכרת הכלים דלא מושלי אינשי. ומכ"ש בנ"ד דיש עוד כמה היתרים כמ"ש למעלה. ומ"ש מעכת"ה דזה דמי להשאלה מן פנחס מארלע שלא רצה הח"מ להתיר שם מיירי דהעדים ידעו מהטביעה ע"ש. ולכן גם דעתי העניה מסכמת להתיר את העגונה מילכה אשת ר' משה באופן אם מעכת"ה ועוד רב אחד מפורסם יסכימו לזה:
דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח. הנאמן בברית אהבתו: