אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קלו

סימן קלה

ב"ה יום ד' י' מנ"א תרל"ט לפ"ק כפר בראטקאוויץ:

להיניק וחכים חריף ושנון מחודד ומפולפל. נצר נחמד. מטע להתפאר כמר יהושוע פנחס שליט"א:

חידושי תורתך הגיעני. ראיתי ושש לבי. כי יש לו נכד לאותו גאון בעל מנחת יהודא ממלא מקום אבותיו. זכור אני כי בהיותי עלם רך צעיר בשנים. חיבב אותי חיבה יתירה מאד. ואמר עלי כי אהי' רב גדול בתורה ברוך ה' אשר צאצאיו הוגים בתורת ה'. ואני תפלה אשר גם אתה תעלה על במתי אבותיך לשם ולתהלה תעלה ותצליח וכדשא תפריח והיית לארז צמרת גפן אדרת. ועתה אבוא לעיין בדבריך. אשר הבאת דברי התוספות בכורות נ"ח וחולין דף ו' שהקשו אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות משום מתקן הא אמרינן בשבת דף קמ"א רי"א מעלין את המדומע באחד ומאה כיון דאפשר ע"י נותן עיניו בצד זה ל"ח מתקן. וא"כ גבי תרומות ומעשרות דניטלת במחשבה דהיינו נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר לפרש"י וא"כ ל"ח מתקן. ותירצו דוקא במדומע שכבר ניתקן שרי מטעם דאפשר במחשבה אבל תחילת תיקונו של טבל לא שרינן מטעם דאפשר במחשבה. ובשעה"מ פ"ד מתרומות הקשה ע"ז מש"ס ביצה דף ט' אבוה דשמואל אומר גלגל עיסה מעי"ט אין מפרישין אותה ביו"ט. לימא פליגא דשמואל אדאבוה דשמואל דאמר שמואל חלת ח"ל אוכל והולד ואח"כ מפריש וא"כ ל"ח מתקן כיון דיכול לאכול בלי הפרשה ומשני רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא לו שם שאסור לזרים ע"ש וא"כ לפי הס"ד דגם בתחילת תיקונו של טבל שרי ביו"ט היכא דיש לו היתר בלא"ה תיקשה לי' מתניתין דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט הא ל"ח מתקן כיון דיש לו היתר ע"י נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ואתה הארכת בזה בדברים נחמדים. והנלענ"ד בזה דהא דמתרץ הגמ' דף ט' שם מי לא מודה שמואל שאם קרא לו שם שאסור לזרים צריך ביאור. ורש"י שם פי' דכיון דאסורה לזרים אלמא שם תרומה עלה ואיתא בכלל הגזירה דאין ומגביהין תרומות וכו' ומדברי התוס' שם נראה דכיון דשם חלה עלי' מיחזי כמתקן ע"ש וכל זה אינו מובן דבכ"ד מיקרי מתקן מה שמתיר את האסור וכאן העיסה היתה בלא"ה מותרת כיון דאוכל והולך ואח"כ מפריש וע"י קריאת שם נאסרה החלה וא"כ זה קילקול מיקרי ולא תיקון. גם דברי הגמ' שם דף ל"ז ע"א אינם מובנים דפריך שם אמתניתין דאין מגביהין פשיטא ומשני ר"י לא נצרכה אלא ליתן לכהן בו ביום ולא ידעתי הסברא לחלק בין נותנו לכהן תיכף או למחר ורש"י שם האריך לבאר. והרמב"ם פכ"ג משבת הלכה ט' השמיט הך מימרא דאפילו ליתנו לכהן בו ביום והראב"ד שם השיגו בזה. גם צריך לבאר דבגמ' דף ל"ז שם משמע דהא דאין מגביהין וכו' הוא מטעם מקח וממכר. והרמב"ם שם כתב הטעם משום מתקן וכ"כ רש"י ותוס' בכ"ד הטעם משום מתקן. ומקודם נבאר סברת התוס' הנ"ל דבטבל שכבר ניתקן שרי להעלות ול"ח מתקן משום דאפשר במחשבה אבל תיקונו של טבל בתחילה ל"ש אף דאפשר במחשבה. ונ"ל דהנה הא דאסרינן בגמ' ביצה דף ל"ז להפריש תרומה משום מקח וממכר אף דמו"מ אסור משום שמא יכתוב ומה שמא יכתוב שייך לגזור בהפרשת תרומות ומעשרות. והנ"ל בזה דהנה במס' מע"ש פ"ד מי"א אמרינן המוצא כלי וכתב עליו ק' קרבן מ' מעשר וכו' ת' תרומה שבשעת הסכנה הי' כותבין ת' תחת תרומה ע"ש מזה מבואר שהי' דרכם לכתוב על התרומה כדי שלא יכשלו זרים לאכול אותה רק דבשעת הסכנה הי' יראים לכתוב כל התיבה וכתבו ת' בלבד. וא"כ מש"ה אין מגביהין תרומות ומעשרות ושפיר דמי למו"מ שאסור שמא יכתוב משום דגם בהפרשת תרומה אתי למיכתב שם תרומה עליו לאות לזרים ולטמאים שלא יאכלוה. והר"ז דומה למה דאמרינן בחגיגה דף ח' ע"א דאסור לעשר ביו"ט משום סקרתא דהיינו ג"כ שעושין כן לסימן ע"ש. ומעתה לפ"ז אפשר דהיינו דקאמר הש"ס ביצה שם לא נצרכה אלא ליתן לכהן בו ביום דסד"א דבכה"ג ליכא למיחש לתקלה כיון דנותן לכהן מיד וכדאמר בפסחים דף ס"ו גבי הילל דמעולם לא מעל אדם בעולתו משום דמקדישה בעזרה ושוחטה מיד ע"ש וכיון דליכא למיחש לתקלה לא אתי למיכתב תיבת תרומה לזכרון קמ"ל דאפ"ה אסור משום גזירה דמו"מ דכולהו חדא גזירה הוא כמ"ש רש"י ותוס' שם. ולפ"ז אפשר דהכי כונת הגמ' בביצה דף ט' דפריך כיון דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש א"כ לא הוה מתקן כלל ומשני מי לא מודה שמואל שאסור לזרים וכיון שאסור לזרים ממילא שייך למיגזר משום מו"מ דאתי למיכתב שלא יכשלו בה זרים. ובזה מיושב קושיא עצומה על מ"ש התוס' בחגיגה שם דהא דאמר משום סקרתא ולא קאמר משום מתקן. דמעשר בהמה ל"ח תיקון דבלא"ה שרי למיכל קודם שיעשר בהמותיו. והיא תימה דהרי בביצה דף ט' שם קאמר דאף דחלת חו"ל מותר באכילה קודם הפרשה מ"מ כיון שאם הפריש אסור לזרים חשוב מתקן לפי פי' התוס' שם וא"כ גם מעשר בהמה חשוב תיקון אף דבהמות מותרת באכילה קודם הפרשה כיון דבהמה שעישר אסורה לזרים. אמנם לפמ"ש נכון דכוונת הגמ' בביצה שם דכיון דאסור לזרים אסור משום מו"מ והיינו שמא יכתוב. וזהו ג"כ הטעם במעשר בהמה משום סקרתא דהיינו דחיישינן שיעשה הסימן ביו"ט. ומעתה י"ל דזה כונת התוס' לחלק דדוקא בטבל שכבר ניתקן דהיינו להעלות המדומע מותר הואיל ואפשר במחשבה לא חשוב מתקן ושמא יכתוב ל"ש התם דהא הסאה שהעלה מותר לזרים לדעת רש"י בבכורות דף כ"ב משא"כ בתחילת תיקון הטבל ואף דל"ח מתקן משום דאפשר במחשבה מ"מ אסור משום מו"מ דכיון דאסור לזרים שייך שמא יכתוב עליו שהוא תרומה לאות ולסימן שלא יכשלו זרים באכילתה. ומיושב היטב קושית השעה"מ דגם לפי הס"ד דהיכא דאפשר במחשבה ל"ח מתקן מ"מ לא קשה ממתניתין דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט דהתם אסור משום מו"מ כיון דאסור לזרים. וע"ז משני דגם חלת חו"ל אסור לזרים ואסור שמא יכתוב כמ"ש לעיל בזה ודוק היטב:

ובחידושי אמרתי דבר יקר מאוד. בהא שכתבו בתוס' סוכה דף ו' ע"ב להוכיח דלא אמרי' מוקצה מחמת יום שעבר מדאמרינן גבי לגין טבול יום שמלאוהו מן החבית של מעשר טבל ואמר הר"ז תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימין ואם אמר עירבו לו בזה לא אמר כלום משום דסוף היום קונה עירוב או משום דבעינן ג"כ סעודה הראוי' מבע"י הא אם תחילת היום קונה עירוב ולא בעי סעודה הראוי' מבע"י הוי עירוב ולא אמרינן לאו ראוי' היא בשבת מיגו דאיתקצאי ביה"ש משום יום שעבר איתקצא לכולא יומא עיי"ש וכל העובר משתומם דמאי מוקצה שייך התם הרי כיון דניתקן משתחשך וטבל שתיקנו בשבת לא הוה מוקצה כדאמרינן סוף פ"ד דביצה דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ומש"ה שפיר מותר באכילה בשבת. ומהראוי שיהיה עירובו עירוב אי לאו משום דסוף היום קונה עירוב או דבעינן סעודה הראויה מבע"י. וכבר תמהו בזה האחרונים. והנ"ל בזה דהנה הא דטבל שעבר ותיקנו בשבת לא הוה מוקצה קשה לכאורה מהא שכתבו התוס' ביצה דף כ"ו ע"א דלר"ש דס"ל אין רואין מומין ביו"ט אם עבר וביקרו אינו מבוקר דכיון דאסור לבקרו לאו דעתו עילויה מאתמול ואם ביקרו אסור אפי' בדיעבד משום מוקצה. וא"כ גם בטבל נימא הכי דכיון שאסור לתקנו ביו"ט לאו דעתי' עילוי' מאתמול ואם עבר ותיקנו מהראוי שיהא אסור אפי' בדיעבד משום מוקצה. ורש"י בביצה דף ל"ד ע"ב כתב הטעם משום דהגבהות תרומות ומעשרות בשבת מדאורייתא שרי אין זה מוקצה מחמת איסור. והרי גם הא דאין רואין מומין ביו"ט היא רק מדרבנן ואפ"ה הוה מוקצה מחמת איסור וגם לר"ש דל"ל מוקצה בכ"ד מ"מ אם עבר וביקרו אינו מבוקר משום מוקצה וה"ה גבי טבל אם עבר ותיקנו. אמנם בגוף הדבר דטבל בשבת הוה מוקצה כמבואר בתוס' ביצה דף ל"ו ד"ה בדטבלא ותוס' סוכה דף כ"ג ע"ב ד"ה שני. ואמאי לפי שיטת התוס' בכורות דף נ"ח דמותר לתקן הטבל בשבת ע"י שנותן עיניו בצד זה וכיון דבידו לתקן הטבל ממילא לא אסחי' מדעתיה דכל היכא דגמרו בידי אדם אף דלא חזי ביה"ש לא הוה מוקצה כדאמרינן בביצה דף כ"ז ע"א ועי' במהרש"א שם. אמנם הא בורכא דהא דגמרי בידי אדם לא הוה מוקצה היינו דוקא אם באמת עשה האדם את הפעולה וגמרו בשבת רק דביה"ש לא הוה חזי עדיין בזה אמרינן דלא הוה מוקצה כיון דבידו היה לגמור הפעולה אבל אם עדיין גם עכשיו לא חזי אינו מועיל מה שבידו לגומרו כיון דלא חזי לאכילה מוקצה הוא. ומש"ה הוה טבל מוקצה אף דבידו לתקנו ולהתירו ע"י שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה מ"מ כיון דעדיין שם טבל עליו ואסור באכילה הוה מוקצה וזה פשוט ומעתה ניחא דאם עבר ותיקן הטבל שפיר מתוקן ולא הוה מוקצה מחמת איסור משום דבזה שפיר אמרינן דהוה גמרו בידי אדם דבידו להתירו ע"י שנותן עיניו בצד זה ולא דמי לאם עבר וביקרו דשם אין שום מקום ביה"ש להתירו שפיר הוה מוקצה מחמת איסור. משא"כ בטבל דאפשר להתירו ע"י שנותן עיניו בצד זה וכו'. וכיון דבאמת ניתקן הטבל בשבת ועשה האדם הפעולה להתירו שוב הוה כגמרו בידי אדם ומש"ה שפיר אמרינן דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן. ובזה מיושבים דברי התוס' בסוכה הנ"ל דגבי לגין טבול יום דביה"ש א"א לתקנו ע"י שנותן עיניו בצד זה משום דהלגין היה טמאים לגבי תרומה קודם הערב שמש. א"כ אף שחל עליהם שם תרומה משתחשך שפיר הוה מוקצה ואסור לאוכלו בשבת ואינו מועיל מה שעבר ותיקנו כמו במומין דאם עבר וביקרו אינו מבוקר. וכאן אין שייך לומר דהוה גמרו בידי אדם כיון דביה"ש א"א לתקנו מחמת טבול יום שפוסל את התרומה א"כ גם בשבת אסור. וממילא לא הוי עירוב גם אם נאמר תחילת היום קונה עירוב. ומש"ה הוצרכו לתרץ דמוקצה מחמת יום שעבר היא דהא אסור לתקנו ביה"ש הוא שמא יום הוא ולא העריב שמשו ובכה"ג לא הוה מוקצה וזה מתוק מדבש ודוק היטב ולאשר אנכי יושב בכפר בלי ספרים לא יכולתי להאריך עוד:

דברי הדו"ש בלב ונפש:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה