אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קלה

סימן קלד

ב"ה יום ג' ז' מנ"א תרמ"ד לפ"ק בראטקאוויץ:

השוכן בציון. יזכנו לראות בנוה אפריון. כבוד ש"ב וידידי הרב הגאון החו"ב המפורסם לתהלה מאוד נעלה כש"ת מוה' אריה ליבוש הלוי איש הורוויץ האבד"ק סטריא יע"א:

לנכון נמסר לידי השאלה מאת הרב אבד"ק לאסק ואת אשר נגזר עלי' מאת מעכ"ת באשה שנתבלבלי דעתה זה ערך תשעה שנים והרופאים לא מצאו לה תרופה והיא בחולי מרה שחורה מתבודדת ודוממת. וכשמתחילין לדבר עמה תחילת דבריה כהוגן ואח"כ מערבת דברי שטות ושגעון ועדים מעידים שדברו עמה כמה פעמים והשיבה להם בלא דעת כשוטים. גם אין ברצונה לטבול לנדתה כי אם בהשתדלות ופעולות שונות פעם אחת בשנה והיא מואסת בבעלה ומתרחקת מאוד מהבריות ואינה מניחה גם את אמה להיות אצלה ואמה וקרובי' אמרו כי א"א לבעלה לדור עמה אם רשאי בעלה לישא אשה על אשתו בהתרת מאה רבנים. ומעכ"ת פלפל בחכמה להיתר וביקש ממנו כי אחוה דעי אף אני:

והנה כבר נודע מחלוקת הרמב"ם והר"ש שפירא אי הני סימנים שנאמרו בגמ' חגיגה דף ג' ע"ב דוקא נינהו או לא. ודעת הרמב"ם שאם עשה דבר מן הדברים דרך שטות אע"ג דבשאר דברים הוא מדבר ושואל כענין הר"ז שוטה ודעת הר"ש שפירא שהביא הב"י באהע"ז סי' קי"ט וסי' קכ"א דבשאר עניני שטות לא מיקרי שוטה כ"א בהני ד' סימנים האמורים בש"ס חגיגה וע' בב"ש סי' א' ס"ק כ"א בשם הד"מ דלענין חדר"ג שלא לישא שתי נשים היכא דאיכא פלוגתא המיקל לא הפסיד ומכ"ש אחר אלף החמישי אינו רק מנהג שנהגו להחמיר ובמקום ספיקא מעמידים על דין תורה עכ"ל הב"ש. מיהו נלע"ד דבנ"ד ליכא פלוגתא כלל ולדברי הכל רשאי לישא אשה אחרת. דהנה בתוס' חגיגה שם ד"ה דרך כתבו דאם הוא שוטה לדבר אחד יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר ע"ש. ולענ"ד נראה דרש"י לא ס"ל הכי דבנדה דף מ"ה ע"ב תנן לאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו וכו' נדרו נדר ופירש"י ובכלל שוטה נמי לא מחזקינן לי' דסופו לבא לכלל דעת ואין שוטה אלא המקרע כסותו וכו' ע"ש. ונראה דרש"י ס"ל דיש שני עניני שוטה דאם הוא שוטה בסימנים שנאמרו בגמ' חגיגה שם דינו כשוטה לכל דבר שבעולם ושחיטתו פסולה וקידושיו וגירושיו בטלים אף שאין זה ענין כלל ללן בביה"ק וכדומה מ"מ קים להו לחז"ל דאם עושה דבר זה אין בו שום דעת ודינו כשוטה לכל דבר. אבל אם עושה דבר אחר ומחשב אותם דרך שטות מבלי דעת אף שבזה לא הוי שוטה לכל התורה כולה וכדעת ר"ש שפירא הנ"ל מ"מ הוי שוטה לאותה דבר עכ"פ. ומתחלה קשיא לי' לרש"י דכיון שאינו יודע לשם מי נדר א"כ הרי שוטה עכ"פ בענין נדרים ואמאי נדרו נדר. ומתרץ דסופו לבא לכלל דעת והדר כתב רש"י דמש"ה אין דינו כשוטה לכל דבר משום דאין זה מהסימנים האמורים בחגיגה כנלענ"ד ביאור דברי רש"י. ומוכח מזה דס"ל לרש"י דאם היא שוטה בדבר מן הדברים אף דאינו שוטה לכל התורה מ"מ הוא שוטה לאותו דבר. ובזה אמרתי ליישב מה שהקשו בהא דאמרי' ב"ב דף קנ"ה ע"ב שטותא יתירא חז' בי' דהוה משחרר ליה לעבדי'. ומזה הקשו דלדעת הר"ש הנ"ל שאינו שוטה משום הכי כיון דאין זה מהסימנים האמורים בגמ' חגיגה. והוצרכו לומר דזה דמי למאבד מה שנותנים לו. ולפמ"ש נכון דכיון דראינו דמפסיד בידים ממונו בחנם א"כ אין יודע בטוב מו"מ והוי שוטה עכ"פ לאותו דבר ומש"ה אין ממכרו ממכר דבזה גם הר"ש משפירא מודה דלאותו דבר נדון כשוטה. ודוקא לענין שיהי' דינו כשוטה לכל התורה בזה בעינן דוקא אותן הסימנים האמורים בחגיגה ויש להאריך הרבה בזה. ומעתה בנ"ד כיון שאין לה דעת בעניני אישות ואם מדברים עמה אודות בעלה הן לקרב הן לרחק הוא משיבה בשטות ובלבול הדעת עכ"פ חשובה שוטה לאותו דבר גם לדעת הר"ש כמ"ש לעיל. ושפיר יכול הבעל לישא אשה אחרת דלענין זה שפיר דינה כשוטה. ועוד אטו הרגמ"ה התיר בנשתטית הרי באמת חדרגמ"ה הי' בכל הנשים אלא דמהרש"ל הביא דקבלה בידו דבמקום מצות פו"ר לא תיקן והב"ח ס"ס א' כתב שיש קבלה שאם יגיע איזה ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק בחרם זה יהי' מה שיהי' יתירו את הח' ע"פ מאה רבנים וא"כ הרי כתב הה"מ פ"י מגירושין הלכה כ"ג דגם בהרבה דברים שהם פחותים משטות אמרי' אין אדם דר עם נחש בכפיפה ע"ש. וכיון שבנ"ד אין ראוי לדור עמה זה דומה ממש למ"ש בשם הב"ח דבמקום שאין ראוי להחזיק בח' זה יתירו אותו מאה רבנים ואין זה ענין כלל למחלוקת הרמב"ם והר"ש הנ"ל. ומלבד כל זה גם אם היתה פקחית מ"מ כיון שאומרת שהוא מואסת בבעלה והב"י באהע"ז סי' ע"ד הביא בשם תשו' הרא"ש דכיון דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש הסכימו הגאונים בישיבות של בבל להפקיע הקידושין בכה"ג. אלא דהרא"ש שם כתב דצריך אדם להרחיק עצמו מספק א"א ומלהרבות ממזרים בישראל ע"ש וא"כ בנ"ד אין כאן חשש א"א ולא ספק ממזר ואין אנו מתירין רק חדר"ג דאינו רק מדרבנן אחר אלף החמישי לדעת רוב הפוסקים. ועוד דלדעת הרמב"ם באומרת מאיס עלי כופין אותו לגרש וכ"ש דכופין אותה לקבל גט דלא העדיף הר"ג כח האשה יותר מכח האיש כמבואר בסי' קי"ז בשם הרא"ש. וכיון דבכה"ג מתירין גירושין בע"כ כ"ש דמתירין לו לישא אחרת דח' זה קל יותר מלגרש בע"כ כמ"ש הנו"ב בתשובה. ואף דאנן לא קי"ל כהרמב"ם בזה ולא כפתנן להבעל לגרש באומרת מאיס עלי זה ג"כ מטעם ספק גט מעושה דפסול מה"ת כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל מ"ג וזה ל"ש בנ"ד. ולכך גם דעתי העני' מסכמת להתיר לר' יעקב יוסף לישא אשה על אשתו בהסכמת ק"ר שיקיים בזה תקנת רבותינו גדולי האחרונים. ולראי' חתמתי שמי ידידו ואוהבו לנצח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה