מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קלד
ב"ה יום ה' א' דר"ח אלול תרמ"א לפ"ק כפר בראטקאוויץ:
שוכן שמים. יכתוב ויחתום לחיים. את כבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם ערוגת הבושם מוכתר בנימוסים כש"ת מוה' חיים דוד נ"י האבד"ק דובאססאר יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני. ולאשר השאלה ארוכה מאד לא אמרתי להעתיקה ותוכן המעשה יבואר מתוך התשובה ויסוד ההיתר בנ"ד הוא שהכירו ארבעה אנשים את כל הבגדים בטב"ע וכבר כתבו הפוסקים דבכל בגדיו לא חיישינן לשאלה ודמי לכיס וארנקי וכדומה דלא מושלי אינשי. מיהו עדיין נשאר לנו חשש דעת הריטב"א והב"י דלפי מה דקיי"ל סי' דרבנן ובעי' סי' מובהק ביותר וכל דאיכא חשש שאלה אף באחד מני אלף תו אין כאן סי' מובהק ביותר. וגם בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ חיישינן. ומה דאמרו שם בגמ' דבכלים דלא מושלי אינשי ל"ח לשאלה התם קאי למ"ד סי' דאורייתא כמבואר בגמ' שם. וראיתי בנודע ביהודה מהד"ק סי' נ"א ומהד"ת סי' ס' שהביא בשם הגאון מפ"ב ובשם חתנו הגאון מפוזנא דאף אם נאמר דלמ"ד סי' דרבנן חיישי' לשאלה גם בכלים דלא מושלי אינשי זה דוקא היכא דאיכא סי' מובהק ביותר בבגדים אבל אם יש טב"ע בבגדים דעדיף טפי תו ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי. ומשום דסי' מובהק טפי מ"מ בצד האפשרי הוא שימצא בגד כזה אלא דהוא מיעוטא דל"ח לי' ומש"ה בהצטרף חשש שאלה אף דהכלים הללו לא מושלי אינשי מ"מ לפעמים משאילן אותם ומצרפינן להנך תרי מיעוטא משא"כ בטב"ע דליכא שום ספיקא דבגדים אלו הם של בעל האשה הזאת וליכא כי אם חשש שאלה לחוד ובכלים דלא מושלי אינשי ל"ח לזה אף למ"ד סי' דרבנן. ורבינו הגדול בעל נו"ב שם ערך קרב ומלחמה נגד שני שרי צבאות ישראל הגאונים הנ"ל להוכיח דלדעת הב"י הנ"ל חיישינן לשאלה גם בכלים דלא מושלי אף היכא דאיכא טב"ע בכלי. דאם איתא דיש מקום לחלק בענין חשש שאלה בין אם יש סי' בכלי או טב"ע מה פריך בגמ' ואי חיישי' לשאלה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן הרי כשם דלמ"ד סי' דרבנן מוקמינן לקרא בעידי אוכף. א"כ גם למ"ד סי' דאורייתא ולדידי' מוכרחין אנו לומר דחיישינן לשאלה וקרא מיירי בעידי אוכף דהיינו שמכירין האוכף בטב"ע ומש"ה ל"ח לשאלה ומשנתינו דאע"פ שיש סי' בגופו ובכליו דמוכח דחיישינן לשאלה משום דליכא טב"ע בבגדים רק סימנים וע"כ דליכא שום סברא לחלק בחשש שאלה בין סי' בבגדים לטב"ע ע"ש. ולפענ"ד נראה ליישב דדוקא למ"ד סי' דרבנן דלדידי' ליכא שום מקרא ושום הוכחה שיועיל סי' מובהק ביותר רק מצד הסברא סמכינן כיון דל"ש סי' כזה. בזה יש מקום לומר דאם יש עוד חשש שאלה מצרפינן הני תרי חששות ותו לא הוי סי' מובהק ביותר ואיקלש בזה הסימן משא"כ למ"ד סי' דאורייתא דמקרא ילפינן לה מדכתיב שמלה כדאמרינן בב"מ דף כ"ז והוא היתר ברור שאין לספק אחריו כיון דילפינן כן מקרא א"כ ממילא אין מקום לומר דמצרפינן הך ריעותא דסימנים לריעותא דשאלה כיון דבסי' ליכא ריעותא כלל דהתורה התירתה. וע"כ דחשש שאלה הוא חשש גמור בפני עצמו ושפיר פריך בגמרא חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן. וארווח לן בהכי ליישב קושית הנו"ב מהד"ק סי' ל"ב לשיטת הב"י הנ"ל א"כ לדידן דקיי"ל סי' דרבנן תיקשי חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן דאף אם נאמר דהיינו בעדי אוכף וגם דאוכפא לא מושלי אינשי דמסקב לי' לחמרא מ"מ למ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה לדעת הב"י ע"ש שדחק מאד ליישב קושיא זו. ולפמ"ש לק"מ דקרא מיירי שיש לו טב"ע באוכף דבזה מודה הב"י דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי כיון דטב"ע מועיל מה"ת ועי' בש"ס חולין דף צ"ו ובזה ליכא לצרופי עם ריעותא דשאלה כיון דטב"ע לא מצד הסברא לחוד מועיל רק דהתורה התירתו וכמ"ש לעיל. ובזה מיושב קושית הגאון מפוזנא בנו"ב מהד"ת סי' ס' בהא דבעי למילף בב"מ דסי' דאורייתא מחמור בסי' אוכף והקשו הרמב"ן והריטב"א דאמאי לא משני דמיירי בסי' מובהק ביותר דמועיל לכ"ע והקשה הגאון מפוזנא דעדיין תיקשה דניחוש לשאלה. ולפמ"ש נכון דאם נאמר דקרא דחמור בסי' אוכף מיירי בסי' מובהק ביותר. א"כ הדר ילפינן לי' לסי' מובהק ביותר מן הכתוב והוי היתר ברור שהתורה התירתו בפירוש א"כ תו ליכא לצרופי לחשש שאלה וממילא לא חיישינן בכלים דלא מושלי כגון באוכף. והב"י לא קאמר רק לפי האמת דסי' מובהק הוא סברא בעלמא ואומדנא ומחמת החשש שאלה מגרע האומדנא ודו"ק היטב:
והנה הב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט כתב דהסוגיא אינו מיושב לדעת הריטב"א וב"י. ובנו"ב מהד"ק סי' ל"ב כתב שאחר העיון נתברר לו כוונת הב"ש דקשיא ליה דאם נאמר דלמ"ד סי' דרבנן גם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה א"כ קשה חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן כיון דגם באוכף חיישי' לשאלה ע"ש. ולפמ"ש לעיל קושיא זו לק"מ דשפיר מיירי בעדי אוכף ובטב"ע מודה הב"י דל"ח לשאלה למ"ד סי' דרבנן בכלים דלא מושלי וכסברת הגאונים מפ"ב ומפוזנא. אבל תמה אנכי על גאון מובהק כהנב"י שחפש לו דרך מרחוק בכוונת הב"ש שלא נזכר מזה אף רמז בדברי הב"ש. והרי כוונת הב"ש בפשיטות דלאחר שהקשה על הב"י דדבריו סותרין זה את זה דבעגונה פסק דגם בכלים דלא מושלי חיישי' לשאלה. ובסי' קל"ב פסק במצאו קשור בכיס וארנקי דל"ח לשאלה משום דכיס וארנקי לא מושלי אינשי. ותירץ הב"ש דבגט שאני כיון שהבע"ד לפנינו ולא אמר דהשאיל ל"ח לשאלה משא"כ בעגונה חיישינן שמא השאיל הבעל וע"ז כתב הב"ש מיהו הסוגיא עדיין אינו מיושב והיינו דא"כ קשה בהא דפריך ביבמות דף ק"כ ע"ב אהא דחיישי' לשאלה מהא דתנן מצא קשור בכיס או בארנקי היכי מהדרינן ניחוש לשאלה. ולפי שיטת הב"י מה פריך שאני התם דהבע"ד עומד בפנינו ולא אמר דהשאיל מש"ה ל"ח לשאלה משא"כ בעגונה וכמו שחלק הב"ש לעיל כן הוא כוונת הב"ש בברור. וברוך ה' אשר הנחני בדרך אמת:
הן אמת דבנו"ב מהד"ת סי' ס' העתיק לשון תשובות הב"י באריכות ומשמע שם מדבריו דגם בדאיכא טב"ע בכלי חיישי' לשאלה אף בכלים דלא מושלי אינשי. ומ"מ מדברי הב"ש ס"ק ס"ט שם יש לי ראי' ברורה שלא כדברי הנו"ב. דהנה הב"ש שם הביא בשם מהר"ל מפראג שהקשה דאם נאמר למ"ד סי' דרבנן חיישי' לשאלה אמאי תנן במתניתין אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו מאי אריא סי' דרבנן דלא מהני בכלים ת"ל טב"ע שהוא מה"ת ג"כ לא מהני בכלים משום דחיישי' לשאלה אלא ודאי לפי התירוץ סי' דרבנן ל"ח לשאלה. ותירץ הב"ש דמתני' מיירי בכלים דלא מושלי אינשי דמהני בהו טב"ע ומ"מ סי' אמצעי לא מהני ע"ש היטב בדברי הב"ש. ואם איתא כדברי הנודע ביהודא דלשיטת הב"י למ"ד סי' דרבנן לא מהני טב"ע בכלים דלא מושלי אינשי. א"כ עדיין קשה קושית מהר"ל מפראג דאמאי תנן סי' בכלי דאינו רק מדרבנן ליתני רבותא טפי דגם טב"ע שהוא מה"ת לא מהני כיון דלשיטה זו חיישי' לשאלה גם בכלים דלא מושלי אינשי. וע"כ דבטב"ע מודה הב"י דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי ומיירי מתני' בכלים דלא מושלי כמ"ש הב"ש דבזה מהני טב"ע ומש"ה תנן דסי' לא מהני הא טב"ע מהני:
הנה הארכתי קצת בזה כי הוא מפתח גדול לתקנות עגונות דבטב"ע בכלים לד"ה ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי וגם הריטב"א וב"י מודו בזה. מיהו בנ"ד אין אנו צריכין לזה וכמו שאבאר דהנה כבר נודע מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בתשובה דאם יש סי' אמצעי בגוף אז סמכינן על סי' מובהק או טב"ע בכלי ול"ח לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד
דהיינו שהשאיל הכלי למי שיש בו סי' אמצעי כזה. ובספר בית מאיר חולק עליו דבגמ' לא אמרינן רק דל"ח לנפילה דיחיד משום דנפילה בעצמותה לא שכיחא וגם שימצא אח"כ יב"ש ולהכי לא חיישינן. אבל שאלה דהוא דבר השכיח אפשר דחיישינן גם לשאלה דיחיד ע"ש. ומעתה בכלים דלא מושלי אינשי אף אם נאמר כשיטת הב"י דלפי מה דקיי"ל סי' דרבנן ובעי' דוקא סי' מובהק ביותר וכיון דעכ"פ גם בכלים הללו לפעמים מושלי אינשי לא הוי סי' מובהק ביותר אבל כיון דלא שכיח להשאיל כלים כאלה א"כ גם השאלה לא שכיח ודמי לנפילה. וא"כ לא חיישינן בכה"ג לשאלה דיחיד וכיון דבנ"ד איכא ג"כ סי' אמצעי בגוף דהיינו מה דשלשה אצבעות התיכונות מן הרגלים מדובקים יחד דזה לא גרע מסי' אמצעי והוי שאלה דיחיד. ובזה גם הבית מאיר מידה כיון דהשאלה בעצמותה לא שכיח' וכמ"ש. ומיושב בזה קושית הנו"ב מהד"ק סי' נ"א דא"כ מאי פריך בגמרא ואי חיישינן לשאלה אלא הא דתנן מצאו קשור בכיס ובארנקי וכו' ניחוש לשאלה. ומה קושיא הא התם בגט הוי שאלה דיחיד. ולפמ"ש י"ל דלפי הס"ד התם דכיס וארנקי מושלי אינשי א"כ השאלה בעצמותה שכיחא ובכה"ג יש לחוש גם לשאלה דיחיד משא"כ לפי מה דמשני דכיס וארנקי לא מושלי אינשי והשאלה בהני כלים לא שכיחא א"כ תו הוי שאלה דיחיד. ומיושב ג"כ קושית הב"ש הנ"ל על הב"י מאחר דבגמ' מדמי מיתה לגט דפריך מן מצאו קשור בכיס על מתניתין דאע"פ שיש סי' בגופו ובכליו. הרי דפריך מן גט אמיתה ואמאי מחלק הב"י ביניהם דבעגונה פסק דחיישי' לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי ובסי' קל"ב גבי גט פסק דל"ח. ולפמ"ש ניחא דבגט מש"ה ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי משום דהוי שאלה דיחיד כיון דהשאלה בפ"ע ל"ש בהני כלים וכמ"ש משא"כ בעגונה והא דבגמ' מדמי גט למיתה משום דלפי הס"ד דלא ידעינן דהני כלים לא מושלי אינשי והשאלה בפ"ע שכיח ולא הוי שאלה דיחיד כמ"ש הבית מאיר א"כ שפיר פריך מן גט על מיתה אבל לפי מה דמסיק הש"ס דל"ש דמושלי שפיר מחלק הב"י בין גט למיתה דהגט הוי שאלה דיחיד וכמ"ש ודוק. ויש להאריך עוד בזה בישוב קושית הנו"ב על הב"י מהא דחמור בסי' אוכף היכי מהדרינן. מכל הלין טעמי דעתי העני' מסכמת להתיר לאשה יוטא בת ר' שמואל כ"ץ מדובסאר להנשא לשוק. וד' יראינו מתורתו נפלאות:
דברי ידידו הדוש"ת באהבה