אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קלג

סימן קלב

ב"ה יום ב' כ"ד מרחשוון תרמ"ג לפ"ק לבוב. אורך ימים ושנות חיים לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי משנתו קב ונקי שושילתא דיחוסא רם וגבוה ונשא כקש"ת מוה'

יואל

משה לאנדא נ"י האבד"ק יאברוב:

מכתב יקרתו הגיעני. וענותו תרבני. לחוות דעתי העני' באחד שנשא אשה בר"ח כסליו ובחג הפסח נעשה מטורף ר"ל שהכה ורקד ולא רצה לאכול באמרו כי זוגתו מטלת סם המות למאכלו. לאחר זמן נתרפא וכבר עברו איזה שנים והוא מדבר כשאר בני אדם ואוכל מה שזוגתו נותנת לו אבל עדיין אינו שפוי בדעתו לגמרי ובעת התפלה הוה יושב ודומם בלי תנועת שפתים וכששואלין אותו איזה דבר הוא אוחז בשערו וממשמש בהם ואינו משיב כלום אך כשהוא משיב הוא משיב כאחד הפקחין ומקצת אנשים אומרים כי גם קודם החתונה הי' קצת מטורף כמו שהוא כעת ונסתפק מעכת"ה אם יכול לגרש את אשתו:

ולפענ"ד נראה פשוט דאף לדעת הסוברים דסימני שוטה אשר נאמרו ריש פ"ק דחגיגה לאו דוקא הם ולדוגמא נקטינהו וגם בשאר דברים שעושה דרך שטות דינו כשוטה. מ"מ בנ"ד שאינו עושה שום דבר דרך שטות וגם הוא משיב כאחד הפיקחין יפה כתב מעכת"ה דזה בכלל בעל מחשבות הוא דמבואר להדיא בגמ' חגיגה שם דדינו כפיקח. ועי' בשו"ת ח"ס אהע"ז ח"ב סי' ב' שכתב דאם אינו עושה מעשה שטות בפועל רק שאינו שפוי בדעתו אין זה בכלל שוטה רק בכלל פתי ואם מרגישים בו שום דעת צילותא ונשאר לו רושם דיעה קלה הרי הוא כפקח. וגם לפי מה שמחלק הסמ"ע בסי' ל"ה ס"ק כ"א דשוטה הוא שנטרפה דעתו בדבר מן הדברים ובשאר ענינים הוא חכם כשאר בני אדם ופתי מיקרי מי שאינו מבין שום דבר כדרך שמבינין שאר אנשים ע"ש. וא"כ בנ"ד אינו מטורף בדבר אחד שנוכל לדון עליו דין שוטה וגם הוא מבין מה שמדברין אליו כשאר בני אדם ואינו בכלל פתי וא"כ גיטו גט. ועי' בתב"ש סי' א' ס"ק נ"א. ולכן הי' נראה דמצד מעמדו עכשיו דינו כפקח וגיטו גט. אלא שמעכת"ה הביא בשם שו"ת ח"ס שם דאם הי' שוטה מכבר אף שנתרפא אין לדונו כפיקח עד דחזינן ביה סי' פקחות ביותר ומביא ראי' משור המועד דאינו חוזר לתמותו אף שרואה שוורים ואינו נוגח עד שיהי' התינוקות ממשמשין בו יע"ש. ולכאורה הי' נראה לפמ"ש בשו"ת ח"ס שם דבעתים חלים ועתים שוטה ודאי סגי בעת חלימותו אפילו אם אין שפוי לגמרי כמבואר באהע"ז סי' קכ"א ס"ג. וע"כ הטעם בזה דדוקא בהוחזק לשוטה דמסתמא יהי' כן כל ימיו בזה החמיר בשו"ת ח"ס שם דאינו יוצא מחזקה זו עד שנראה בו סי' פקחות ביותר וכדמדמי לה לשור המועד דהוחזק ג"כ מסתמא שיהי' מועד לעולם ומש"ה בעינן בעת חזרתו שיהיו התינוקות ממשמשין בו. אבל בעתים חלים ועתים שוטה דאינו מוחזק עוד שיהי' שוטה לעולם דכמו דיש וסת לשטותו כמו כן יש וסת לחלימותו. מש"ה בעת חלימותו דינו כפיקח אף אם אינו שפוי לגמרי כמ"ש הרשב"א והש"ע שם. ולפ"ז אפשר לומר דנ"ד תליא באשלי רברבי במה שנחלקו הב"י והתב"ש ז"ל בסי' א' ס"ק מ"ו אי בעינן שיתחזק ויעשה מעשה השטות ג"פ או דגם אם עשה מעשה שטות פ"א ג"כ דינו כשוטה דלדעת הב"י דבעינן שיתחזק ג"פ דוקא דאז איתחזק לגמרי כמו שור המועד יש מקום לחומרת הח"ס דבעי' בעת חלימותו שיהי' פיקח ביותר. משא"כ לפמ"ש התב"ש דסגי בפ"א תו אין חילוק בין אם יעשה מעשה שטותו פ"א או הרבה פעמים וא"כ לא נתחזק מעולם חזקה גמורה להיות שוטה כל ימיו וכיון דליכא חזקה גמורה שפיר סגי בעת חלימותו אף אם אינו שפוי לגמרי ודמי לעתים חלים ועתים שוטה.

אמנם מלבד כל זה לדעתי העני' דברי הח"ס תמוהים ודין שלנו לא דמי כלל לשור המועד דהרי עיקר מה שאנו דנין בשור המועד מאימת הוא חזרתו ע"כ מיירי דעכשיו חזר ונגח דבזה יש לספק אם מה שלא נגח אחר שהועד הוי עקירה למה שהועד כבר וצריכין לייעד אותו מחדש ובנגיחה זו עדיין תם הוא או לא. ומש"ה מה שלא נגח ג' ימים אין ראי' שחזר לתמותו כיון שעכשיו חזר ונגח והרי גם בוסתות קיי"ל דאם ראתה ג"פ בר"ח ואח"כ עברו ג' ר"ח ולא ראתה וחזרה וראתה בר"ח חזר הוסת למקומו אם לא קבעה וסת אחר בנתים כמבואר בסי' קפ"ט סעיף י"ד ובט"ז וש"ך שם. ומש"ה בשור המועד לא סגי מה שהפסיק ג' ימים ולא נגח דכיון שנגח עכשיו חזר' ההעדאה למקומה כמו בוסת ולהכי בעינן דוקא שיהיו תינוקות ממשמשין בו דבזה נעקר' ההעדאה לגמרי וחזר לתמותו. משא"כ בנ"ד שאנו דנין בעת חלימותו ועדיין לא חזר לשטותו שפיר סגי בעקירה זו אפילו אינו שפוי לגמרי וזה ברור בס"ד. ובזה מיושב דברי הסמ"ע בסי' רל"ה ס"ק נ"ב שכתב שיש לחוש שמא בא סוף שפיותו ונכנס לתחילת שטותו ואף דנראה לעדים כאילו הוא בן דעת לא מהני ע"ש. והקשו האחרונים הא בעת חלימותו מועיל אף אם אינו שפוי לגמרי כמ"ש הרשב"א א"כ כיון שנראה לעדים כאילו הוא בן דעת סגי בזה ומה לנו בזה שעומד בתחילת שטותו. ולפמ"ש ניחא דאם עומד בתחילת שטותו וכיון דתיכף ישתטה אמרינן דחזר וסת שטותו למקומו ולא נעקר עד שיראה בו סי' פקחות ביותר כמו בשור המועד. ועי' בתוס' סוף פ"א דנדה בשם הר"ש מדרו"ש דנקבע הוסת למפרע. ומש"ה לא סגי מה שנראה לעדים כאלו הוא בן דעת דבכה"ג בעי' סי' פקחות ביותר ודוק היטב:

גם מה שכתב מעכת"ה לדחות ראיות הח"ס הוא נכון מאד ובתב"ש סי' א' ס"ק מ"ו מבואר שלא כדברי הח"ס. ובשור המועד גופא ג"כ סגי אם לא נגח ג' ימים לדעת התוס' והנמוקי יוסף בשם הרא"ש החולקים על הרמב"ם בזה. ולכן נלענ"ד ברור דיכול לגרשה באופן אם מעכת"ה יסכים לזה. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה